הרב שטיינמן: "מה אכפת לנו איך יקראו למדרשה? העיקר להגדיל תורה"

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּאַבְרֵךְ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁעוֹסֵק בְּקֵרוּב רְחוֹקִים, שֶׁבִּימֵי הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה נָסַע אֶל הָעִיר אַשְׁקְלוֹן, כְּדֵי לְקָרֵב וּלְחַזֵּק אֶת רוּחָם שֶׁל הַתּוֹשָׁבִים שֶׁהָיוּ נְתוּנִים כִּמְעַט בְּכָל יוֹם לְיֶרִי טִילִים מֵרְצוּעַת עַזָּה.

בְּעוֹדוֹ נוֹהֵג בִּמְכוֹנִיתוֹ בִּרְחוֹב הָעִיר, לְפֶתַע נִשְׁמְעָה אַזְעָקָה. בֶּהָלָה גְּדוֹלָה הָיְתָה בַּמָּקוֹם, וְהָאַבְרֵךְ עָמַד לִסְטוֹת לְצִדֵּי הַכְּבִישׁ, כְּדֵי לַעֲצֹר וְלָרוּץ לְעֵבֶר מֶרְחָב מוּגַן, וּפִתְאוֹם קָפַץ לַכְּבִישׁ כֶּלֶב מְבֹהָל, אֶל תַּחַת גַּלְגַּלֵּי הָרֶכֶב וְנִדְרַס.

הָאַבְרֵךְ מִהֵר לָצֵאת מֵהָרֶכֶב וּלְהִסְתַּתֵּר. לְאַחַר מִסְפַּר דַּקּוֹת, כְּשֶׁשָּׁב אֶל מְכוֹנִיתוֹ, הִבְחִין בְּבַעֲלֵי הַכֶּלֶב, שֶבִּכּוּ אֶת מוֹת כַּלְבָּם הָאָהוּב, וְחִפְּשׂוּ אַחַר הַנֶּהָג הַדּוֹרֵס. הָאַבְרֵךְ נִגַּשׁ אֲלֵיהֶם וְהִבִּיעַ אֶת צַעֲרוֹ הָרַב וְ"תַנְחוּמָיו"; "הַאֲמִינוּ לִי, אֵינֶנִּי אָשֵׁם, הַפְּגִיעָה בַּכֶּלֶב הָיְתָה בִּלְתִּי נִמְנַעַת. הוּא פָּשׁוּט נִכְנַס אֶל מִתַּחַת לַגַּלְגַּלִּים. אֲבָל אֲשַׁלֵּם לָכֶם אֶת כָּל שָׁוְיוֹ, וְאַף אֲפַצֶּה אֶתְכֶם עַל עָגְמַת הַנֶּפֶשׁ...".

הָאֲנָשִׁים, שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מְאֹד מִשְּׁמִירַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת, הָיוּ הֲמוּמִים. הֵם לֹא הֶעֱלוּ עַל דַּעְתָּם לִפְגֹּשׁ בְּאָדָם חֲרֵדִי כֹּה נֶחְמָד וְ"חֶבְרֶמָן". הֵם וִתְּרוּ עַל הַכֶּסֶף, וְעַד מְהֵרָה הִתְפַּתְּחָה שִׂיחָה נְעִימָה בֵּין הַצְּדָדִים, וּבְסוֹפָהּ, הֻחְלַט לְקַיֵּם מִפְגָּשׁ בְּבֵית מִשְׁפַּחַת הַכֶּלֶב, לְשֵׁם הַכָּרַת הַיַּהֲדוּת וְהַעֲצָמַת הָאֱמוּנָה.

לֹא הָיָה זֶה מִפְגָּשׁ חַד פַּעֲמִי. הַתַּלְמִיד חָכָם הִמְשִׁיךְ לְהַגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם אַחַת לְשָׁבוּעַ, וְלִמְסֹר שִׁעוּר תּוֹרָה לַצִּבּוּר הַגָּדוֹל שֶׁהִצְטָרֵף לַמִּפְגָּשִׁים הַמְעַנְיְנִים...

וְהִנֵּה, לְאַחַר מִסְפַּר חֳדָשִׁים, פָּנוּ בְּנֵי הַבַּיִת, שֶׁעֲדַיִן הָיוּ רַק בִּתְחִלַּת דַּרְכָּם בִּתְשׁוּבָה, אֶל הָאַבְרֵךְ וְהוֹדִיעוּהוּ: "הֶחְלַטְנוּ לַהֲפוֹךְ אֶת הַמַּרְתֵּף הַגָּדוֹל שֶׁבְּבֵיתֵנוּ לְמִדְרָשָׁה לְיַהֲדוּת, אֵלֶיהָ יַגִּיעוּ בְּעֶזְרַת ה' מַרְצִים חֲשׁוּבִים, וְגַם תִּתְקַיֵּם בָּהּ פְּעִילוּת תּוֹרָנִית לִילָדִים, וְכָל זֹאת עַל מְנָת לְקָרֵב אֶת בְּנֵי הַשְּׁכוּנָה לַתּוֹרָה...".

הָאַבְרֵךְ הִבִּיעַ אֶת הִתְפַּעֲלוּתוֹ מֵהַיָּזְמָה הַבְּרוּכָה, אַךְ כָּאן הִגִּיעָה הוֹדָעָה נוֹסֶפֶת מִבְּנֵי הַבַּיִת: "הֶחְלַטְנוּ כִּי שְׁמָהּ שֶׁל הַמִּדְרָשָׁה יִהְיֶה עַל שֵׁם 'רֶקְס', כַּלְבֵּנוּ הַבִּלְתִּי נִשְׁכָּח שֶׁנִּסְפָּה בַּתְּאוּנָה שֶׁאֵרְעָה בִּימֵי הַמִּלְחָמָה... בָּזֶה נַנְצִיחַ אֶת זִכְרוֹ שֶׁל כַּלְבֵּנוּ הָאָהוּב, שֶׁעַל יָדוֹ הִתְחִילָה כָּל הַהֶכֵּרוּת שֶׁלָּנוּ עִמְּךָ וְעִם הַיַּהֲדוּת...".

הָאַבְרֵךְ הֶחְלִיט שֶׁלֹּא לְהָגִיב בֵּינְתַיִם, וְנִגַּשׁ אֶל הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א וְשָׁאַל: "הַאִם מֻתָּר לִי לְהַסְכִּים לִדְרִישָׁתָם שֶׁל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה?..."

תְּשׁוּבָה:

בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (ט'.) מוֹפִיעַ שְׁמוֹ שֶׁל "רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָא" (רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן הַפָּרָה, שֶׁ"תּוֹרְתָא" בַּאֲרָמִית פֵּרוּשָׁהּ פָּרָה). מִי הָיָה אוֹתוֹ רַבִּי יוֹחָנָן? מַדּוּעַ נִקְרָא בְּנָהּ שֶׁל הַפָּרָה? -

וּבְכֵן, מְסֻפָּר בַּמִּדְרָשׁ (פְּסִיקְתָא רַבָּתִי י"ד): מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיְתָה לוֹ פָּרָה אַחַת, וְהָיָה חוֹרֵשׁ בָּהּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וּכְשֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַשַּׁבָּת מֵנִיחַ אוֹתָהּ. לְיָמִים, יָרַד אוֹתוֹ צַדִּיק מִנְּכָסָיו, וְלֹא הָיָה בְּיָדוֹ כְּלוּם, עַד שֶׁמָּכַר פָּרָתוֹ לְגוֹי אֶחָד. הַגּוֹי חָרַשׁ בַּפָּרָה שֵׁשֶׁת יָמִים, אַךְ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת רָבְצָה הַפָּרָה וְלֹא רָצְתָה לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה. הִכָּה אוֹתָהּ הַגּוֹי וְחָבַט בָּהּ, אַךְ לֹא הוֹעִיל לוֹ כְּלוּם. הָלַךְ הַגּוֹי לְבֵית הֶחָסִיד שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַפָּרָה, וְאָמַר לוֹ: "שֵׁשֶׁת יָמִים עָבַדְתִּי בָּהּ, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת הוֹצֵאתִי אוֹתָהּ לַחוּץ לַחֲרֹשׁ בָּהּ, וְרָבְצָה, וְלֹא רָצְתָה לַעֲשׂוֹת שׁוּם מְלָאכָה; בּוֹא וְטוֹל פָּרָתְךָ וְהָשֵׁב אֶת כַּסְפִּי!".

הֵבִין אוֹתוֹ חָסִיד מִפְּנֵי מָה אֵינָהּ עוֹשָׂה מְלָאכָה, לְפִי שֶׁהָיְתָה לְמוּדָה לָנוּחַ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. נִגַּשׁ הֶחָסִיד לַפָּרָה וְלָחַשׁ בְּאָזְנֶיהָ: "אוֹי פָּרָה פָּרָה, כְּשֶׁהָיִית בְּיָדִי, כִּיהוּדִי הַשּׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת הַקְּדוֹשָׁה, לֹא הֶעֱבַדְתִּי אוֹתָךְ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, אַךְ עַכְשָׁיו גָרְמוּ לִי עֲווֹנוֹתַי, וּמָכַרְתִּי אוֹתָךְ לְזֶה הַגּוֹי. בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ, עֲשִׂי רְצוֹן אֲדוֹנַיִךְ". כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהּ כָּךְ, עָמְדָה וּבִקְּשָׁה לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה.

נִבְהַל הַגּוֹי וְשָׁאַל אֶת הַיְּהוּדִי: "הַגֵּד לִי, שֶׁמָּא כִּשַּׁפְתָּ אוֹתָהּ? לֹא אַנִּיחַ לְךָ עַד שֶׁתַּגִּיד לִי מֶה עָשִׂיתָ לָהּ אוֹ מָה אָמַרְתָּ בְּאָזְנֶיהָ"! הַיְּהוּדִי הַצַּדִּיק סִפֵּר לַגּוֹי אֶת הָאֱמֶת, וְחָזַר בְּפָנָיו עַל הַמִּלִּים שֶׁהִשְׁמִיעַ בְּאָזְנֵי הַפָּרָה.

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים נִדְהַם הַגּוֹי וְנִזְדַּעְזַע. נָשָׂא קַל-וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ וְאָמַר: "מַה פָּרָה זוֹ שֶׁאֵין לָהּ לֹא דַּעַת וְלֹא תְּבוּנָה, הִכִּירָה אֶת בּוֹרְאָהּ, אֲנִי שֶׁבְּרָאַנִי הַקָּבָּ"ה בְּצַלְמוֹ וּבִדְמוּתוֹ, וְנָתַן לִי דַּעַת וּבִינָה, לֹא יְהֵא רָאוּי לִי לְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאִי?!". מִיָּד נִתְגַּיֵּר, וְהָיָה יְרֵא שָׁמַיִם, וְזָכָה לִלְמוֹד תּוֹרָה, עַד שֶׁנִּקְרָא "רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָא".

שְׁמוֹ שֶׁל חָכָם זֶה נִקְרָא עַל שֵׁם הַפָּרָה, מִשּׁוּם שֶׁפָּרָה זוֹ גָּרְמָה לוֹ לְהִתְגַּיֵּר וְלִהְיוֹת "גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד". [אַגַּב, דָּבָר מַדְהִים כּוֹתֵב הָרַמַ"ע מִפָּאנוֹ (גִּלְגּוּלֵי נְשָׁמוֹת אוֹת ו'): בְּאוֹתָהּ פָּרָה מֻפְלָאָה שֶׁהָיְתָה סֵמֶל לִקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת, הָיְתָה מְגֻלְגֶּלֶת נַפְשָׁהּ שֶׁל... וַשְׁתִּי הַמִּרְשַׁעַת! שֶׁכַּיָּדוּעַ הָיְתָה מַעֲבִידָה בְּאַכְזְרִיּוּת אֶת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ, וְכָעֵת הִתְגַּלְגְּלָה בְּנֶפֶשׁ הַפָּרָה, שֶׁסָּפְגָה מַכּוֹת נִמְרָצוֹת מִבְּעָלֶיהָ הַגּוֹי, וּבְכָל זֹאת לֹא הִסְכִּימָה לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת!].

וְיֵשׁ מָקוֹם לִלְמוֹד מִכָּאן אַף לְעִנְיָנֵנוּ - שֶׁגַּם כָּאן נִתָּן לְהָנִיחַ לָאֲנָשִׁים לִקְרֹא לַמִּדְרָשָׁה עַל שֵׁם הַכֶּלֶב שֶׁ"בְּגִלְגּוּלוֹ" זָכוּ לְהִתְקָרֵב לַיַּהֲדוּת.

וּכְשֶׁהִצִּיעַ הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א אֶת הַשְּׁאֵלָה לִפְנֵי מָרָן הַגְּרָאִי"ל שְׁטֵיינְמָן זַצַ"ל, הֵשִׁיב מָרָן: מָה אִכְפַּת לָנוּ אֵיךְ הֵם יִקְרְאוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ?... יִקְרְאוּ בְּאֵיזֶה שֵׁם שֶׁיִּקְרְאוּ, הָעִקָּר מִבְּחִינָתֵנוּ הוּא לְהַגְדִּיל תּוֹרָה וּלְהַאְדִּירָהּ, שֶׁיָּקוּם בַּמָּקוֹם בֵּית מִדְרָשׁ, שֶׁיָּפִיץ תּוֹרָה וּקְדֻשָּׁה, וּבוֹ יִתְקַיְּמוּ שִׁעוּרֵי תּוֹרָה לִילָדִים, לְנֹעַר וְלִמְבֻגָּרִים, וְיִתְקָרְבוּ בְּנֵי הַמָּקוֹם לִשְׁמִירַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת...

לְסִכּוּם: נִתָּן לְהַסְכִּים לִדְרִישַׁת הָאֲנָשִׁים, כְּדֵי לְהָשִׁיב בִּתְשׁוּבָה עוֹד וְעוֹד מֵאַחֵינוּ הַתּוֹעִים.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.