סיפורי צדיקים

4 סיפורים מפעימים על הרב דב יפה זצ"ל, לרגל יום ההילולא

כיצד הגיב זקן המשגיחים, הרב דב יפה זצ"ל, לילד בן 9 שלא היו לו חברים, ומה חשב כאשר המתין לאור הרמזור שיתחלף? 4 סיפורים קטנים על אדם גדול

| י"ט חשון התשע"ט |
הרב דב יפה זצ’’ל (צילום: פלאש 90)
אא

היום, י"ט בחשוון, חל יום ההילולא הראשון של זקן המשגיחים, הרב דב יפה זצ"ל, משגיח בישיבת "כפר חסידים" ברכסים. לפניכם 4 סיפורים קטנים על האדם הגדול.

 

התייחסות מפעימה לבעייתו של ילד בן 9

יהודי תושב רכסים זכה להסיע ברכבו את הרב דב יפה זצ"ל. ברכב ישב בנו של בעל הרכב, ילד בכיתה ג', שביקש לנצל את ההזדמנות ופנה לרב בשאלה: "אפשר לשאול שאלה"

המשגיח פנה לעברו במאור פנים והתעניין: "באיזה עניין?", השיב הילד: "בענין שאין לי חברים". הרב השיב לו מה שהשיב, ובזה לכאורה הסתיים העניין.

כעבור מספר ימים מצלצל מלמד הכיתה לאמו של הילד, וסיפר שהרב יפה התקשר אליו וביקש ממנו לבוא ולמסור בכיתתו שיחה בעניין "בין אדם לחברו". בין הדברים, הבין המלמד שהדבר קשור לבן שלה והוא מבקש לדעת במה העניין...

 

מחכה לאור הירוק ברמזור, ומקיים מצוות 'ונשמרתם'

סיפור נוסף, שלא מהווה מופת, אלא מסמל על תורת חיים כפשוטה: פעם, בעת שהלך הרב דב יפה בליווי אחד מתלמידיו ברחובה של עיר, הגיעו למעבר חצייה ובדיוק באותו רגע נדלק האור האדום, והם נאלצו לעמוד ולהמתין.

תוך כדי שהם עומדים ושותקים, שואל הרב יפה את  תלמידו הממתין לצידו: "על מה אתה חושב כעת?" ענה לו  התלמיד במשיכת כתף "שום דבר מיוחד" .

"אם כן", אמר המשגיח, "תחשוב כעת על כך שאתה מקיים את מצוות 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'.  

כזה היה הרב יפה "בכל דרכך דעהו": כל רגע הוא חשב רק על רצון ה'. מה נדרש ממני כעת ואיך מקיימים כעת את רצון ה'.

 

כיצד להרגיש את צער הזולת? למדתי זאת משתיקתו של המשגיח 

"כיצד להרגיש את צער הזולת למדתי משתיקתו של המשגיח רבי דב יפה זצ''ל", מספר תושב רכסים. "לפני שנים מספר נולד לי ילד החולה בכמה מחלות נדירות. התמודדות זו שינתה את חיי ביתו מן הקצה לקצה. ערב אחד הזדמנה לידי הזכות לקחת ברכבי את המשגיח הרב יפה זצ''ל מביתו שברכסים לשיחה תורנית בבני ברק. בתחילת הנסיעה התפתחה שיחה ערנית בינינו. ואז סיפרתי לרב יפה את קשיי ההתמודדות עם מחלת בני.

"שיערתי שהרב ייתן לי ייעוץ כיצד להתמודד נכון עם אתגר זה", ממשיך היהודי לספר. "אך להפתעתי, המשגיח האזין לדבריו בשתיקה. ועד לסוף הנסיעה שתק, לא בירך ולא יעץ. התפלאתי.

"בדרכנו חזרה העז לשאול לפשרה של שתיקה זו, והרב יפה באצילותו השיב לי: 'ראה, כדי לברך וכדי לייעץ צריך אני להרהר ובעיקר לחוש מה עובר עליך לאור הסיפור שסיפרת. כיצד אני הייתי מתמודד במצבך חלילה. וזו פשר שתיקתי. הרהרתי במצבך המורכב. חשבתי לעצמי לו אני הייתי במקומך כמה קשה היה לי לתפקד. רק כאשר אני חש את הכאב והקושי אני יכול באמת לברך ולהתפלל. כעת, שאני חש במעט את קשיי התמודדותך ברצוני לברכך ולהתפלל בעבורך שיהיה לך הכוח והחכמה משמים כדי לצלוח את הנסיון כראוי"... סיים בעל המעשה את דבריו: "חמש עשרה שנים עברו מאז, אך לעולם לא אשכח את תחושת התמיכה שהותיר בי הרב יפה. תחושה זו נותנת לי הכוח, עד היום, להתמודד בס"ד עם הנסיון שנשלח עבורי משמים"...

 

האהבה מהקב"ה - מרפאה את הכאב

סיפור נוסף מאחד מתלמידיו הרבים של הרב זצ"ל: "באחת השנים הרב נפצע, והכאב אמור היה להיות גדול מאוד. אחד מהתלמידים שאל אותו אם כואב לו, והרב השיב בתשובה הבאה: "כשילד קטן מקבל מכה ובוכה ואמא שלו מחבקת אותו אז הוא מפסיק לבכות, הוא נרגע. כאשר יש אהבה מהאמא אז זה מעביר את הכאב, אני חושב לעצמי: כמה הקב"ה אוהב אותנו, וזה ממילא מעביר לי את הכאב"... התלמיד מסיים את הסיפור באמרו: זה חיים גבוהים, חיים עליונים, חיים מול הריבונו של עולם. זה היה הרב דב יפה זצ"ל.

לסיפור מפעים נוסף על הרב דב יפה זצ"ל, לחצו כאן.

הנקראים ביותר
הידברות שופס

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

55 לרכישה

מוצרים נוספים

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

ספר קהלת עם פירוש ’נזר חכמה’ של הרב זמיר כהן

יפה באמת

הפרשה בה נולדת

שבויות

התחושות שלי - חיים ולדר

לכל המוצרים