הרבנית ימימה מזרחי

הרבנית ימימה מזרחי: ה’, לא מגיע לי כל מה שאתה רוצה לתת לי

וה' יאמר: "אני יודע שאת צריכה, ואני רוצה לתת לך, ולא מגיע לך. אבל את קראת לי ואני מתייחס אליך. נו, קחי"

| כ"א שבט התשע"ח |
(צילום: shutterstock)
אא

ה' רוצה להעניק. זה, כביכול, מה שחסר לו. את זה מבין רבי ישמעאל בן אלישע ואז, בהימור שאין מילים לתאר את האומץ הנדרש לו, הוא מברך את ה'. "אני אמות אחרי החוצפה הזו", הוא אולי חושב. "לא יתכן שלא". אבל בכל זאת מברך:

יהי רצון מלפניך
שיכבשו רחמיך את כעסך
ויגוֹלוּ רחמיך על מידותיך
ותתנהג עִם עמך במידת הרחמים
ותכנס להם לִפנים משורת הדין.

אמאל'ה.

במילים אחרות: ריבונו של עולם, יהי רצון, שאם אתה רוצה להשפיע עלי עכשיו ברכה של שפע, ואתה לא יכול כי אני לא מספיק טובה, אז אני מברכת אותך ש... תתגבר. שהרחמים שלך יכסו את הכעס שיש לך עלי. שיגולו רחמיך על מידותיך, כמו גל ענק, ותתנהג עם עמך במידת הרחמים.

רבי ישמעאל בן אלישע פוקח את עיניו ורואה את ה', במחווה מרגשת כל כך, מנענע בראשו ואומר: "אמן. תודה, ישמעאל, בני".

מאז, אומר רבי חיים מוולוז'ין, בזכות חוצפתו של רבי ישמעאל בן אלישע, בכל פעם שאת אומרת את המילה "ברוך", את כמו אומרת: "ה', לא מגיע לי כל מה שאתה רוצה לתת לי, אבל אני מברכת אותך שתתגבר ותיתן לי ברכה".

וה' יאמר: "אני יודע שאת צריכה, ואני רוצה לתת לך, ולא מגיע לך. אבל את קראת לי ואני מתייחס אליך. נו, קחי".

באופן כזה, את מחזיקה את הפרי ביד ימין ואומרת: "ברוך (אני רוצה את השפע שלי, גם אם הוא לא מגיע לי)". את מבטלת את הסתר הפנים של ה' כלפייך. 

איך אומרת לי בתי: "אמא, את קנית מתנה היום. ראיתי. חשבת שהצלחתי במבחן בחשבון, אבל שוב קיבלתי ארבעים. ואני כל כך רוצה את המתנה. את יכולה לא לכעוס עלי, אמא?"

"בואי, כישלון קולוסאלי שכמותך", אני נמסה. "בואי נשמה, בואי קחי".

 

"אתה" – כי רק אתה מחליט נכון

נעבור למילה "אתה", שמתקנת בענווה את החוצפה: "ה', אני רוצה שתפתח את השפע מעלי, אבל – אתה. רק אתה יודע אם זה טוב לי ואיך הכי טוב שאקבל את השפע הזה".

למשל: אני רוצה את העבודה הזאת. אבל אולי היא לא מתאימה? אולי אפגוש בה אנשים שעדיף לי בלעדיהם? או, למשל: להעביר את הילד לבית ספר חדש או להשאיר אותו במקומו? אני לא יודעת! אז אני מבקשת, שאתה תחבר לי את התפילה המדויקת לי ותשלח לי את השפע הנכון עבורי. אתה תחליט.

הרש"ש הקדוש, רבי שלום שרעבי, מאיר שהמילה "אתה" מכילה את כל אותיות האל"ף-בי"ת. היא פותחת באות הראשונה ומסתיימת באחרונה ובאמצע – ה"א, כנגד חמש האותיות הסופיות (ך, ם, ן, ץ, ף). "ה', אני נותנת לך את כל האותיות. תחבר לי אתה את השפע, ללא המניעות, כי אתה יודע מה אני הכי צריכה. גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי. כשאני בגיא צלמוות, מבולבלת ולא ברורה לעצמי, תנסח אתה עבורי את הכוונה ואת התפילה הנכונה.

 

"ה׳ אלוקינו מלך העולם" – איך מַסַכתַ בפרי בדיוק את מה שהצטרכתי

המילים הבאות בברכה: "ה' אלוקינו".

"ה' " – זה אלוקים גדול כללי ו"אלוקינו" – זו התגלמות השגחתו פרטית. "אתה מלך מלכי המלכים, אדון עולם, אבל אתה גם רואה אותי ומשגיח עלי באהבה".

ועכשיו הפירוט: "מלך העולם". איך הוא מולך בכל העולם ולא זו בלבד, הוא מוליך את הכל. גם את הפרי הזה הוא הוליך, מקצה העולם ועד קצהו, עד אליך. מזימבבואה לים התיכון, לנמל חיפה, לשוק מחנה יהודה בירושלים. נכון, הוא מולך על העולם כולו, אבל זה הכל בשבילך, ילדה. רק בשבילך.

הפרי הגיע עד למרכול הסמוך לביתך ושם בחרת אותו, והמקובלים מגלים שבעצם, זו לא את שבוחרת את הפרי. הפרי הוא שבוחר – אותך.

יש נשים שמשתטחות על קברי צדיקים ויש נשים שמשתטחות על הדוכנים בשוק ותרות בקפידה אחר המלפפון והחציל "הנכונים". אני רואה אותן מרימות פרי כנגד האור ומעבירות אותו אולטרסאונד מקיף ובדיקת רקמות, וכאן המקום להבין שהמשיכה שלך לאגס הספציפי הזה היא לא מקרית; רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים, נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף. כשאת רעבה דווקא לירק הזה או לפרי ההוא, זה משום שמשהו בנפש שלך עטוף בו. ה' הינדס אותו ושׂם רפואה ונחמה לליבך הנשבר. "קחי אותי", קוראת לך התאנה. "יש בי בול מה שאת צריכה". והבננה הזאת דווקא, ה' כופף אותה עבורך והכניס בתוכה שמחה מיוחדת שלה את זקוקה.

איך נאמר בברכת "בורא נפשות": ה' בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת – וְחֶסְרוֹנָן. אנשים רבים מסתובבים ברחוב, את כולם ה' ברא ואין אחד שלא חסר לו משהו. זה ככה. לפעמים אני פוגשת מישהי ובטוחה שיש לה הכל ופתאום היא פונה אלי עם בעיה אישית בוערת ואני תופסת את עצמי: "ימימה, חשבת שהכל מושלם אצלה? טעית בגדול".

לכל אחד ולכל אחת חסר משהו מטבע בריאתו, ומנין ישלים אותו? יאמר האר"י הקדוש: וְחֶסְרוֹנָן – עַל כָּל מָה שֶׁבָּרָאתָ. כשם שהקב"ה ברא את המחסור, כך הוא ברא בעולמו את ההשלמה. העגבנייה הזו שלקחת, היא תשלים בך את חסרון הנפש.

יש במזון משהו שמתקן את הנפש. לֶחֶם – לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד. הלחם לא נועד לבטן כלל. הוא כאן כדי להשביע את הלב. וְיַיִן – יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ. היין בא לשמח. והספינג'ות? הן עניין משמין, ללא ספק, אך מה מטרת השמן – מאור פנים; לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן. גם הוא, למרות אזהרת הדיאטניות, מעורר בנו שמחה.

מתוך ספרה של הרבנית ימימה מזרחי, "איך היא צומחת", בהוצאת קורן מגיד


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (83 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

חומש אור החיים עם ביאור אור לעיניים

320לרכישה

מוצרים נוספים

כמים ליבך - הרבנית ימימה מזרחי

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם 11 - חיים ולדר

חבורת תריג 4 - בתעלומת בבל - חיים ולדר

חבורת תריג - עונה 7

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים