סיפורים אישיים

שלום, אני רוצה להגיע לבית הילדים

מה קורה כשבבית לילדים בסיכון מצלצל הטלפון וילד קטן מבקש לרשום את עצמו למקום? שיחה עם הרב יהושע וינגרטן, מנהל "כפר ילדים דוד", על הפעילות שמצילה נפשות צעירות. וגם: האם הוא עצמו גדל בבית יתומים?

אא

המזכירה, שענתה לטלפון המצלצל במשרד 'כפר ילדים דוד' - בית לילדים בסיכון בירושלים - הופתעה לשמוע קול צעיר שואל: "הגעתי לבית של הילדים?".

"הגעת ל'כפר ילדים דוד'. אפשר לעזור?" היא שאלה.

"אני רוצה לדבר עם המנהל", אמר הקול הצעיר.

"המנהל עסוק", ניסתה המזכירה לבדוק את העניין בעצמה. "אולי תספר לי מה אתה רוצה?".

"לא!" התעקש הקול הצעיר מעבר לקו. "אני חייב לדבר עם המנהל דווקא!".

המזכירה העבירה את השיחה לחדרו של המנהל, הרב יהושע וינגרטן, והסבירה לו במה מדובר.

"שלום", אמר הרב וינגרטן בקול נעים.

"אתה המנהל של הבית של הילדים?" שאל הקול הצעיר.

"כן, בבקשה, במה אוכל לעזור?".

"גם אני ילד ואני רוצה לבוא לבית שלכם!" הצהיר המטלפן.

הרב וינגרטן הופתע. ילדי 'כפר ילדים דוד' מופנים על ידי משרד הרווחה, לאחר וועדות החלטה וקבלה מתאימות, מי שמע על ילד שמפנה את עצמו...?

אבל הילד עמד על שלו ואף מסר את שמו ואת כתובת מגוריו בדרום הארץ.

עוד באותו יום בדק הצוות הטיפולי של 'כפר ילדים דוד' את הפרטים עם גורמי הרווחה באזור. התברר שמדובר בגרשון, בן להורים חרשים אילמים שמתקשים מאוד לתפקד.

גרשון התגלה כילד הסובל מהזנחה חמורה - פיזית, רגשית ולימודית. הוריו לא היו מסוגלים לספק לו אפילו את הצרכים ההכרחיים ביותר כמו מזון, סדר יום, הגנה וסביבה יציבה.

לאחר תהליך קבלה מסודר הגיע גרשון ל'כפר ילדים דוד' כפי שחפץ לבו.

בזמן קליטתו ב'כפר ילדים דוד', התאפיינה התנהגותו של גרשון בהתפרצויות זעם קשות עד כדי אלימות, קושי בהסתגלות למסגרת החדשה, חוסר אמון במבוגרים, שינויים במצב הרוח והתנגדות לקבלת גבולות וסמכות. צוות 'כפר ילדים דוד' החל להעניק לו תחושה של יציבות, סדר יום קבוע, תזונה מאוזנת והרגלי היגיינה וניקיון. גרשון קיבל גם ליווי לימודי צמוד, פעילויות העשרה וכמובן – תמיכה, עידוד, הבנה והכלה.

לאחר תקופת הסתגלות ראשונית נבנתה עבור גרשון ומשפחתו תכנית טיפולית מתאימה, והקשר עם ההורים נשמר בעזרת מתורגמנים מקצועיים, על מנת לחבר אותם לחייו החדשים של בנם.

קצת היסטוריה

הרב יהושע וינגרטן, המתגורר בירושלים, הוא בנו של הרב יחיאל פישל וינגרטן שליט"א, המנהל המיתולוגי של בית היתומות וינגרטן,  ונינו של רבי דוד וינגרטן זצ"ל, שהיה מקברניטי ופטרוני היישוב בירושלים באותה תקופה.

מתוך דאגה רבה למצבן הקשה של הבנות היתומות, שריחפה עליהן סכנה גשמית ורוחנית, יסד רבי דוד את בית היתומות הכללי, ועמד בראשו ארבעים שנה, עד יומו האחרון.

אלפי הבוגרות של בית היתומות – אלפי סיפורי הצלה יש להן. כל בת וסיפורה שלה, על ימי היתמות הקשים ועל בית היתומות בו מצאה מחסה ותחליף לביתה השבור.

דרך קליטתן של הבנות בבית היתומות לא תמיד היתה מן המקובלות...

מעשה באישה אחת מצפת שהופיעה יום אחד עם בתה בת השלוש בביתו של רבי דוד. רבי דוד היה באותה שעה בבית הכנסת, ורעייתו הסבירה לאישה כי לשם קבלת הילדה למוסד עליה להמתין לשובו.

"אם כך", פנתה האישה ואמרה, "הואילי נא בטובך לשמור על הילדה ואני אחזור לכאן עוד מעט".

האישה מצפת הלכה לה לדרכה בהשאירה את הילדה בביתו של רבי דוד.

הלכה ולא שבה.

ה"עוד מעט", הפך לארבע עשרה שנים בהם שהתה הילדה בין כתלי בית היתומות...

"אני עצמי גדלתי בבית יתומים", מספר הרב וינגרטן, "למרות שברוך השם היו לי אבא ואמא... אבי, הרב יחיאל פישל וינגרטן שליט"א, ניהל את בית היתומות, ועד היום הוא אבי היתומות...  באותה תקופה היה ברור שצריך לעזור לילד יתום שאין לו אב, אם או שניהם לא עלינו. לעומת זאת, ילד שהיו לו הורים היה ברור לכולם כי על הוריו מוטלת הדאגה לשלומו ולרווחתו. היום מבינים שלפעמים הורים, גם אם הם חיים וקיימים, לא תמיד יכולים לעשות זאת. לשם כך הוקם 'כפר הילדים דוד' – מרכז לטיפול בילדים באווירה משפחתית תומכת".

פעילות 'כפר הילדים דוד', הממוקם בשכונת רמת שלמה בירושלים, היא פעילות קהילתית. הילדים במוסד אינם מוצאים מהבית. הם מגיעים למוסד לאחר יום לימודים, שוהים בו עד הערב ולנים בבתיהם הפרטיים (חוץ ממספר קטן של ילדים שלנים במקום מסיבות שונות).

"חשוב לנו", מוסיף הרב יהושע וינגרטן, "שהילד יישאר בביתו שלו כל עוד זה אפשרי, אבל שיגיע אליו אחרי אוכל, טיפול וטיפוח. משפחה, גם אם היא לא מתפקדת, היא נכס לכל ילד. הוא קשור אליה ורוצה להיות חלק ממנה, ואנחנו עוזרים לו בכך".

ילד בסיכון או ילד בסיכוי?

ערב אחד, כשהיה הרב וינגרטן בדרכו לביתו, שמע לפתע קול קורא: "הרב יהושע! הרב יהושע!"

הוא הסב את ראשו, וראה יד קטנה מנפנפת לו מאחת המסעדות הסמוכות.

היה זה גרשון מיודענו. גם יאיר, חנוך ויוסף חבריו היו שם אתו.

הקבוצה הסבה יחד עם הורי הבית סביב שולחן שבמרכזו עמדה עוגה חגיגית ומקושטת.

"יש לנו יומולדת החודש!" בישרו הילדים בקול עליז. "בכל חודש אנחנו יוצאים לחגוג, כל ילדי היומולדת של אותו חודש", הם סיפרו בשמחה.

עיניהם הנוצצות של הילדים גילו עד כמה החגיגה הזו חשובה להם, ועד כמה הם נהנים.

הרב וינגרטן איחל לילדים ברכות חמות ליום הולדתם והתכוון להמשיך בדרכו.

לפתע, ללא הכנה מוקדמת, שאל אותו גרשון: "הרב יהושע, למה קוראים לנו ילדים בסיכון?"

הרב וינגרטן שתק לרגע.

ילדים בסיכון...

כן, זהו בעצם תפקידו של 'כפר ילדים דוד' – לתת בית חם ואוהב לילדים שהבית הביולוגי שלהם לא מתפקד כראוי ואינו מספק להם את ההגנה שכל ילד זקוק לה.

ילדים שעולמם מעורער, שהקרקע אינה יציבה מתחת לרגליהם, שחוו טראומות מגיל צעיר - מוצאים במקום הזה כר איתן לגדילה ולהתפתחות.

בנייר המכתבים הרשמי בו משתמשים ב'כפר ילדים דוד', לא מופיע צמד המילים 'ילדים בסיכון', אבל הוא מופיע בניירת החיצונית, והוא גם מוכר לילדים דרך הקשר עם הגורמים הבירוקרטיים המטפלים בעניינם.

ועכשיו – השאלה הזאת...

ארבעה ילדים ערניים ודרוכים ציפו לתשובה, ומעבר לשולחן ישבו הורי הבית, מתאמצים לנסח את המילים הנכונות. שאלות מסוג זה עולות בשיחות שונות עם הילדים, אבל הסיטואציה העכשווית היתה מפתיעה ומביכה כאחת.

"התלבטתי לרגע", מספר הרב וינגרטן בגילוי לב. "ידעתי שחובה עלי לענות תשובה טובה, מדויקת, שלא תזיק חס וחלילה. לתשובה שלי תהיינה השלכות ארוכות טווח, אולי אף לכל החיים!"

הרב וינגרטן לא רצה למכור לילדים 'לוקשים', אלא לומר להם את האמת, ורק את האמת. על פי משנתו - חובה לומר לילד את האמת, כדי שחס וחלילה לא יאבד האמון לנצח, והילדים הללו כבר איבדו אמון במבוגרים שסביבם כמעט לחלוטין...

"התכנסתי בעצמי", מספר הרב וינגרטן, "ומכיוון שחיפשתי את האמת – מצאתי אותה. האמת היא שהילדים שלנו הם לא בסיכון! להפך – הם ילדים בסיכוי! הילדים שלנו נמצאים במקום הכי טוב בשבילם... רגע, אז מה מבטא השם הזה, ילדים בסיכון? פתאום ידעתי את התשובה! זה היה כל כך ברור..." 

'אתם לא ילדים בסיכון',  אמר הרב וינגרטן לאט ובמתינות לילדים המצפים, "ילדים בסיכון הם הילדים שעדיין לא הגיעו לכפר הילדים שלנו!..."

לרגע שררה דממה, ופתאום ראה הרב וינגרטן כיצד הפנים הצעירים שמולו מזדהרים באור של שמחה גדולה ושל ביטחון. גם הורי הבית נשמו לרווחה.

"הרגשתי שנתתי להם מתנה גדולה", משתף הרב וינגרטן. "עשיתי להם סדר בבלבול. בלבול זו תופעה ידועה אצל ילדים בסיכון - הכול מבולבל אצלם, שום דבר לא ברור, אין יציבות, אין תמיכה...  אבל התשובה שלי שמה אותם ברוך השם במקום הנכון, במקום הבטוח!".

תגיות:ילדיםמצוקה

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה