הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא לימוד ותפילה

דין הלומד בבית הכנסת בזמן שהציבור מתפללים (סימן ס"ה סעיף ב')

הלומד או קורא תהלים בבית הכנסת בשעה שהציבור מתפללים, אלו דברים חייב לענות עם הציבור, ואלו דברים אינו חייב לענות?

תשובה

יענה עם הציבור קדושה, מודים דרבנן, עלינו לשבח וי"ג מידות, וכן יעמוד בברכת כהנים לקבל ברכתם, אך לעניית "אמן" ו"אמן יהא שמיה רבה" אינו חייב להפסיק. ובלימוד תורה של רבים לא יפסיק בשביל י"ג מידות וברכת כהנים (הלומד תורה בבית הכנסת בזמן שהציבור מתפללים, היות ועסוק בתלמודו, פטור מלענות 'אמן', ואפילו 'אמן יהא שמיה רבה', אך יאמר עם הציבור קדושה, מודים דרבנן ועלינו לשבח, כמו שכתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן מ"ג) שהעוסק בתורה ושומע הרבה ברכות, באופן שאם יצטרך לענות הרי זה יבלבל אותו מלימודו, יראה שאין צריך לענות אמן אם באמת נפסד על ידי זה במקום אחר, עכ"ד.

וכן כתב בספר הליכות שלמה (פ"ט, ו') שהנמצא במקום שהצבור מתפללים והוא עסוק בתלמודו, פטור מלענות 'אמן', ואפילו 'אמן יהא שמיה רבה', אבל קדושה, ברכו ומודים, כיוון שיהיה ניכר אם לא יצטרף עמהם, יענה, וכן יפסיק לברכת כהנים, ויעמוד כנגד הכהנים לקבל ברכתם, ואפילו אם כבר שמע ברכת כהנים באותו יום. אבל תלמוד תורה של רבים לא יבטלו משום כך.

ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סימן פ"ט) כתב שיש גם להפסיק מלימודו ולומר עם הציבור י"ג מדות, אך לבטל תורה של רבים מסתבר שאין להפסיק, עכת"ד.

ובספר פתחי תשובה (איסרלין; או"ח סימן קכ"ד סעיף ה') כתב בשם שו"ת דברי דוד (מילדולה; סימן מ"א) שכשעוסק בתורה אין להפסיק ממשנתו לענות "ברוך הוא וברוך שמו" ו"אמן". וכתב שכן הוא בשו"ת מים רבים (סימן ב'). ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"א סימן ג' ס"ק ה') העיר על דברי הפתחי תשובה, שבשו"ת מים רבים מדובר במקום של ביטול תורה של רבים, ואין ללמוד משם לעניין ביטול תורה של יחיד.

ואולם, בספר בתורתו יהגה (ח"ב עמ' כ"ב) הביא תשובת הגר"ח קניבסקי שכתב שכמדומה שאין אנו נוהגים כהרמ"א (סימן ק"ו סעיף ג'), אלא אנו מפסיקים תלמוד תורה של רבים לקריאת שמע ותפילה. ולפי דעתו, אף בתורה של רבים יש להפסיק).

האם מותר לקרוא קריאת שמע קודם ברכות התורה (סימן ס"ה סעיף ב')

מי שהתעורר בשעה מאוחרת ורואה שזמן קריאת שמע עומד לעבור, והוא לא יספיק לברך ברכות התורה קודם לקריאת שמע, האם יכול לקרוא קריאת שמע לפני שבירך ברכות התורה?

תשובה

כאשר קם מהשינה ורואה שהזמן מאוחר, ואם יקדים לומר ברכות התורה יעבור זמן קריאת שמע, ישפשף ידיו בבגד ויאמר את כל קריאת שמע ופרשיותה, ויכוון שאומרה דרך תפילה ולא דרך לימוד (יש להסתפק האם קריאת שמע בזמנה נחשבת ללימוד תורה, האסור קודם ברכות התורה, או שהיא נחשבת כתפילה וממילא מותר לאומרה אף מבלי שבירך ברכות התורה.

ומצינו שהסתפק בזה השולחן ערוך (סימן מ"ז סעיף ח'), בנוגע למי שלא בירך ברכות התורה ואמר ברכת "אהבת עולם" וקריאת שמע, האם נחשבת לו קריאת שמע כדברי תורה, וממילא נחשב שהסמיך דברי תורה לברכות התורה [שבאמירת ברכת "אהבת עולם" יצא ידי חובת ברכות התורה], או שמכיוון שקריאת שמע נאמרת דרך תפילה ולא דרך לימוד, אין זה נחשב כלימוד אחר ברכות התורה, וצריך ללמוד מעט מיד אחר התפילה.

ובשו"ת יוסף אומץ (סימן ס"ו) הביא שהחקרי לב (או"ח סימן ט') הקשה מהו ספקו של מרן השו"ע, והלא איתא להדיא בגמרא במסכת מנחות (צט ע"ב) שמקיימים מצוות תלמוד תורה בקריאת שמע. ותירץ בשו"ת יוסף אומץ שדברי הגמרא אמורים דווקא כשמתכוון לצאת ידי חובת תלמוד תורה, הא לאו הכי נחשבת הקריאה לתפילה ותחנונים, שמותר לאומרם קודם ברכות התורה. וכ"כ החזו"א (שיח השדה, ברכות יא ע"ב), והקהילות יעקב (ברכות סימן י"ד).

והנה, מרן השולחן ערוך (סימן ס"ה סעיף ב') כתב: "קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שקוראים קריאת שמע, צריך לקרות עמהם פסוק ראשון, שלא יראה כאילו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חבריו". וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק ח'): "ונ"ל דאפילו אם הוא אצלו קודם ברכת התורה, כיוון שאינו אומר הפסוק לשם לימוד". ועיין בזה בשו"ת יביע אומר (ח"ד או"ח סימן ח', כ"ד) שכתב שאין זה דומה לספק השו"ע בסימן מ"ז, משום שכאשר האדם קורא פסוק ראשון בדווקא, מראה הוא שאינו מתכוון לשם לימוד אלא לשם תפילה, משא"כ אם קורא את כל קריאת שמע, אז יש מקום להסתפק האם נחשב הדבר כלימוד תורה.

ולפי זה היה נראה לומר שמי שלא בירך ברכות התורה, יכול לומר רק פסוק ראשון, שרק כך נחשב הוא כדרך תפילה בוודאי, משא"כ היכא שבא לומר את כל פרשיות קריאת שמע, שאז קיים ספקו של השו"ע האם נחשב הדבר כתלמוד תורה המחייב בברכות התורה.

אמנם להלכה נלענ"ד שיכול לקרוא את כל קריאת שמע, מכיוון שאומר את 'קריאת שמע' דרך תפילה ולא דרך לימוד, ומש"כ בשו"ת יביע אומר הנז' לומר פסוק ראשון בלבד, מיירי לעניין חיוב קבלת עול מלכות שמים בפני הציבור, ולעניין זה מהני אמירת פסוק ראשון בלבד, ומדובר דווקא באופן שאינו מפסיד קריאת שמע בעונתה, אבל בנידון דידן, שעומד להפסיד מצוות קריאת שמע בעונתה, יש לו לקרוא את כל פרשיותה, שהרי כתב השולחן ערוך (סימן מ"ו סעיף ט'): "לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה, אעפ"י שהוא אומרם דרך תחנונים. ויש אומרים שאין לחוש, כיוון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים, ונכון לחוש לסברא ראשונה". הרי לפנינו שמרן השו"ע לא הכריע כסברא ראשונה, אלא כתב 'יש לחוש', ומכיוון שהיוסף אומץ, חקרי לב, חזו"א וקהילות יעקב הנזכר לעיל, פשיטא להו שאפשר לומר את כל קריאת שמע דרך תחנונים, ובפרט לפי מש"כ בשו"ת יביע אומר הנז' שבמקום שיש מצווה עוברת, כגון קדושה הנאמרת בציבור, מותר לענות קודם ברכות התורה, שכן פסק השולחן ערוך מעיקר הדין שמותר לומר פסוקים קודם ברכות התורה, א"כ ה"ה בקריאת שמע, שיש לומר את כל הפרשיות. וכ"כ בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ו, ב') שכן היא ההלכה מעיקר הדין. וכ"כ הגר"י זילברשטיין (חישוקי חמד ר"ה עמ' שע"ג) בשם הגרי"ש אלישיב.

הגרי"ש אלישיב (מובא בחישוקי חמד הנ"ל). הוסיף לדייק כן מדברי הפרי מגדים (משב"ז סימן נ"ב ס"ק א'), שכתב שאם לא בירך ברכות התורה ומכוון שלא לצאת יד"ח בברכת "אהבה רבה", שפיר דמי לברך אח"כ ברכות התורה. הרי שלא חשש כלל הפרי מגדים לקריאת שמע קודם ברכות התורה).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.