מיומנו של יועץ נישואים: התקדמות בטוחה

עברו חמישה ימים, ושוב פגשתי את אילן ואילנה. מיד כשנכנסו אפשר היה לראות שהזמן שבין הפגישות עשה להם טוב. היה להם חומר למחשבה ולעיכול.

"היום הייתי רוצה להמשיך דווקא בנקודה אחרת", אמרתי. "כי פתרון מוחלט לקונפליקט שהצגתם בפגישה הקודמת, לא נוכל להשיג בזמן הקרוב. אף שכיום הנושא קצת פחות מאיים, הוא עדיין טעון ואישי. כל עוד הוא לא הפך מאישי לענייני, לא נגיע לפתרון נעים ומוסכם. בכל זאת קיבלתם בפגישה הקודמת כלי – תקשורת מתאימה – שירכך את תחושותיכם בעניין, לאט לאט, ובנוסף להתקדמות בתחומים פחות טעונים, תחושו יותר מוכנות לפתרון, שיגיע בהמשך, כמו שתראו. עכשיו נמשיך איתך, אילן. בוא ספר, היכן אתה מרגיש קושי ביניכם".

"טוב, אז כמו שכבר אמרתי, אני חש זנוח ובודד, היא לא משקיעה בי כלל, לא מתעניינת בי, וללא שום מוכנות לבוא לקראתי". כרגיל, הוא מקצר, לא מדבר הרבה.

"זאת אומרת שיש לך צורך ליותר תשומת לב מצידה. אני מבין נכון?" שאלתי.

"כן". כך אילן. "רגע", נזעקה אילנה, "מה אתה חושב, כל היום שלי פנוי רק בשבילך? אין לי בית, עבודה, ילדים?"

"אילנה", התערבתי לפני שהשיח יצא מכלל שליטה, "מובן הכאב שלך, כמו גם הכאב שלו, מיד נברר איתו אם ומה הוא ישקיע מצדו, נברר כמובן גם מה חשוב לך. בכל אופן, נסי לספר מה עבר לך בראש כששמעת את דבריו?"

"מה עבר לי בראש? טוב, כבר אמרתי, זה נשמע שהוא דורש ממני לתת, בלי שום הבנה לקשיים שלי בבית ובעבודה. הוא בכלל לא מתחשב ולא מעריך את עבודתי בחוץ ובבית. וכן, גם בשבילו!"

"ומה הרגשת?"

"הרגשתי מואשמת, זלזול, ושהוא לא מרגיש אותי".

"אילן", עברתי אליו, "באמת לכך התכוונת?"

"ממש לא, התכוונתי למה שאמרתי! לכך שהיא לא משקיעה בי, מעולם לא התכוונתי לזלזל בה או בהשקעתה בבית ובעבודה! חבל, חבל שכך את מבינה!"

"תן דוגמא ליחס שהיית רוצה לקבל ממנה", ביקשתי.

"אההה... שתקבל את פניי יפה כשאני חוזר מהעבודה".

"טוב, ואם הוא היה אומר לך כך", פניתי לאילנה: "אני מבין ומעריך את השקעתך הרבה בבית בעבודה ובילדים, יחד עם זאת, אני זקוק ליותר תשומת לב כשאני חוזר הביתה. אני מודע לקשיים שלך, אני מאמין שאם נצליח לפתור את הבעיה, אני אהיה הרבה יותר אוהב, נהיה יותר קרובים, אולי נראה יחד איך נוכל לפתור את הקושי, מה דעתך?"

"האמת?", אמרה אילנה, "בהחלט הייתי נענית לבקשתו לדון בכך, כי באיזה שהוא מקום אני אפילו מרגישה נעים עם פנייה כזאת, כי אני רואה שהוא מבין את הקשיים שלי, משתתף, מתחשב... כן, יש על מה לדבר. אבל איך בכלל אפשר לפתור את הבעיה, אני כל כך מותשת ועסוקה! ו... טוב, אולי יש לך רעיון?"

"רגע", עצרתי, "אני שמח שאתם רוצים לפתור את הבעיה, אך קודם, עלינו ללמוד עוד כמה דברים, ובכלל, תתפלאו, אני אשתדל לא לתת לכם שום עצה. זה לא שאני כזה רע, כן? אני פשוט מאמין שהדרך הכי טובה היא שבני הזוג יגיעו לפתרון לבד, כי כך הם ילמדו לפתור לבד את קשייהם, ולא לחפש יועץ לכל בעיה. הם גם יחזקו את הקשר ביניהם על ידי התהליך של מציאת פתרון – שתלמדו בהמשך, והם תמיד ידעו להגיע למה שהכי נכון להם, סוף סוף הם אלו שאמורים להסתדר עם הפתרון. אני מעריך שעוד שניים שלושה מפגשים נוכל ללמוד את הדרך להגיע לפתרונות, וכן, גם לקונפליקט שהעליתם בפגישה הקודמת. זה תהליך מהנה, מעניין, מקשר, ולפעמים גם משעשע. בסוף, אתם תראו בניין של אסטרטגיה להתמודדות נכונה עם קשיים בנישואין. אבל רגע, אילן, שכחתי אותך, רציתי לברר עד כמה ביטאתי נכון את הצורך הספציפי שלך?"

"די טוב", ענה אילן.

"אם כך, אני רוצה לסכם מה שהרווחנו מהפגישה היום: כשיש נושא טעון בין בני הזוג, ונושא טעון הוא נושא שחשוב לאחד או לשני בני הזוג, שהפך לאישי לאחר שסטה מהדיון הענייני. על המעוניין בשיפור לפנות לבן הזוג, לאחר שהבין את הקושי שלו בעניין, ו:

1. להביע הבנה למקום של השני.

2.להציג את הצורך האישי שלי, אבל בצורה של 'מה אני מרגיש', ללא כל משמעות של האשמה וכדומה.

3. הצפת האמונה בעתיד יותר יפה אם הבעיה תיפתר, אמנם על שלב זה אפשר לוותר לפעמים.

4. בקשה להירתמות לפתרון ביחד. אנו קוראים לזה 'מסרי אני'.    

זה היה לב הפגישה. בהמשכה, ניתחנו יחד מה נשמע לשני כהאשמה, איך אני מתרגל להבין את מה שעובר על השני, וכמובן, נושא שחוזר על עצמו כמעט תמיד, הטענה ששיח כזה הוא מלאכותי, לא ספונטני. אולי זה נכון, אמרתי להם, אך הזכרתי להם שכל דבר חדש הוא מלאכותי ולא ספונטני, כמו תינוק שלומד ללכת ונעזר באחרים, נופל וקם. ודאי שלזחול זה יותר טבעי וספונטני בשבילו, אך מה לעשות והחיים לא עוברים בזחילה? כדאי ללמוד דרך מועילה בחיים, לא תמיד זה מה שאני רגיל, ובהמשך זה הופך לטבעי. ואגב, הזכרתי להם, שבכלל מדובר על כמה דקות בודדות בשבוע של סגנון שיח כזה, ושאר הזמן השיח הוא כן ספונטני. והעיקר: התוצאה שווה הכל!

הפעם הם היו פחות מופתעים מהשפעתה של תקשורת נכונה. זה אומר שהם הפנימו את העניין.

"כיף לעבוד אתכם", אמרתי להם, "אתם רציניים ותכליתיים, אני חושב שכולנו כבר רואים את ה'הפי אנד', כבר כעת יותר נעים. הלא כך?"

"ממש כך", הסכימו השניים.

זהו. אני מקווה שבפרק הבא כבר אוכל לספר לכם איך הוא נראה, אותו סוף יפה...

הכותב הוא יועץ נישואין ופסיכותרפיה chagaizadok@gmail.com