פרשת חיי שרה

פרשת חיי שרה: באים בימים – ממלאים את הימים בעשייה

מלאכת ניצול הזמן אינה קלה כלל ועיקר. היצר הרע מנסה לאבד מן האדם את המתנה היקרה ביותר שבידיו - הזמן הקצוב שהועמד לרשותו

| כ' חשון התשע"ח |
(צילום: shutterstock)
אא

מעשה בחכם שנזדמן לעיר אחת, וביקר בבית העלמין שבה. להפתעתו נגלתה לעיניו תופעה מוזרה. על כל מצבה בבית החיים חרוט היה גיל הנפטר. על המצבה הראשונה היה מצוין: "נפטר בהיותו בן עשר שנים ושלשה חודשים", על השניה: "בן חמש שנים", על השלישית: "בן שתים עשרה" וכו' וכו'. כולם נפטרו בקיצור ימים ושנים. הגדול שבהם היה בן שלושים שנה...

תמה מאד על זה ושאל לתושבי המקום, האם ארץ זו אוכלת יושביה היא? והרי במו עיני ראיתי בתוכה אנשים המגיעים לגיל זקנה ושיבה?

מיד ניגש לראש החברא קדישא להסביר לו פשר דבר. אמר לו ראש החברא קדישא: "דע לך, כי מנהג מקומנו מימי קדם שאיננו רושמים על המצבה את חיי האדם עלי אדמות, כי אם את השעות שניצל לתורה ולמצוות נטו, כי רק אלו הם החיים האמיתיים. וכל אחד מאתנו, מיום עמדו על דעתו רושם כל שעה ושעה שהקדיש לתורה ולעבודה וגמילות חסדים, ובעת פקודתו אנו מצרפים את השעות לימים, וימים לחודשים, וחודשים לשנים, ורושמים הסכום הכולל על המצבה. ולכן אחד מסתכמים ימי חייו האמיתיים בעשר שנים, השני בחמש, וכן הלאה". כששמע אותו חכם דבר זה, עמד וקרא בהתפעלות: "ברוך ה' שבחר בעם סגולה".

* * *

על שרה אמנו אמרו במדרש על הפסוק "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה'" – שכל ימיה גדושים היו בתוכן של תורה, מצוות ומעשים טובים. היא ניצלה כל רגע בחייה, וגם כשאכלה וְיָשְׁנָה, מטרתה היתה כדי לעבוד את ה'.

גם לגבי בעלה אברהם נאמר "ואברהם זקן בא בימים" (לקמן כ"ד, א'). מה פירוש "בא בימים"? אין הכוונה זקן, כי זה כבר נאמר, מפרש האלשיך הקדוש אדם שבא וכל ימיו אתו. אברהם מילא את ימיו בתוכן ועשייה, וכשבא והתייצב לפני בית דין של מעלה, בא עם כל ימיו, אחד מהם לא נעדר. ואמרו במדרש: "אמר רב אחא: יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה, אבל כאן זקנה כנגד ימים" (בראשית רבה נ"ט, ט'). ובספר "קול יהודה" להגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל מסביר שלכן זכה להמשך הפסוק "וה' ברך את אברהם בכל", כשם שהוא מילא את תפקידו בשלמות – כך גם ברכתו של הקב"ה היתה "בכל" – בשלמות.

* * *

מלאכת ניצול הזמן אינה קלה כלל ועיקר. היצר הרע מנסה לאבד מן האדם את המתנה היקרה ביותר שבידיו - הזמן הקצוב שהועמד לרשותו. לעתים הוא נוסך באדם תרדמה, כדי שלא יחוש בחלוף הימים, ולעתים, להיפך, הוא מעמיס עליו טרדות רבות. יש ההולך בטל, ומחשבותיו עסוקות בשאלה: איך "להרוג" את הזמן, ויש מי שאף פעם אין לו זמן, אולם כשתבדוק תמצא, שתמיד הוא עסוק בעניינים שאינם אלא השחתת זמן.

יש לך אדם שחי עד שנות זקנה ושיבה, אך כשתבחן את שנותיו במבחן ערכיותן, תמצא כי על פי מבחן זה, גילו הוא כגיל של ילד... אדם כזה, שמגיע לגיל מאה ומת, החברה קדישא אינה קוברת אדם בן מאה, אלא אדם בן יום, כי את שאר השנים הוא כבר קבר בעצמו...


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.5 (76 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

חומש אור החיים עם ביאור אור לעיניים

320לרכישה

מוצרים נוספים

כמים ליבך - הרבנית ימימה מזרחי

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם 11 - חיים ולדר

חבורת תריג 4 - בתעלומת בבל - חיים ולדר

חבורת תריג - עונה 7

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים