ט"ו בשבט, תרומות ומעשרות

המקור לחג ט"ו בשבט: מסכת ראש השנה פרק א משנה א. ארבעה ראשי שנים הם באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו: כידוע הלכה כבית הלל ולכן חמשה עשר (ט"ו) בשבט נקבע כראש השנה לאילנות. לעניין מה קובע תאריך זה? כמובן שהדבר חייב להיות שייך למצוות הקשורות לאילן: תרומות ומעשרות המעשרות אינם שווים בכל שנה: השנים א,ב,ד,ה שלאחר השמיטה הם שנות מעשר שני. השנים ג,ו שלאחריה הם שנות מעשר עני. כל זה מלבד מעשר ראשון שנוהג בכל שנה. מכיוון שלפי ההלכה אין מעשרין מפירות שנה אחת על פירות שנה אחרת, יש לדעת איזה הוא היום שבו מסתיימת שנה ומתחילה שנה חדשה. לפירות האילן יום זה הוא ט"ו-בשבט.

ערלה ורבעי במשך שלוש השנים הראשונות לנטיעת העץ אסור לאכול את פירותיו. בשנה הרביעית, שנת נטע רבעי, הפירות הם קודש. בזמן שבית המקדש היה קיים היו מעלים את הפירות לירושלים או פודים אותם ומעלים את הכסף לירושלים ורק שם מותר להנות ממנו. כיום בשנה הרביעית פודים את הפירות. שנת נטע רבעי מסתיימת רק בט"ו-בשבט של השנה הרביעית.

מדוע קבעו דווקא את ט"ו בשבט כראש השנה לאילן? ביום זה כבר יצאו רוב גשמי השנה ועלה השרף באילנות, וכל חנטה של פירות האילן מכאן ואילך, ברכת השנה החדשה עליהם. זוהי תחילת השנה החקלאית הטבעית של האילן. הסבר נוסף הוא שפירות החונטים עד טו' בשבט חונטים משרף שנכנס בהם לפני תשרי. לפי הסבר זה טו' בשבט מסמל את הפירות שנוצרו בשנה שעברה. כאמור, ליום זה משמעויות הלכתיות הקשורות למצוות התלויות בארץ. כיצד, מדוע ומתי הפך יום זה ליום חג? בדבר זה יש להרחיב, אבל זה עניין בפני עצמו. (נלקט מתוך ספר התודעה, מצוות התלויות בארץ ושיעורי שביעית)