תשובה בהידברות

מדהים: הסבא הגיע לסבתא בחלום, והנכד החייל ניצל מנפילת הפצמ"ר על הגדוד שלו

שמעון לוגסי היה קלע במבצע 'צוק איתן', שניצל בנס מנפילת פצמ"ר על הפלוגה שלו. חמישה מחבריו נהרגו, ועשרות נפצעו - אך הוא ניצל ויצא מזה ללא פגע. ומה הקשר בין תקרית זו לחלום של סבתו?

| כ"א אדר התשע"ז |
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
אא

היה זה בוקר 'רגיל' למדי של כניסות ויציאות תכופות מעזה. הימים ימי 'צוק איתן', והפלוגה של שמעון לוגסי, חייל משוחרר מנתניה ששירת אז כקלע במסייעת של גדוד שריון – צעדה רגלית לכיוון שטח ישראל, בחזרה מפעולה.

100 מטר מגדר ההפרדה, עצר הכוח בגיא קטן ששימש נקודת הציון לאיסוף. "היינו כארבעים חבר'ה, וחיכינו לנגמ"שים שיאספו אותנו", משחזר לוגסי בן ה-22. "המפקדים פרקו את הנשקים שלנו, ואנחנו ישבנו ונחנו, מנסים להתאושש מכל מה שעבר עלינו".

דקות ספורות לפני שהנגמש"ים הגיעו, ראה לוגסי את חברו כשהוא עובר מולו ללא וסט. "על השחפ"צים, שמנו וסט מיוחד שהיה איסור מוחלט להוריד אותו ללא אישור מהמפקד. כשראיתי את החבר שלי ללא הווסט, מיד שאלתי אותו אם המפקד נתן לו אישור והוא אמר שכן".

לוגסי שמח, והוריד את הווסט אף הוא. בינתיים חנו הנגמ"שים במקום, והחבר'ה התכוננו לעלות עליהם. "אסור היה לנו להוריד את הווסט סתם ככה. לווסט היו מחוברים קליפסים שהיה צורך לסגור, כדי שלא יישברו. אז מיד אחרי שהורדתי אותו, הנחתי אותו על הכבש של הנגמ"ש והתכופפתי כדי לסגור את כל הקליפסים שלו מלמטה".

ובדיוק באותן שניות – נשמע פיצוץ מחריש אוזניים, ולאחריו עוד שני פיצוצים כאלה. "בשנייה הראשונה, בכלל לא עיכלתי מה קרה. זה קרה בדיוק בשנייה שהתכופפתי, עוד לפני שהספקתי לסגור את הקליפס הראשון", משחזר לוגסי את רגעי האימה ההם. "שכבתי על הארץ למשך דקות ארוכות, בקושי רואה משהו. בקושי נושם. ואז שמעתי את הצעקות...".

קול הפיצוצים העז התברר כפצמ"רים שנפלו בזה אחר זה – האחד פגע בשער, השני בטנקים והשלישי, למרבה הצער, באמצע המקום שבו התרכז הכוח. חמישה מחבריו של לוגסי נהרגו במקום, ועשרות מהם אושפזו בבתי החולים עם פציעות בדרגות שונות. אחדים מהם איבדו איברים שלמים מגופם, ולוגסי יצא בריא ושלם מהתקרית.

 

"תתכופף, אני רוצה לברך אותך"

אז הבין את הנס הגדול שאירע עמו. "הפצמ"ר התפוצץ חמישה מטרים ממני, נפל על דופן הנגמ"ש וגילף אותה. אני לא נפגעתי בגלל שבדיוק באותה השנייה התכופפתי. אנשים שעמדו לידי וסביבי, או שמתו או שנפצעו קשה. בשניות שאחרי ההתאוששות, לא חשבתי על כלום מלבד לעשות את מה שלימדו אותי: ברחתי לנקודת מחסה, דרכתי נשק וחיפשתי אויב. רק כשהבנתי שהשטח 'נקי', התחלתי לטפל בפצועים ולפנות הרוגים לנקודות הפינוי".

וכעת, נחזור קצת אחורה. סבו ז"ל – על שמו הוא קרוי – היה אדם ירא שמיים בתכלית, ולוגסי אמנם מגיע ממשפחה מסורתית ועד לצבא התחנך במסגרות דתיות, אך ירד מן הדרך בכיתה י"ב. ההתחזקות הרוחנית שלו שבה וקרמה עור וגידים, במהלך השירות. "הניתוק מהבית ומהמשפחה, והמראות המזעזעים שראיתי בעזה, עשו את שלהם", הוא מסביר. "אבל התקרית ההיא ב'צוק איתן', הייתה הקש ששבר את גב הגמל. אחריה כבר לא הייתי אותו שמעון".

וזה עוד לא הכל. "כמה ימים אחרים התקרית, שחררו אותנו הביתה כדי שנירגע מכל מה שקרה. עד לאותו יום, לא סיפרתי להורים שלי מה קרה אבל כשנכנסתי הביתה, ראיתי שאבא שלי מתרגש בצורה יוצאת דופן. שאלתי אותו: 'מה קרה אבא?', ואז הוא מספר לי שסבתא שלי שתחיה, חלמה על סבי שנפטר ז"ל, שעל שמו אני קרוי. ובחלומה, היא ראתה אותו אומר לי: 'שמעון, אבני, תתכופף. אני רוצה לברך אותך'".

איך הגבת?

"התרגשתי מאוד, ורק אז הבנתי איזו השגחה כפולה הייתה עליי. מסר כזה פשוט מכה בך בבת אחת. אז סיפרתי להורים מה בדיוק קרה, והיו הרבה בכיות והתרגשויות".

ניסים כאלו קורים מדי יום, אבל לא כל אחד משכיל להבין את המסר שעומד מאחוריהם, ולשוב בתשובה. לוגסי, לעומת רבים אחרים ולמרות גילו הצעיר - הבין את הרמז, ולא בזבז רגע אחד מאז. "האמונה שלי בבורא עולם גדלה אלפי מונים אחרי המקרה. לא יכולתי להתעלם מההשגחה הפרטית עלי", הוא אומר כיום. "יום אחרי השחרור, כבר היה לי ברור מה הכיוון שלי, ולאן פניי מועדות – ונכנסתי ללמוד בישיבה בירושלים. אני מרגיש שקיבלתי את החיים שלי במתנה, ומבין את הערך של כל רגע ורגע בחיים. וחיים שהם בלי הקב"ה ובלי ההשגחה שלו עליך, תאמינו לי, הם לא באמת חיים".

מעוניינים לשתף אותנו בסיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל shira@htv.co.il

הנקראים ביותר
הידברות שופס

ילדים מספרים על עצמם 9 - חיים ולדר

55לרכישה

מוצרים נוספים

בית אמי - הרבנית בת שבע קניבסקי

הרב זמיר כהן - סט ארכיאולוגיה תנ"כית

ערכה ללימוד אנגלית

ערכת הרב יגאל כהן

אירוע לב

הייתי פעם ילד

לכל המוצרים