משלי

"איולת שמחה לחסר לב ואיש תבונה יישר לכת"

ביאור הפסוק:"איולת שמחה לחסר לב ואיש תבונה יישר לכת" (משלי ט"ו, כ"א). עצות משלמה המלך, החכם באדם

| א' תמוז התשע"ז |
(איור: אבישי חן)
אא

עשיית איוולת, כלומר עשיית מעשי שטות מהווה שמחה לאדם חסר לב, ואילו איש תבונה שוקל ומחשב את דרכיו, באיזה דרך כדאי ללכת ומאיזה דרך עדיף להמנע.

 

ישנם סוגים רבים של אנשים. לכל אחד מחשבות שונות רצונות ומאוויים שונים. שוני זה בין בני האדם נגרם בין היתר כתוצאה מהשינוי החברתי וההנהגות בסביבה בה הם גדלו. " ...וכל הדעות יש מהן דעות שהן לאדם מתחילת ברייתו לפי טבע גופו, ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם במהרה יותר משאר הדעות, ויש מהן שאינן לאדם מתחילת ברייתו אלא למד אותם מאחרים או שנפנה להן מעצמו לפי מחשבה שעלתה בלבו, או ששמע שזו הדעה טובה לו ובה ראוי לילך והנהיג עצמו בה עד שנקבעה בלבו" (רמב"ם הלכות דעות פרק א)

 

נושאי התעניינות

בפסוק זה מלמדנו שלמה שכל אדם מוצא שמחה בדבר שבו הוא חפץ. לדוגמא, ישנם אנשים שמתעניינים בטכנולוגיה, וכל אימת שתדבר איתם בנושאים אלו, מיד יאורו עיניהם וזיק של שמחה מגולה יהיה על פניהם. וישנם (או ישנן..) שהם חובבי בגדים מושבעים ובכל פעם שתדבר עמהם אודות בגד כזה או אחר, על צבעו, דוגמתו או מחירו, מיד ישתפו פעולה ויחפצו להבליט את ידיעותיהם בנושא.

אדם שהוא חסר לב, כל חפצו הוא בעשיית איוולת, לצחוק על אנשים, להעביר את הזמן בחוסר מעש, לדבר עם חבריו על דברים של מה בכך ועל שאר שטויות והבלים. טיפוס שכזה אם יזדמן לו להקלע למקום שבו אנשים מדברים על דברים רציניים ודברי חכמה הוא יתעצב ויפהק ויתבונן באופן תדיר בשעון, לאמר מתי כל זה יסתיים, וימהר לצאת כי לא ימצא שמחה בדברים שהם נגד חפצו. לעומתו אדם ששלמה מכנהו 'איש תבונה', להפך, הוא שמח במקום שיש דברי חכמה ויתעכב שם בחשק גדול כל זמן שצריך ואדרבה אם יזדמן לאותו איש מעלה לשהות בחברתם של אנשי איוולת, יתעצב וימהר לברוח.

 

הגורם המונע

לכאורה יש לשאול, והלוא אנו יודעים שכל אדם שחסר לו דבר מה, חפץ הוא להשלים את חסרנו. לדוגמא: מי שהוא לא נשוי, מבקש להתחתן ולהקים בית, ובכך למלא את חסרונו. אדם שחסר לו כסף מבקש למצוא לעצמו דרכים כיצד יוכל להתפרנס בכבוד. ומי שאינו בריא יתרוצץ מרופא לרופא ויטול תרופות כדי להשיב את בריאותו לתיקנה. ואם כן איש זה שהוא חסר לב, כלומר חסר בחכמה, היה עליו לרוץ ולרדוף אחרי מקורות החכמה כדי להשלים את חסרנו, ויפלא הדבר לא רק שאינו עושה כן אלא אדרבה מוצא קורת רוח ושמחה במעשה איוולת, הא כיצד?!

ההסבר לתופעה זו הוא, שהעצלות הטבועה בלבו של אדם מונעת ממנו להפוך את טבעו הקר ולתור אחרי החכמה,  העצלות תגרום לו להתייאש מראש כי לצורך קניית החכמה יש להפעיל ולאמץ את המח, ולזאת הוא אינו מוכן, אלא מעדיף הוא לחפש עוד מעשי איוולת אשר אינם דורשים שום מאמץ מחשבתי. מכאן למדנו כמה צריך האדם להיזהר בבחירתו הראשונה ולהשתדל לבחור בהנהגות טובות והשקפות נכונות אשר יהפכו להיות חלק מאישיותו. וכל שכן לחנך את ילדיו בהנהגות טובות וחשובות. כי אחר כך, לכשירצה, יהיה לו קושי גדול מאד לשנות את טבעו. כדוגמת אדם שרגיל לאכול מאכלים שאינם בריאים ורק מה שערב לחכו, או אדם שהתרגל לעשן או לכעוס ולצעוק תמיד, מאד יקשה עליו הדבר לשנות את הרגלו הישן, למרות שבכך החברה תתרחק ממנו, או גרוע מכך גם כאשר חייו יהיו בסכנה.

 

חסר לב

ביטוי זה של חסר לב, שפרשו חסר שכל, או חסר דעת ('לב' הינו ביטוי לחכמה כמו שנאמר "חכם לב"[1]) הוא די נדיר במקרא, ומטבע הדברים גם לא כל כך מחמיא. אם כן יש לשאול מדוע דווקא אחד ששמח לעשות איוולת "זכה" לכינוי זה? והרי ישנם בני אדם שעושים מעשים גרועים הרבה יותר ממעשי איוולת ואעפ"כ הם אינם נקראים 'חסרי לב'.

התשובה היא שבדרך כלל כאשר אדם רואה את רעהו סובל או רואהו במצב של אי נעימות, באופן טבעי נכמרים רחמיו על חבירו ומבקש להושיט ידו לעזרה במה שיכול. אבל אם אדם מבחין בצרת חברו ולא רק שאינו מרחם ועוזר לו, אלא אדרבה נהנה מסבלו ומוצא בזה מקום להתלוצץ, אין זה אלא חסר לב ממש.

מידה מגונה זו מצויה בין היתר אצל אחים קטנים. כאשר אחד מהם נענש ע"י ההורים בגלל מעשה לא ראוי שעשה, מוצא לו השני זמן לצחוק ולשמוח לאיד על צרת אחיו. מה גם ששמחה זו לא נעשית בסתר אלא בגלוי, ואפילו גלוי מאד, כדי שאחיו יראה כיצד הוא לועג עליו ונהנה מהעונש שהוטל עליו, וע"י כך יתווסף לו צער נוסף...

 

מתיחה (לא) מוצלחת

מטבע הדברים היינו מצפים לראות שהמידה המגונה הזו תלך ותדעך עם הזמן, אלא שלצערנו ישנם גם מבוגרים שלא נגמלו מהרגל רע זה, הם מותחים את חבריהם ובו בזמן נהנים מתגובת הצער והחרדה שמביע חבירו. "אל תשאל מה קרה?" שומע שמעון את קולו של חבירו לעבודה על קו הטלפון כשהוא בהול. "ההנהלה החליטה לפטר כמה עובדים וביניהם גם אתה. היום בעבודה אתה צפוי לקבל את מכתב הפיטורין. משתתף בצערך.."

בינתיים מיודענו שמעון, תוך כדי שיחה מנסה לעכל את בשורת איוב זו. "אתה בטוח?" הוא שואל, ובלבו מתרוצצים מחשבות ודאגות אין נחזיר את החובות, המשכנתא, הלוואה על הרכב שכר לימוד וכו'.  "סתם צחקתי איתך" אומר חבירו "למה אתה לוקח כל דבר ברצינות.." ובינתיים הוא מתפקע מצחוק לנוכח הצער וההלם שבו חבירו אחוז.

היו מקרים שהסתיימו באופן טרגי בגלל "מתיחות" שכאלה. נשים מעוברת הפילו את העובר שבבטנן. אנשים קיבלו שבץ לב ואחרים התמוטטו טרם שהספיקו להודיע להם שהדברים כלל לא התרחשו ואין סיבה אמתית לדאוג כלל. כעת מובן למה זכה אותו אוויל לכינוי של "חסר לב" שהרי אין לך חסר לב גדול מזה.

 

ניצול החיים

הסבר נוסף מדוע איש זה נקרא בשם חסר לב;  ידוע שזמנו של האדם בעולם הזה מוגבל, החיים הנם הדבר היקר ביותר שיש ברשותנו. המיליונר הגדול ביותר ברגע שהוא נפטר, הוא כבר לא שווה כלום. כל רכושו עובר מידית ליורשיו, עני המקבץ נדבות ברחוב שווה יותר ממנו שהרי הוא לפחות הבעלים על בגדיו הבלויים. אם כן נמצא שחיים הינם מילה נרדפת לזמן, וככל שיש בידך יותר זמן לחיות (כגון שאתה צעיר) הרי אתה עשיר יותר מאלו שמבוגרים ממך. האדם צריך לדאוג ולוודא שחייו לא יתבזבזו לריק ולנצלם כראוי. גם אביו של שלמה, דוד המלך התפלל לבוראו "למנות ימינו כן הודע"[2] הוא ביקש וייחל שנדע למנות  את ימנו ולנצל את חיינו בדרך המירבית. ואילו אותו אוויל, מבזבז את חייו כדי לראות בקלונם של אחרים, היש חסר לב גדול מזה?

דומה הדבר לאחד שלקח מזוודה מלאה בשטרות של כסף, הלך לחוף הים והחל לזרוק שטר אחר שטר אל תוך הים תוך שהוא מתרפק על האופן שבו השטרות מתעופפים אל תוך הים ושוקעים במצולות אט אט. האם לצורך זה נועד הכסף? וכי לא חבל שבמקום לנצלו לתועלתו ולתועלת אחרים הזקוקים לממון זה, לאבדם בידיו? ודאי שחבל. כל השומע דבר זה יתפלא עד למאד ויאמר בלבו שאיש טיפש הוא זה. זהו בדיוק מעשהו של האיש האוויל, אלא שכאן הדבר גרוע יותר, הוא לא זורק כסף לים, אלא הוא זורק דבר הרבה יותר יקר - את חייו. מילא היה עוסק ביישובו של עולם או בעשיית חסד עם הבריות, אבל סתם להעביר את זמנו על חשבון צערם של אחרים בבדיחות וקלות דעת, לא חבל!

 

פתי יאמין

ישנם בחוץ הרבה נוכלים ואנשים שאינם הגונים, המנסים לעשוק ולגרוף לכיסם את כספם של אחרים. כמובן לא עם כל אחד הם מתעסקים שמא יתפסו בקלקלתם, אלא ראשית הם מנסים למצוא את האנשים העונים לגדר של 'חסר לב'. לאחר שמוצאים אחד שכזה מתקרבים ומתחברים אליו. ומשהצליחו, מנסים את מזלם. "תשמע, יש הזדמנות חד פעמית להרוויח ובגדול, הזדמנות של פעם בחיים, תוך כמה חודשים אתה משלש את הונך. אין מה לחשוש הכל בחסות בנקאית וחברות גדולות עומדות מאחרי העסקה הזאת...". וכדרכו של החסר לב, שמתלהב מכל שטות והכל נראה לו טוב וישר, מתפתה מיודענו ומוזיל מהונו, מהון חבריו ומהון הבנקים (שמהם לווה סכומים בלתי מבוטלים. הרי גם ככה בקרוב מאד הוא חושב, הכל עומד לחזור אליו בתוספת אחוזים..) הישר לידיו של הנוכל, מבלי לברר דבר וחצי דבר על אמיתות "העובדות האמינות" שהועברו לידיו. ואת סופם של סיפורים אלו כבר כולם מכירים: עד היום הוא מחפש את בעל ההבטחות הלז, ובד בבד מתחמק ללא הרף מהנושים המרובים הרודפים אחריו לילה ויום לבקש את כספם חזרה.

 

כסף קל

כמה זה מזכיר את אנשי אותה העיר הידועה בתמימותם של אנשיה. קבוצה של חכמי אותה העיר הלכו ברחבי השוק שמחוץ לעיר לבדוק אם יש מצרך כל שהוא שיעזור ליושבי עירם. ולפתע הבחינו באדם מוזר שצועק שהוא מוכר חמור, המוציא ממעיו כלי זהב. תמהו החכמים איש אל רעהו, 'הנשמע כדבר הזה? חמור שמוציא ממעיו כלי זהב!' ובספקנות מה קרבו אל המוכר לשאול לפשר הדבר.

"המתינו ותראו בעצמכם" אמר להם. לאחר זמן מה יצאו ממעיו של החמור תכשיטי זהב, המה ראו כן תמהו. ומשראו שאמת הדבר חשבו לעצמם שחמור שכזה יכול להעשיר את אוצר המדינה ובזה נפתור את כל בעיות העוני שיש לאזרחים!

בקשו הם לקנות את החמור. אמר להם המוכר שמחירו גבוה מדאי עבורם. הם התעקשו, ולבסוף לאחר הפצרות רבות ותשלום במזומן "הסכים" למכרו ולהעבירם לידם. כאשר קרבו לעירם ההמולה הייתה רבה והשאון גבר "חמור שיוצא מקרבו זהב?!" הייתכן? אמרו אנשי העיר. המתינו בסבלנות ותווכחו בעצמכם. ובאמת ראו שכך היה ותהום כל העיר משמחה, הצרות והבעיות הכלכליות באו אל קיצן.

ביום שלמחרת תפוקת הזהב הייתה מועטת יותר, ובמשך הימים הלכה ופחתה עד שלבסוף פסקה לגמרי. (המוכר הנוכל האכיל לפני כן את החמור תכשיטי זהב). הלכו החכמים עם החמור אל השוק כדי לחפש את המוכר. משפגשו אותו אמרו לו שהחמור כבר פסק להוציא ממעיו זהב. "לא ייתכן" אמר להם. אותי הוא כבר שרת במשך שנים נאמנה ומעולם לא כיזב בי. תביאו את החמור מחר לביתי ונבדוק במה מדובר.

טרם בוא האנשים רכש הנוכל  שני עכברים לבנים זהים ואמר לאשתו, שברגע שיבואו האנשים הוא יתחבא מאחרי הבית והיא "תשלח" את העכבר "לקרוא" לו מהשוק. כאשר הגיעו דפקו בדלת ואמרו "היכן בעלך?" אמרה להם שהוא בשוק אבל עכשיו היא תשלח את העכבר לקרוא לו. הוציאה את העכבר מהכלוב ואמרה לו "לך תקרא לבעלי" מיד נעלם לו העכר בריצה. לא האמינו החכמים למראה עיניהם. "לדבר עם עכבר, ולבקש ממנו בקשות?!" הסתכלו על האשה כספק שפויה בדעתה ספק לא.

לאחר מספר דקות הנוכל חזר לביתו כאשר בידו הוא מחזיק עכבר לבן. "שלום עליכם, העכבר אמר לי שבאתם, ממש מחילה על העיכוב. הבאתם את החמור נכון?"  הם אמרו לו שהחמור כבר לא כ"כ חשוב, הם מעוניינים לקנות את העכבר הזה. "שתבין כאשר אנו רוצים לכנס את מועצת העיר הדבר אורך לפעמים שעות כי כל אחד גר בקצה השני של העיר, אבל עכבר שכזה יכול להיות לנו לעזר רב". כמובן שבתחילה הוא "לא הסכים" למכור אך לאחר הפצרות ובתמורה שהחמור יוחזר אליו בנוסף לתשלום נוסף עבור העכבר הוא יואיל בטובו למכור להם.

באסיפה הראשונה של חכמי העיר שלחו בעונג רב את העכבר לקרוא לאחד החכמים, "המצאה ייחודית העכבר הזה" אמרו לעצמם בסיפוק. אך כאשר בושש החכם לבוא וגם עקבותיו של העכבר לא נודעו, חזרו שוב לביתו של הנוכל.

הוא ציפה לבואם, ואמר לרעייתו, שברגע שיבואו תעשה עצמה כאילו היא מתמוטטת ומתה. וכאשר יניח את התוכי על ראשה, לפתע "תתעורר" ותחזור לתחיה. ואכן כך היה, משהגיעו לבית לפתע התמוטטה, "הצילו" הם צעקו, " בעל הבית איפה אתה?". ומיד שהגיע וראה את המצב היה רגוע ומתון "הא, היא מתה?" הוא אמר בצורה ניחוחה ובפליאה מה "לא חשוב אביא את התוכי המיוחד שלי". "על איזה תוכי הוא מדבר" אמרו לעצמם, "רעייתו מתה, והוא חושב על תוכי עכשיו?"  אכן הלך הלה והביא את התוכי ומשהניח על ראשה לפתע "קמה לתחייה".

ויתמהו האנשים איש אל רעהו. "אנחנו חייבים להשיג את התוכי הזה ויהי מה!!" שחו בינם לבין עצמם. כאשר שאלם הנוכל לפשר בואם, ענו לו שזה לא כ"כ משנה כרגע, אך ברצונם לרכוש את התוכי  המיוחד הזה שמחייה מתים. לאחר מסע שכנועים כבדים מנשוא ולאחר הפצרות רבות ותמורת ממון רב עד למאד, "הסכים" מיודענו להיפרד מהתוכי היקר.

לאחר זמן כאשר התרחש אסון בעיר ואיש חשוב מת. 'אל דאגה' הם אמרו נביא את התוכי ונחזיר אותו לחיים. הם הניחו את התוכי על ראש הגווייה פעם ופעמים ושלוש ודבר לא קרה.. ולבסוף אמרו שכדאי לעזוב את העיר, כי כנראה יש בעיר זו משהו שגורם לדברים לא לעבוד ולפעול כראוי...

 

איש התבונה

שלא כדוגמת האיש האוויל, איש התבונה אינו נפתה ונופל קורבן לדברים מעין אלו, כי בדעתו הוא שוקל כל צעד ומברר בתכלית הברור כל מהלך שהוא עתיד לעשות. קשה מאד לרמות אותו והוא לא מתפתה לכל מיני נוכלים לסוגיהם. גם כאשר הוא חפץ בדבר מה הוא לא מראה את התלהבותו, שכן גם התלהבות עלולה לגרום לצד השני לנצל חולשה זו, ביודעם כי אנשים יהיו מוכנים להשקיע יותר על דבר שממנו הם מתלהבים. ובכך ניצל מאינשי דלא מעלי.

 

תכשיט בהזדמנות

אחד הלך לחנות שעונים יוקרתית לרכוש לעצמו שעון מפואר. בחנות היה לקוח נוסף באותה שעה, שהבחין שהלה מתעניין בשעוני יוקרה. בשיחה שנפתחה ביניהם אמר אותו תימהוני שיש לו שעון ייחודי שקיבל לא מזמן כמתנה, ומאחר ואין לו צורך בו הוא מוכן למכרו בשליש ממחיר השוק. "שליש מחיר?! נשמע מעניין" השיב. והסכים לראות את השעון המדובר. "זה בדיוק מה שחיפשתי! אהיה מוכן לרכשו" אמר, ושילם לו על אתר בהמחאה דחויה. מיד בשובו עם השעון החדש, רגליו נשאהו יחד עם השעון לחבר שמבין בטיב הסחורות הנ"ל והראה לו אותו. לאחר בדיקה וסריקה מדוקדקת השיב נחרצות "לצערי, נפלת קרבן לאיש רמאי. שעון זה אינו אלא חיקוי של החברה המקורית ולא שווה אפילו עשירית ממה ששילמת עבורו". "איש זה אמנם נוכל, אך אני לא נפלתי לו קרבן!" השיב לעומתו. החבר הרים גבה כאומר והלא שלמת לו, לא?. "אכן שלמתי, אך חשדתי בו שייתכן ואינו אלא רמאי לפי המחיר הזול שדרש, לכן שלמתי לו בהמחאה עם חתימה אחרת מאשר שלי וממילא הבנק לא יאשר זאת. חככתי בדעתי שאם במידה ושעון זה מקורי, אתן לו לאחר מכן את שוויו במזומן.

 

נסיעה יקרה

אדם חזר מחו"ל ונחת בשדה התעופה באישון לילה, עצר מונית וביקש שייקחהו לביתו. הוא הבחין שנהג המונית לא מפעיל מונה כמקובל, וכשהגיעו ליעד המבוקש עצר הנהג ודרש סכום מופרז מאד, פי כמה וכמה מהמחיר המקובל. הנהג חשב שהלה תייר שאינו מבין בטיב המחירים והחליט 'לעשות קופה' על חשבונו. "יש לך פנס במקרה?" שאל את הנהג. "לשם מה אתה צריך זאת?". "פשוט נפלו לי מהארנק שני שטרות של מאה דולר מתחת למושבים ואיני מצליח למצוא אותם" השיב. "מצטער אין לי כאן פנס" אמר הנהג. "אם כן חכה לי כמה רגעים ואלך ואביא פנס מהבית. הנהג חייך והסכים. ברגע שנכנס לבית שמע את המונית נוסעות במהירות גבוהה הרחק מן המקום יחד עם השטרות שנפלו בין הכסאות. למעשה לא נפלו שם שום שטרות, זה היה רק נסיון מבחינתו של הנוסע לבחון את אמינותו של האיש. אלא שהנהג החליט אם כבר להרוויח, נרוויח עד הסוף. הוא יחפש את הכסף בעצמו וכך גם לא יצטרך להחזיר עודף! ולבסוף נשאר קרח מכאן ומכאן. 'ואיש תבונות יישר לכת'.

 

תקנתו של החסר לב

למרות שישמע הדבר מפתיע יש לדעת שחסר הלב אינו חסר תקנה. יש דבר שביכולתו לעשות כדי לצאת מתכונת האוויל המקננת בקרבו - "ואיש תבונה יישר לכת", עליו ללכת לאיש החכם הבקיא בכוחות הנפש הוא ידע איך לשנות ולעקור את תכונת הפתי שבו. למעשה גם ספר משלי עצמו נועד בין היתר למטרה זו, כפי שנכתב בתחילת הספר שמטרתו  היא "לתת לפתאים עורמה לנער דעת ומזימה"[3] אדם שיהיה רגיל ובקיא בספר זה, ידע על נכון כיצד עליו לנהוג ולהשמר מנוכלים למיניהם ומה הם ההנהגות הראויות להצלחה בחיים. כמובן בנוסף ללימוד התורה שעליה מזהיר שלמה המלך בכל עת שלא לסור מלימודה ולדבוק בה עד היכן שידו משגת כי עיסוק בחכמה זו גורם לו לאדם מלבד הזכות בחיי הנצח לשדרג את רמת החשיבה הלוגית, ניתוח המצב וראית העתיד פי כמה וכמה יותר מכל דפוסי המחשבה המצויים בעולם!. 

לרכישת הספר על מפתחות "משלי" – הקליקו כאן

 

[1] שמות פרק לא פסוק ו

[2] תהילים פרק צ  פסוק יב

[3] משלי א ד

דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.5 (79 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

הגדה לפסח עם פירוש הרב זמיר כהן

45לרכישה

מוצרים נוספים

הגדה לפסח "ברוך יאמרו" - הרב ברוך רוזנבלום

הגדה עומדת

ערכת יודאיקה "בני מלכים" לפסח

הגדה של פסח - חבורת תריג

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם בקומיקס 1 - חיים ולדר

לכל המוצרים