פרק מיוחד מתוך הספר ארכיאולוגיה ג’: המצור על ירושלים במנסרת סנחריב

בשנת 1830 נחשף ארמונו של סנחריב בעיר נינוה שבצפון עירק, ובו נמצאה ‏מנסרה עשויה טין ועליה כתובת בשפה האכדית. בכתובת מנציח סנחריב את מסעות ‏המלחמה שלו, ובתוך אלה גם את המסע לארץ יהודה ולירושלים.‏ לאחר דברי הרהב ‏בהם מציג סנחריב את עצמו בפתח הכתובת: "אני סנחריב המלך הגדול, ‏המלך האדיר, ‏מלך העולם", הוא ממשיך ומפרט באריכות את כיבושיו המוצלחים ומתרברב ‏בניצחונות צבאו. ‏

בין השאר ‏מציין סנחריב כי הטיל מצור על ירושלים, אך כאשר הוא מתאר את אשר ‏עלה ב‏גורלה של העיר, מופיע במנסרה תיאור מוזר. במקום להתפאר בכיבוש עיר ‏הבירה הנכבדה בה שוכן מקדש היהודים, הוא נמנע לגמרי מכל אזכור לכיבוש ירושלים, ‏ומסתפק ‏בתיאור קצר של כליאת חזקיהו בעירו: ‏"ואשר לחזקיהו היהודי... אותו ‏כלאתי בתוך ירושלים עיר מלכותו כציפור בכלוב. ‏הטלתי על העיר הסגר, ואת היציאה ‏משער עירו עשיתי לו לתועבה".‏

לדעת מומחים, תיאור מתחמק זה מלמד על כישלון מלך אשור בנסיונו לכבוש את ‏ירושלים.‏

 

מה באמת אירע שם, מול חומות ירושלים? ‏

תיאור מדויק ומורחב של סוף המערכה ‏מופיע במקרא, מתעד את תפילתו הנרגשת של ‏חזקיהו לה' להושיעו, את דברי ישעיהו הנביא אליו כי תפילתו התקבלה, ואת המפלה ‏העל-טבעית שנחל צבא אשור:‏ ‏"וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ אֶל ה' לֵאמֹר... הַטֵּה ה' אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח ה' עֵינֶךָ וּרְאֵה... וְעַתָּה ה' ‏אֱלֹהֵינוּ, הוֹשִׁיעֵנוּ מִיָּדוֹ.‏

וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ ‏אֵלַי אֶל סַנְחֵרִב מֶלֶךְ אַשּׁוּר [להצילך מסכנתו. קיבלתי את תפילתך, ולכן]... וְיָסְפָה פְּלֵיטַת ‏בֵּית יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה; וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה... ‏

לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר: לֹא יָבֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת, ‏וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ, וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה ‏מָגֵן וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה. בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא‎ ‎בָּהּ יָשׁוּב, וְאֶל ‏הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא, נְאֻם ה'. ‏וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי. ‏

וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים ‏וַחֲמִשָּׁה אָלֶף. וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם ‏פְּגָרִים מֵתִים. וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ, וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר, ‏וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה".‏ ‏

לחוקרים אין ספק כי התיאור הדל במנסרה מצביע על העובדה הידועה לנו מן המקרא, ‏שסנחריב כשל בניסיונו לכבוש ‏את ירושלים. השמטה בולטת זו תואמת את התיאור ‏המקראי, לפיו המלך לא כבש את ירושלים, אלא נחל מפלה פלאית בידי ה', והצבא ‏האשורי נאלץ לחזור על עקבותיו מבלי להכריע את האויב.‏

 

מה היה סופו של סנחריב?‏

בכתובות אשוריות ובכתבים עתיקים אחרים אמנם נכתב ‏שהוא נרצח, אך שורר בלבול מדוע ובידי מי.‏ ‏והנה בא המקרא ומפזר את הערפל:‏ ‏"וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ, וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה. וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו ‏‏[נסר מתיבת נח, אותו הפכו האשורים לאליל], ‏וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב ‏וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט, וַיִּמְלֹךְ אֵסַר-חַדֹּן בְּנוֹ ‏תַּחְתָּיו".‏‎ ‎

לדברי המקרא סנחריב שב לנינוה מושפל וחפוי ראש, ונרצח בידי בניו. בתלמוד מבואר ‏כי בניו הרגוהו בגלל שנדר נדר להקריב אותם קרבן ‏לאלילו, לפיכך הקדימו הם להורגו.‏ ‏הנה לשון התלמוד, בתרגום מארמית:‏ ‏"[סנחריב] מצא דף מתיבת נח. אמר: זהו האלהים הגדול שהציל את ‏נח מהמבול. אמר: ‏אם אלך למלחמה ואצליח, אקריב את שני בני לפניך. שמעו בניו, ‏והרגוהו. זהו שכתוב: ‏וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו, וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ ‏בַחֶרֶב".‏

יצוין כי הריגתו של סנחריב בחרב, ובארצו דווקא, נחזתה עוד קודם, בנבואת ‏ישעיהו:‏ "וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְשַׁעְיָהוּ, כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם: ‏כֹּה אָמַר ה', אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אוֹתִי. הִנְנִי ‏נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב אֶל אַרְצוֹ; וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ".‏

 

סנחריב ותיבת נח

כאמור, בתנ"ך ובתלמוד מובא כי סנחריב ייחס את נס הצלת נח מהמבול לתיבה ‏עצמה, ולכן הכריז על נסר עץ מתיבת נח כאליל שיש לעובדו. ‏

אך כיצד הגיע לידו נסר זה, מתיבת נח העלומה ששכנה בהרי אררט שבמזרח טורקיה? ‏

במשך שנים רבות נוסעים שעברו במזרח טורקיה דיווחו על תבליטים אשוריים ‏שנמצאו חקוקים על סלעים במרומי ההרים הללו. כשפוענח הכיתוב האכדי שעליהם, ‏התברר שנעשו בהוראת סנחריב מלך אשור, לציון נצחונותיו על המורדים באזור, ‏ודמותו מופיעה על אחד מהם לפחות. ‏

ואכן, ידוע כי‎ ‎סנחריב מלך אשור ערך מסעות גם למזרח טורקיה של היום, כדי לדכא ‏מרידות, לחזק את שלטונו ולייבא אבנים איכותיות הנמצאות דווקא בהרי המקום ‏לבניית ארמונותיו.‏ לא ייפלא מעתה שסנחריב, אשר ידע משהו על המסורת בנוגע ‏לתיבת נח, מצא נסר ממנה ואף השאיר את עקבותיו במקום, בצורת תבליטי הזיכרון. ‏

הקשר בין ממלכת אשור לאיזור מזרח טורקיה באותם הימים מקבל חיזוק נוסף ‏מהכתוב במקרא כי שני בני סנחריב שהרגוהו בעודו סוגד לנסר, נמלטו דווקא ל"אֶרֶץ ‏אֲרָרָט" אשר מסתבר שהיא קרובה להרי אררט. והעובדה שעד עתה לא נמצאו באשור ‏או בבבל שום אליל או בית פולחן בשם נִסְרֹךְ, מלמדת כי האליל המכונה נסרוך היה יחיד מסוגו, ‏לאור העובדה שהנסר המיוחד היה שריד מקורי מתיבת נח, בניגוד לאלילים אחרים ‏שניתן היה לייצר רבים כמותם. ‏

לרכישת הספר "ארכיאולוגיה תנ"כית ג"' בהידברות שופס, לחצו כאן.

לרכישת סט הטרילוגיה ארכיאולוגיה תנ"כית בהידברות שופס, לחצו כאן.