כיצד נוצרת השקפת עולם יהודית?

בעוד שההלכה מקובלת בידינו כיום במסגרת קבועה וברורה, היינו בשולחן ערוך על כל נושאי כליו ובתשובות ההלכתיות המרובות שנכתבו סביבו, הרי שלתחום ההשקפה אין דפוסים כל כך קבועים וברורים. עפ"י ההלכה נוכל לקבוע בנקל אם מעשה תואם את הדין, אם לאו. כאשר יהודי ניגש לקיים מצווה, כל פרטי עשייתה מבוארים באר היטב במסגרת ההלכה היהודית. יהודי רציני הרוצה לשמור שבת ולענגה, לא יטען כי לדידו עונג שבת הוא בהפעלת הפטפון ובהאזנה לתקליטים, כי המצווה כבר מוגדרת בהלכה, ואינה תלויה ברצון היהודי או ברגשותיו.

לעומת זאת בתחום המחשבה היהודית לא נקבעו דפוסים, לא נוצרה מסגרת ברורה. אך יחד עם זאת אסור לראות את ההשקפה והפילוסופיה היהודית כשטח הפקר לכל מיני דעות שכביכול יכולות לקנות שביתה בקרב היהדות. ברור שקיימת פילוסופיה יהודית, אין ספק שישנן דעות מיוחדות לנו לאמונתנו ודתנו, אלא שאינן קבועות כפי שקבועה ההלכה. כיצד אם כן, נוכל לברר וללבן שאלה וסוגיה בהשקפה, או יותר נכון מי הוא המוסמך לקבוע השקפה יהודית מהי? אני אישית הייתי מגדיר פילוסופיה יהודית, כמסכת ערכים המתגבשים תוך כדי קיום מצוות התורה ונוהגיה. ערכי בני אדם נוצרים ומתפתחים עי לימודיהם וניסיונותיהם. ערכי היהדות אף הם נקבעים על ידי יהודים אשר עיסוקם בתורה וכל ניסיונותיהם ההתנהגותיים מבוססים על שמירתה. יהודי שמשתרש בתורה ובקיום מצוותיה, ומקדיש את מיטב כוחו ומרצו להתעמקות בסודותיה ולהבין את סתריה, יצליח בצירוף כוחות נפש מתאימים לרדת לעומק הלך המחשבה התורני, ויהיה מסוגל לקבוע דרכה של תורה מהי.

מאידך גיסא מגוחך הוא האדם שלא קרא ולא שנה ומתיימר להביע את ההשקפה היהודית בכוחות עצמו. יחד עם זאת ברור שככל שהתלמיד חכם מבלה זמן ממושך יותר בעיסוקים לא תורניים, תהיינה השקפותיו מושפעות מאותם ערכים חילוניים. רק מי שכל עיסוקו בתורה ממנו יש לצפות להשקפה תורנית טהורה. לפיכך כשם שבשאלות הלכה פונים אנו לגדול בתורה אשר מושבו בד' אמות של הלכה, כך גם בשאלות השקפה מחויבים אנו להיוועץ רק עם מי שכל השקפתו מבוססת על ערכים תורניים. במיוחד סטודנטים, אשר מקדישים חלק ניכר מזמנם ללימודי חול, יעשו נכון כאשר יפנו לגדולי תורה כשברצונם להבין ערכים וגישות יהודיות, ופניה זו יכולה להיות הן לאותם גדולים החיים עימנו היום, וכן לאותם שהשאירו אחריהם סיפרות רחבה ועשירה.

 אומנם השימוש בסיפרות זו טעון גם הוא הכנה. רבי, הרב שמעון רם שליטא מהישיבה אוניברסיטה, היה מבאר זאת עי משל לחובב מוסיקה המאזין לקונצרט בכינור, ודאי יכול הוא להעריך את הנגינה, להבחין בשגיאות, ואפילו לכתוב מאמר ביקורת. אף על פי כן אין השמיעה מלמדת אותו כיצד להשתמש בכינור, רק אם יתאמן הוא בעצמו בשימוש בכינור, ידע גם הוא לנגן בו. כמו כן בלימוד תורה. קריאת מאמרים והאזנה להרצאות, אינה עושה את האדם ללמדן, רק כאשר ייגע ויתעמק בעצמו בלימוד התורה, רק אז ידע כיצד לרדת לעומקה של השקפה יהודית, ויבין כיצד לדמות דבר לדבר וכד'.