יפה דרעי: "בעלי מתהפך בלילה. הפחד הוא אינסופי – אי אפשר להשוות לבחירות קודמות"

לתפוס את יפה דרעי, אשתו של יו"ר ש"ס אריה דרעי, לשיחה בימים אלו זו משימה כמעט בלתי אפשרית. כמו בעלה ויתר אנשי המפלגה, לוח הזמנים שלה מלא עד אפס מקום: מסעות חוזרים ונשנים ברחבי הארץ, לעיתים קרובות בשניים-שלושה אירועים ביום מול קהלים עצומים של נשים.

אלא שבשונה מרוב העוסקים במלאכה, דרעי הקפידה עד לא מזמן להתרחק ממונחים פוליטיים יבשים. "אני מרגישה שיש הזדמנות כה גדולה בכך שאני עומדת לפני ציבור גדול של נשים, ומרגישה החמצה לדבר על הבחירות ולא על נושאים חשובים אחרים", היא משתפת בכנות. בתקופת ראש השנה והחגים, היא דיברה על הכנה רוחנית; אחרי חג הסוכות, התמקדה במרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל ובמורשתו; אולם כעת, כשמערכת הבחירות נכנסת לישורת האחרונה, המסר שלה הופך דחוף וחסר פשרות. "הגענו לרגע האחרון, ואני מוצאת את עצמי מדברת באופן ישיר וזועקת את הזעקה שלנו", היא מבהירה. "יש לדעתי אנשים שלא מבינים את חומרת המצב ואת חשיבות השעה. אם לא נתעשת בזמן, אנו עלולים למצוא את עצמנו אחרי הבחירות במצב הקשה ביותר שבו היינו בעשורים האחרונים".

"להפעיל את הנציגים"

דרעי אינה אישה אנונימית. היא מוכרת היטב לציבור כשותפה לעשייתו הסוערת של בעלה, ולא פחות מכך בזכות עיסוקיה הרבים, שכן היא נשיאת מוסדות חינוך ועומדת בראש תיכונים וסמינרים שהקימה לפני קרוב לארבעה עשורים.

"אני עושה זאת יחד עם בתי שיפי סננס, שמשמשת כמנכ"לית, והעבודה של שתינו כמובן אינסופית", היא אומרת. "אנו מאמינות שמוסד חינוכי חייב לחנך ליראת שמיים ולמידות טובות. לצד זאת עליו להעניק לבנות את האפשרות ללמוד את המקצועות המתגמלים ביותר שיש, כדי שיוכלו להתפרנס בכבוד. בסופו של דבר התלמידות יוצאות משם עם תעודות מצוינות, וברוך ה' משתבצות במקומות העבודה הטובים ביותר בשוק. אבל הדרך אינה פשוטה, ויש הרבה התלבטויות, אחריות, ואיך אפשר שלא – גם עול כלכלי כבד".

בנוסף, דרעי רואה לעצמה את החובה לעזור לכל יהודי שפונה אליה, בכל נושא באשר הוא. "אין לי תפקיד רשמי ואני לא מקבלת משכורת מאף אחד", היא מדגישה. "אבל אנשים מכל הציבורים פונים אליי כי יודעים שאני קשורה לש"ס, וש"ס ידועה כמפלגה שחרטה על דגלה את הטיפול בנושאים החברתיים. לצערי, ברוב משרדי הממשלה לא ממש נותנים מענה יעיל וזמין, וכשאנשים מרגישים שהם לא נענים כפי שהיו רוצים – הם פונים אליי. אני משתדלת לעזור ככל יכולתי, ומגלה לעיתים קרובות שלא מדובר רק בבקשות טכניות, אלא גם בצורך באוזן קשבת ובהענקת תשומת לב – דברים שאני משתדלת לתת ככל יכולתי.

"אני מקווה שהנציגים שלנו לא כועסים על כך שאני מפעילה אותם סביב השעון כדי לעזור במה שנצרך", היא מוסיפה במלוא הרצינות. "גם הילדים שלי דואגים להם לעבודה לא מועטה, כי כולנו מקבלים אינספור פניות ומשתדלים לעזור. כאשר עולה בידי לעזור או לפתור בעיה למישהו – אני מרגישה שמחה גדולה באותו היום, יודעת שאני לא סתם כך נמצאת בתפקיד".

"הרב אמר לי: 'אני לא יכול'"

החיכוך הבלתי פוסק עם אנשים הזקוקים לסיוע ולעזרה חשף את דרעי בשנים האחרונות לתופעה הקשה של מעוכבי שידוכים. "זה נושא שמכאיב לי במיוחד", היא מציינת. "פגשתי הורים לבחורים מתבגרים, וכן את הבחורים והבחורות עצמם, וראיתי עד כמה שיש צורך בהתערבות בעניין, כי מדובר בהצלת נפשות של ממש".

בעקבות כך, הקימה דרעי את מיזם "בניין לדורות". היא התחילה אותו באופן אישי, כשניסתה בעצמה לקדם שידוכים, ןחלקם אף הבשילו לכדי חתונה. "באותם ימים הזדמנתי לביתו של מרן הרב שלום כהן זצוק"ל יחד עם בעלי, וגילינו אותו בוכה. ניסינו לדבר אתו על נושא מסוים, אך הוא מלמל: 'אני לא יכול יותר, לא יכול'. העוזר שלו הסביר לנו שהוא בדיוק סיים פגישה עם כמה הורים לילדים מעוכבי שידוכים, חלקם עם חמישה ילדים ויותר שממתינים, והוא אינו מסוגל לראות את הכאב שלהם. באותם ימים בדיוק התחלתי לעסוק בשידוכים – לא כארגון, אלא באופן פרטי. סיפרתי על כך לרב, וראיתי שהוא מתעודד מכך מאוד. זה גם נתן לי אישית את הדחיפה הגדולה להבין שזו הדרך, וכך עליי לפעול.

"מיזם השידוכים שהקמתי מעסיק כיום למעלה מ-100 שדכניות, אך המיוחד בו זו העובדה שאנחנו לא רק מנסים לשדך אלא גם פועלים בשטח. כחלק מכך אנו עושים מחקרים וסקרים, וכן מפעילים תוכנית ליווי מיוחדת לבחורים, כחלק מייעוץ והדרכה שאנו מעניקים להם".

דרעי גם משתפת בסיפור מרגש במיוחד: "באחת הסדנאות שערכנו לבחורים בשידוכים ניגש אליי בחור בן שלושים, ושיתף אותי בכך שהוא מתמודד עם קושי וחרדה בכל פעם ששידוך מגיע לשלב מתקדם, וכתוצאה מכך תמיד מוריד ופוסל. המלצתי לו: 'בפעם הבאה כשאתה מגיע לשלב כזה, אל תישאר לבד – תרים טלפון לאיש מקצוע ותתייעץ'. גם נתתי לו מספרי טלפונים של יועצים מתאימים.

"במפגש הבא, שנערך בסך הכל שבוע לאחר מכן, הוא ניגש אליי שוב והודיע: 'התארסתי'. התברר שכאשר שוחחנו בפעם הקודמת הוא כבר היה בעיצומן של פגישות, וחשב להוריד את השידוך כמו תמיד. בעקבות השיחה הוא אכן פנה לייעוץ, מה שהעניק לו ביטחון – הוא נפגש עוד פעמיים, ובסייעתא דשמיא סגר את השידוך. אגב, הוא לא היחיד. שמענו מבחורים נוספים שהתארסו בזכות הליווי שקיבלו דרכנו. השאיפה שלנו אחרי הבחירות היא להרחיב את מיזם השידוכים עוד יותר, ולטפל בכמה שיותר בחורים ובחורות שמחכים לשידוכים. אין ספק שזה אחד מהצרכים הגדולים ביותר של הדור".

סערת המטפחת

אי אפשר שלא להתייחס להתמודדויות שנאלצת לחוות במשך השנים. תוכלי לשתף בכך?

"בוודאי", היא עונה, ומפתיעה בכך שהיא בוחרת להתייחס דווקא לתקופה הראשונה של נישואיה עם בעלה, כאשר קיבלה על עצמה את ההחלטה לחבוש מטפחת. "לא תמיד נראיתי כמו היום", היא מבהירה. "בתקופה הראשונה לנישואיי חבשתי פאה, והרגשתי שזה נכון לי, כמי שנשואה לבוגר ישיבת חברון שהיא ישיבה אשכנזית. בנוסף, בעלי ואני עסקנו רבות בקירוב, והרגשתי שעם פאה יהיה לי קל יותר לקרב נשים, מאשר כשאראה סגורה ומצומצמת יותר, עם מטפחת.

"ואז הגיע ערב ראש השנה, ושמעתי את מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל מדבר על חשיבות כיסוי הראש, כשהוא מציין שאישה שמעוניינת להתחבר לאמת שלה – עליה לחבוש מטפחת ולא פאה. זה תפס אותי, והרגשתי שהדברים משפיעים עליי. אני חייבת להודות שזה היה לי קשה ביותר, אבל בסופו של דבר אני רואה את עצמי כאדם שרוצה להתחבר לאמת שלו, בלי תירוצים. אז החלטתי לקחת את זה על עצמי.

"כמה שבועות לאחר מכן הגעתי לאירוע גדול – חתונת נכדתו של מרן. נכנסתי והתיישבתי כמה שיותר סמוך למחיצה, כדי שלא לבלוט. כיסוי הראש היה חדש לי, והייתי חסרת ביטחון איתו. לפתע שמעתי דפיקה על המחיצה, ומישהו לחש לי: 'הרבנית, מרן קורא לך'. נלחצתי, ממש נכנסתי לפניקה. קמתי ממקומי, וכשפניתי לעזרת הגברים ראיתי שם את הדיין הרב בר שלום שביקש ממני להיכנס ולשבת בסמוך לגדול הדור. מרן התכופף אליי ואמר לי: 'את חושבת שאני לא יודע מה עשית? את חושבת שה' לא יודע מה עשית? את בעצמך מבינה את גודל הזכות שלך? הרי כל אישה שלא היה לה כוח עד עכשיו לקבל כזו החלטה, ובזכותך תעבור למטפחת – זה יעמוד לך לזכות בעולם הזה ובעולם הבא'".

לראשונה מתחילת השיחה, קולה של דרעי נשנק. "מרן חזר ואמר לי את הדברים שוב, ואני רק בוכה ולא מאמינה לברכות שמורעפות עליי. הרב גם בירך אותי באופן מיוחד שאזכה להשפיע טוב, ובאמת זכיתי לראות בשנים שלאחר מכן שכיסוי הראש לרגע אינו פוגע במשימת הקירוב שלי, ואף להיפך – אני זוכה לקרב לא מעט אנשים, דווקא כי ראו את האמת שיש בי, וכנראה התחברו לכך".

דרעי ממשיכה לספר: "עברתי לא מעט תקופות קשות במהלך חיי, בפרט בימי הרדיפות אחר בעלי ובתקופת המאסר. השיר שהיה שגור על שפתיי תמיד באותם ימים הוא זה שלקוח משיר השירים: 'השבעתי אתכן בנות ירושלים... מה תגידו לו... שחולת אהבה אני'. גם בתקופות הקשות ביותר בחיי, עדיין הרגשתי כלפי הקב"ה: אני מקבלת את כל מה שעשית לי, מבקשת ממך שתיתן לי כוח, ורוצה לספר לך דבר אחד – 'שחולת אהבה אני'.

"אגב, גם כיום זוהי בדיוק התחושה – אני לא יודעת לקראת מה אנחנו הולכים במסע הבחירות, ומה התוצאות שמצפות לנו. אבל ההצבעה שלנו היא למען בורא עולם, רק הוא ואין בלתו. ולנו נותר רק לספר לו בחזרה על כך ש'חולת אהבה אני'".

דרעי (מימין) עם מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל (צילום: פלאש 90)

"למען כבוד שמיים"

מה עובר עליכם בימים אלו של ערב בחירות?

"עוברים עלינו ימים קשים", אומרת דרעי. "אני כל הזמן במתח, וקשה לי לראות את בעלי שחוזר הביתה לעיתים קרובות עם מבט מתוח מאוד בעיניים. הוא לא צריך לדבר, כי המבט מספיק לי כדי להבין מה קרה היום במשרד. יש אמנם ימים שבהם הוא חוזר עם אור בעיניים, ומספר על עוד הצלחה שנעשתה או הישג מרשים, אבל לאחרונה יש יותר ויותר ימים שאני רואה אותו מודאג, אפשר ממש להרגיש את האחריות שרובצת עליו. גם בלילות אני רואה אותו מתהפך, לוקח את המכשיר הנייד, בודק, חוזר לישון, ושוב קם. זה לראות מקרוב את כובד המשא, ולקלוט שלמרות שהמפלגה אינה פרטית שלו, בסופו של דבר העול הוא על כתפיו".

עברתם לא מעט מערכות בחירות. את מרגישה שהלחץ הפעם כבד יותר מבעבר?

"בוודאי, אין בכלל מה להשוות", היא עונה בפסקנות. "תמיד היה קשה, אבל תמיד בעלי נלחם כדי להביא כמה שיותר מצביעים לש"ס. כעת אנחנו כבר לא מדברים רק על 'כמה יהיה לש"ס', אלא על 'המערכה כולה'. על זה שיש מפלגות שרוצות לחלן אותנו, שרוצות לחלל את כל מה שקדוש לנו, את כל מה שהחזיק את העם היהודי במשך אלפי דורות. הכל נמצא בסכנה.

"כמו שמפרשים על דברי הפסוק: 'הללו את ה' כל גויים' – למה הגויים הם אלו שיהללו את ה'? כי רק הם יודעים מה שהם זממו לנו, וממה בורא עולם הציל אותנו. בשנים האחרונות התחושה היא שאנחנו אלו שצריכים להלל את ה' ולא אלו שמבקשים לפגוע בנו, כי הם כבר לא רק זוממים אלא חושפים בפה מלא את התוכניות שלהם. הם בעצמם מעידים על כך שהם מתכננים להרוס הכל ולמוטט את הרבנות הראשית. הם מתכננים לקחת לידיהם את משרדי המשפטים והחינוך, אפילו את משרד הדתות, ויש להם גם תוכנית למנות יועץ משפטי מטעמם. איך אפשר לתת להם לקבל את כל זה? זה דבר שמוכרחים לעצור".

ובכל זאת, את אופטימית?

"אני אופטימית מושבעת בטבעי, ויחד עם זאת מפוחדת וחרדה מאוד. אני מאמינה בכך שתפקידנו הוא לעשות הכל כלפי שמיא, כדי שהילדים שלנו וכל הדורות הבאים ידעו שממש מסרנו את נפשנו למען כבוד ה'. כל אחד מאיתנו חייב להוכיח לבני ביתו את הערך העליון של מדינה יהודית, על פי ההלכה.

"אני יודעת שיש כאלו שאולי מאוכזבים או פגועים ממשהו, אבל זה לא הזמן לחשבונות אישיים, כי הבית בוער, ובמצב שכזה כולנו חייבים להתגייס יחד למען המערכה. עלינו לעשות את זה למען כבוד ה' ולמען כבודם של תלמידי חכמים. זה ממש רגע של 'מי לה' אליי', זהו רגע האמת.

"אני חושבת שכל אחד גם צריך לחשוב על כבודם של תלמידי החכמים. הרי אם חלילה לא נצביע ולא ניתן את הקול שלנו, כבודם עלול להתחלל, ומי אנו שניקח את האחריות על כך? אני גם בטוחה שהקב"ה רואה את הלב של כולנו – הוא רואה מי שמתגבר ומצביע באמת למען ה' יתברך, והוא בוודאי ייתן לו מעל ומעבר למה שאפשר לתאר".

דרעי (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

אנחנו כבר בישורת האחרונה. מה עוד אפשר לעשות?

"אני מרגישה שבשבוע האחרון השטח התעורר, ואפשר לראות איך שכולם משתדלים כל כך למען המערכה – החל באנשים פרטיים ועד לנציגי הציבור והרבנים. כולם ממש מתאמצים, ומי רואה אותם יוצאים ואינו בא? המסר שלי הוא חד-משמעי: אם לא נפעל היום, אנו עלולים לבכות במשך שנים. אני לא מבינה מי מסוגל להישאר בבית במצב כזה.

"להישאר בבית זה בעצם להיות אדיש ו'לוותר'. לדעתי, זה הדבר המסוכן והחמור ביותר. על מי אתה חושב שאתה מוותר כאן? על הדור הבא שלך? אנשים מסתובבים במדינה ובוכים על מה שקרה בשנים האחרונות, ושוכחים שבמו ידיהם הם עלולים להביא על עצמם מצב זהה ואף חמור יותר. כעת זה לא הזמן לחשבונות, זה הזמן לקום ולהילחם. אני בטוחה שביום שלישי בלילה נזכה כולנו לצעוק 'ה' הוא האלוקים'. זה לא אנחנו שניצחנו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו".