הבלוג של מעיין כפיר

השערורייה החדשה: ספרי הלימוד של מערכת החינוך החרדית מזלזלים ברפורמים

כתבי Ynet מצאו מכרה זהב: מחקר שבדק את ספרי הלימוד החרדים ומצא שהם מזלזלים ברפורמים, מבקרים את הסכם אוסלו, ומעזים לספר על הקיפוח לו זכו עולים מארצות המזרח שרצו לשלוח את ילדיהם לחינוך דתי. את אחת המסקנות של המחקר, עם זאת, לא תצליחו למצוא בשום אופן בכתבה

| ה' תמוז התשע"ז |
(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)
אא

כנראה שעם ישראל בארצו נמצא בתקופה טובה יחסית (או לפחות תקופה שבה העורכים כבר לא מאפשרים למשבר בהדסה לככב נונסטופ בכותרות). אחרת, אי אפשר להסביר איך עורכי דף הבית של אתר Ynet לא מצאו אתמול כותרת ראשית טובה יותר מאשר: "הילדים החרדים לומדים: רפורמים "שפלים ובוגדנים": מחקר חדש סקר עשרות ספרי לימוד ממערכת החינוך החרדית, והממצאים מלמדים על היחס למגזרים השונים בעם היהודי - ומחוצה לו". 

הכתבה המושקעת, מסתבר, מתבססת על מחקר שקיים מכון IMPACT–SE  המבוסס באוניברסיטה העברית בירושלים, מכון שכנראה מעסיק חוקרים עם הרבה זמן מיותר. החוקרים, כך מדווח, עמדו בפני מטלה לא פשוטה: לא כל בתי הספר החרדים לומדים מאותם ספרים! אחרי שהתגברו על הקושי הזה, עם זאת, הם צברו לעצמם ערמה של כמאה ספרים וישבו להסיק ממנה מסקנות.

אני מוכרחה להודות שהממצאים שלהם עוררו בי נוסטלגיה. כך למשל צוטטו בהרחבה קטעים מתוך 'תולדות הדורות האחרונים' של יקותיאל פרידנר, ספר שאיתו התכוננתי לבגרות אי שם לפני 14 שנים. בזמני ההיסטוריה של הדורות האחרונים הסתיימה במלחמת ששת הימים, אבל שמועה גונבה לאוזני שהספר התעדכן מאז. הפרקים הקודמים, בכל אופן, כנראה לא שונו כלל, וכך מביא המחקר את מלא לשונו הספרותית של פרידנר על הרפורמים, שכוללת משפטים כמו  "בתלמיד מנוול זה מנדלסון הגיעה שפלות המשכילים לשיא'"(על אחד ממנהיגי תנועת ההשכלה שניסה לכפות חינוך חילוני על היהודים) וכן: "מן ההשכלה מיסודו של משה מנדלסון הסתעפו שתי דרכים: דרך אחת הוליכה לשמד, והדרך השנייה לרפורמה. אלו שהלכו בדרך הראשונה נכרתו מעץ החיים של האומה, הם השתמדו. אלו שהלכו בדרך השנייה, ניסו לפגוע בעץ עצמו, להשחיתו ולנוולו על ידי שינויים שמטרתם לשוות ליהדות צורה של דת נוצרית".

בהמשך, מוסיף המחקר, זוכים מנהיגי הרפורמה לכינויים כמו 'שחצנים' 'שפלים' ו'תנועה בוגדנית'. העיתונאים שדיווחו על המחקר בזעזוע, למרבה הפלא, החמיצו לגמרי את האירוניה שבפרסום הכינויים הללו בדיוק בימים בהם התנועה הרפורמית בארצות הברית מאיימת להתנער ממדינת ישראל ולהפסיק לתמוך בה – רק משום שמממשלת ישראל החליטה להקפיא את מתווה הכותל לעת עתה. רוב אזרחי ישראל לא מרגישים צורך דחוף בהקצאת רחבת תפילה מעורבת רק עבור כמה משוגעים לדבר ותיירים רפורמים? מנהיגי התנועה הרפורמית כבר יראו להם את נחת זרועם. אבל כמובן, חלילה לנו מלקרוא להם שחצנים.

ממצאים קשים אחרים? על הסכם אוסלו מחווה ספר היסטוריה חרדי את הדעה הגזענית הזו: "ממשלת ישראל נתנה להם (הפלסטינים) שלטון, עוצמה מדינית, כלכלית וצבאית בלי לחשוש מן התוצאות ההרסניות שעלולות לבוא ממסירת עוצמה כזו בידי הטרוריסטים המפלצתיים של אש"ף". (שאר תושבי ישראל השפויים, כמובן, זוכרים בנוסטלגיה את הסכמי אוסלו ונמנעים מלגנות את לוחמי החירות האמיצים של הארגון לשחרור פלשתין). את קליטת העלייה מארצות המזרח מתארים כך: "הם גזזו את פאותיהם של ילדי תימן בטענה שיש בהם כינים, מנעו מההורים סידור בעבודה כאשר סירבו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר חילוניים, וקיפחו אותם בכל שאר הצרכים, כמו אוכל, דיור ותנאים סניטריים... במרכז כל יישוב של עולים הקימו בניין חדש ויפה לפעולות תרבות חילוניות, ואת בתי הכנסת הקימו בצריפים עלובים שבקצה המחנה כדי שבהם ישבו רק הזקנים והחולים. כך הרחיקו את הילדים מהוריהם ומדת אבותיהם". (בימים בהם מדברים על ניסויים רפואיים שנערכו בילדי תימן, הטיעונים של הספר, תודו, נשמעים מתונים באופן יחסי. שלא לדבר על כך שהם מגובים באינספור עדויות. אבל אל תבלבלו את החוקרים עם עובדות.)

מיותר לציין שאף מחקר על חינוך חרדי לא יהיה שלם בלי נפנוף בקלף הדרת הנשים. לפיכך לא מהססים כותבי הכתבה לשנות מהאמת ולטעון שהמחקר מצא ש'אין תמונות של נשים בספרי הלימוד'. במחקר עצמו, לעומת זאת, נכתב כי: 'יש מעט תמונות של נשים בספרי הלימוד' – כאשר החוקרים נותנים את הדוגמה של תמונתה של שרה שנירר, מייסדת 'בית יעקב' שתמונתה מופיעה בספרי לימוד רבים. הכתבה אף מתעכבת על חרוזים טרגיים במיוחד שמתארים את אם המשפחה אמנם כ: "חכמה ונבונה, את הבית מנהיגה", אבל גם משמיצים אותה במילים: "את אבא מכבדת, לצלחתו ראשון מוזגת". בהסתייגות הראויה מאיכות החרוזים, האם יתירו לנו החוקרים לדעת מהי העמדה הראויה בימינו בענייני הגשת האוכל? האם נאסר כבר על נשים מכל וכל להגיש אוכל לשולחן? ואם הן מגישות – האם זה כבר לא פוליטקלי-קורקט למלא את הצלחת של האב לפני הצלחות של הילדים? למי האם צריכה להגיש אוכל קודם – לילד הקטן ביותר? לכלב?

בניסיון להישמע אובייקטיבים, הדוח לא נמנע למציין את נקודות האור המעטות הפזורות בספרי הלימוד החרדים. למשל, הביקורת שהם מותחים על העבדות באמריקה. אם כי, מזכיר המחקר, החרדים הם כנראה האחרונים שמכנים את השחורים 'כושים'. אכן – לא כל כך פלא בהתחשב בכך שחלק גודל מספרי הלימוד החרדים הודפסו בתקופה שבה 'כושי' היתה מילה לגיטימית לגמרי בנוף השפה העברית. שלא לדבר על כך שזו מילה תנ"כית שאין לה את הקונוטציות השלילית שמתעקשים לקשור לה אנשים מסויימים, כאילו ה'כושי' העברי הוא המקבילה ל'ניגרו' המזלזל באנגלית.

את מידת ההבנה של אנשי המכון בציבור אותו הם מתיימרים לחקור אפשר ללמוד מהריאיון אותו קייםYnet  עם מנכ"ל המכון, מרכוס שף. וכה אמר המנכ"ל המלומד:  "אנחנו מדברים על מחקר שבוצע על ספרים מהשנה האחרונה, אבל רובם לא השתנו כמעט בכלל משנות החמישים. זה לא מפתיע, בהתחשב בעובדה ש'חדש אסור מהתורה', כדברי החזון איש".

אתם הבנתם את זה? עזבו ש'חדש אסור מהתורה' היא בכלל אמרתו המפורסמת של החת"ם סופר, שחי ופעל יותר ממאה שנים לפני החזון איש. זה בקטנה. אבל כפי שיודע כל מי שיש לו ילדים במערכת החינוך החרדית, ספרי לימוד חדשים יוצאים כל הזמן. מה שכן, מטעמי חמלה על ממונם של ישראל, הספר לא משתנה כל שנתיים בגחמה של מנהלת. בנוסף, יש ספרי יסוד ברמות מתקדמות שלא הוחלפו פשוט כי ההשקעה בכתיבת גרסה חדשה יותר רק למען שפה פוסטמודרנית ותצלומי צבע לא נחשבת שווה את ההשקעה. ועדיין, אני מזמינה בזאת את שף להציג בפני הציבור את ספר הלימוד החרדי אשר 'לא השתנה בכלל משנות החמישים' והוא עדיין בשימוש. אפילו 'תולדות הדורות האחרונים' הנוסטלגי נכתב בשלב מאוחר יותר.

את הביקורת הצבועה ביותר שמרו בווינט לסיום הכתבה, שם קוננו על כך שתולדות יהדות המזרח נעדרים באופן תמוה מספרי הלימוד, גם ברשת בתי הספר של ש"ס. בשטח, לומדים בהחלט על קהילות ספרד ויהדות המזרח – אם כי אכן בהיקף פחות מהלימודים על יהדות אשכנז. אבל אותה בעיה עצמה קיימת בכל מערכת החינוך בישראל, שזו הסיבה בשלה נאלץ שר החינוך בנט למנות את וועדת ביטון שתכתוב את המלצותיה לגבי תגבור הלימודים על יהדות המזרח. על יהדות זו קיימים – ובעיקר היו קיימים בעבר – פחות מקורות כתובים סדורים ומקיפים, מה שהביא לחומר דליל יותר בספרי הלימוד. אבל זו, כאמור, רחוקה מלהיות בעיה חרדית ייחודית.

בדוח עצמו יש בעיות רבות, אבל מדפדוף מהיר בו חייבים להודות שלא כותבי הדוח אשמים לחלוטין בכתבה כפי שהיא נכתבה. בעוד שמסקנות תקציר המנהלים של המחקר מציינות כי: "ספרי הלימוד החרדים לא עומדים היטב בסטנדרטים של ארגון החינוך והתרבות של האו"ם ודורשים הערכה מחודשת", המסקנה הבאה קובעת מיד גם: "למרות זאת, אנחנו מודעים לכך שהחינוך החרדי בכללותו מציע תכונות ויתרונות ייחודיים שייתכן ושווה לבחון מקרוב, כאשר היבטים מסוימים שלו יכולים אף להוות דוגמה למערכות חינוך אחרות".

ספוילר: את המשפט האחרון הזה, המציע שבחים מאופקים לחינוך החרדי, לא תמצאו בשום מקום בכתבה של Ynet.

הנקראים ביותר
הידברות שופס

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

55 לרכישה

מוצרים נוספים

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

ספר קהלת עם פירוש ’נזר חכמה’ של הרב זמיר כהן

יפה באמת

הפרשה בה נולדת

שבויות

התחושות שלי - חיים ולדר

לכל המוצרים