פרשת האזינו לילדים: מְסִירוּת נֶפֶשׁ לְקִיּוּם מִצְוַת סֻכָּה

יְסֹבְבֶנְהוּ (דְּבָרִים ל"ב, י'), בְּסִכּוּךְ עֲנָנִים (דַּעַת זְקֵנִים).

בַּעַל תְּשׁוּבָה יָקָר מִמַּנְהֶטְן שֶׁבִּנְיוּ יוֹרְק גָּר בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה בְּבִנְיָן בֶּן עֶשְׂרִים קוֹמוֹת(!), וּלְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים הֶחְלִיט לִבְנוֹת לְעַצְמוֹ סֻכָּה בְּאַחַת הַפִּנּוֹת שֶׁל חֲזִית הַבִּנְיָן. לְאַחַר שֶׁטָּרַח רַבּוֹת, וְהִשְׁלִים אֶת הֲקָמַת הַסֻּכָּה, הוֹפִיעוּ פִּתְאוֹם פַּקָּחֵי הָעִירִיָּה, עוֹטִים אֲרֶשֶׁת חֲמוּרַת סֵבֶר, וְהוֹדִיעוּ: "אַתָּה מְקַבֵּל מִיָּד קְנָס כַּסְפִּי גָּבוֹהַּ, בְּגִין הַעֲמָדַת הַמִּבְנֶה הַלֹּא-חֻקִּי הַזֶּה בְּשֶׁטַח צִבּוּרִי, וְאָנוּ פּוֹקְדִים עָלֶיךָ לְסַלֵּק לְאַלְתַּר אֶת הַ"בִּקְתָּה" הַזּוֹ שֶׁמְּהַוָּה מִטְרָד לְדַיָּרֵי הַבִּנְיָן, וּמַעֲכִירָה אֶת הַסְּבִיבָה...".

הָאִישׁ פֵּרֵק בִּדְמָעוֹת אֶת הַסֻּכָּה, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהוֹגִיעַ אֶת מֹחוֹ - הֵיכָן בְּכָל זֹאת אוּכַל לִבְנוֹת סֻכָּה?...

הָאֶפְשָׁרוּת הָרֶלֶוַנְטִית הַיְחִידָה שֶׁנּוֹתְרָה, הָיְתָה לִבְנוֹת סֻכָּה בְּקוֹמַת הַגַּג שֶׁמֵּעַל הַקּוֹמָה הָאַחֲרוֹנָה בַּבִּנְיָן. הַיְּהוּדִי פָּנָה אֵפוֹא לַגּוֹי שֶׁגָּר בַּקּוֹמָה הָעֶשְׂרִים.

"רְאֵה נָא - הֵגִיב הַגּוֹי - אֲנִי אִישׁ עֲסָקִים, וּמִתְעַסֵּק בְּעִקָּר בְּהַשְׂכָּרַת דִּירוֹת וּנְכָסִים. הָבָה נְדַבֵּר כְּפִי שֶׁמְּדַבְּרִים בָּעֲסָקִים; אֲנִי מוּכָן לְהַשְׂכִּיר לְךָ אֶת הַגַּג כֻּלּוֹ לְמֶשֶׁךְ יְמֵי הֶחָג, תְּמוּרַת סְכוּם סִמְלִי שֶׁל שְׁבַע מֵאוֹת דּוֹלָר!".

הַיְּהוּדִי הֶחְלִיט בְּלִבּוֹ - אִם עֲבוּר הַמִּצְוָה הַיְקָרָה עָלַי לְהוֹצִיא אֶת הַהוֹצָאָה הַזּוֹ, אֶעֱשֶׂה זוֹ בְּשִׂמְחָה, כְּדֵי לְקַיֵּם רְצוֹן בּוֹרְאִי!

הוּא הוֹצִיא אֶת הַסְּכוּם, וְעָמַד לְמָסְרוֹ לִשְׁכֵנוֹ, אֶלָּא שֶׁכָּאן, הִגִּיעָה דְּרִישָׁה נוֹסֶפֶת מִצַּד הַמַּשְׂכִּיר הַגּוֹי - "כְּאִישׁ עֲסָקִים מְסֻדָּר וְשָׁקוּל, אֲנִי נוֹהֵג לַעֲרֹךְ בְּכָל עִסְקָה חוֹזֶה רִשְׁמִי אַךְ וְרַק אֵצֶל עוֹרֵךְ דִּין מֻסְמָךְ...".

בְּלֵית בְּרֵירָה נִגַּשׁ עִמּוֹ הַיְּהוּדִי לְעוֹרֵךְ דִּין, וְהַלָּה עָרַךְ עֲבוּרָם חוֹזֵה שְׂכִירוּת פוֹרְמָאלִי. הַיְּהוּדִי שִׁלֵּם לְעוֹרֵךְ הַדִּין, וְגַם כָּאן חִזֵּק אֶת לִבּוֹ - מִמִּצְוָה לְעוֹלָם לֹא מַפְסִידִים, אִם נֶאֱלַצְתִּי לְהוֹצִיא סְכוּמִים כֹּה רַבִּים עֲבוּר מִצְוַת סֻכָּה, בְּוַדַּאי שֶׁזֶּהוּ נִסָּיוֹן מִשָּׁמַיִם, אֶעֱמוֹד בס"ד בְּכָל הַמְּשׂוּכוֹת כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת סֻכָּה.

לְאַחַר שֶׁקִּבֵּל סוֹף סוֹף אֶת מַפְתֵּח הַגַּג לְיָדוֹ, הִבְחִין בְּשַׂקִּית שֶׁנָּפְלָה מִתּוֹךְ חֲלַל צִּנּוֹר. נִכָּר הָיָה כִּי הַשַּׂקִּית הֻטְמְנָה מִתַּחַת לַעֲרֵמַת הַבַּרְזִלִּים הַגְּבוֹהָה, בְּתוֹכְכֵי צִנּוֹר בַּרְזֶל.

הַשַּׂקִּית הָיְתָה קְשׁוּרָה הֵיטֵב, וּבְתוֹכָהּ הוּנְחָה חֲבִילָה סְגוּרָה. הַיְּהוּדִי הִתִּיר אֶת קֶשֶׁר הַשַּׂקִּית, פָּתַח אֶת הַחֲבִילָה, וְנִדְהַם לְגַלּוֹת שֶׁ...הַחֲבִילָה הֵכִילָה אַבְנֵי יַהֲלוֹמִים גְּדוֹלִים וְנוֹצְצִים!

מְיֻדָּעֵנוּ הִנּוֹ יְהוּדִי טוֹב וְיָשָׁר, וּבוֹ בַּמָּקוֹם מִהֵר לָגֶשֶׁת לְתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה הַמְּקוֹמִית.

חַג הַסֻּכּוֹת עָבַר עַל הַיְּהוּדִי שֶׁלָּנוּ בְּהִתְרוֹמְמוּת רוּחַ וּבְשִׂמְחָה, וְהִנֵּה, בְּמוֹצָאֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה, מִתְקַבֶּלֶת שִׂיחַת טֶלֶפוֹן בְּבֵיתוֹ. עַל הַקַּו הָיָה פְּקִיד הַמִּשְׁטָרָה. "הָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת שֶׁמָּצָאתָ, נִגְנְבוּ מִסּוֹחֵר יַהֲלוֹמִים (נָכְרִי). הוּא מֵת עֲרִירִי. הַחֹק בִּמְדִינָתוֹ קוֹבֵע - שֶׁאִם מְאַבֵּד הָאֲבֵדָה כְּבָר אֵינוֹ קַיָּם - אֲזַי מֵשִׁיב הָאֲבֵדָה זוֹכֶה בָּהּ. אֲשֶׁר עַל כֵּן - תְּקַבֵּל לְיָדְךָ בַּחֲזָרָה אֶת מְלוֹא הַחֲבִילָה שֶׁמָּסַרְתָּ לָנוּ...".

דְּבַר הַזְּכִיָּה בַּיַּהֲלוֹמִים, שֶׁשָּׁוְיָם הִסְתַּכֵּם בְּהוֹן רַב, הִגִּיעַ לְאָזְנוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן הַנָּכְרִי, בַּעַל הַגַּג. הַלָּה מִהֵר לִפְנוֹת אֶל הַיְּהוּדִי וְתָבַע לְקַבֵּל לְיָדָיו אֶת הַיַּהֲלוֹמִים - "הֲלֹא מְצָאתָם בִּרְשׁוּתִי, וַאֲנִי זָכִיתִי בָּהֶם!".

הַיְּהוּדִי סֵרֵב לְקַבֵּל אֶת טַעֲנוֹת הַהֶבֶל שֶׁל הַגּוֹי, וּמִשֶּׁכָּךְ, תְּבָעוֹ הַגּוֹי לְבֵית הַמִּשְׁפָּט.

הַשּׁוֹפֵט פָּנָה אֶל הַנִּתְבָּע וְשָׁאַל אִם יֵשׁ לוֹ מַה לּוֹמַר לַהֲגַנָּתוֹ, וְהַיְּהוּדִי עָנָה: "לֹא רַק שֶׁהָיְתָה לִי רְשׁוּת לְהִכָּנֵס לַגַּג, הוּא גַּם הָיָה שָׂכוּר לִי מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם...".

וְכָאן, שָׁלַף מְיֻדָּעֵנוּ מִכִּיס חֲלִיפָתוֹ אֶת חוֹזֵה הַשְּׂכִירוּת, אֶת אוֹתוֹ חוֹזֶה מוּזָר, שֶׁהַמַּשְׂכִּיר הֶעָרֵל הִתְעַקֵּשׁ כָּל כָּךְ לְעָרְכוֹ...

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין