סיפורים מהחיים: למי אתה עוזר?

כבר מגיל קטן זוהה דוד כילד מחונן. המורים השתדלו לאתגר אותו בכל מה שיכלו. אבל גם כשהיה משועמם ולא מצא חידוש בלימודיו, הוא לא הפריע בשיעורים, לא התנשא וגם לא הרגיש שונה מכולם. מלבד הכישורים המדהימים שלו, המאפיין העיקרי של דוד היה המידות הטובות שלו. הוא היה טוב לב, מוכשר, מבריק ויצירתי, וידע להתחבב על כולם.

כאשר הגיע לגיל שבו היה עליו לבחור מקצוע לחיים, הוא חיפש מקצוע מכניס שגם יהווה עבורו אתגר והנאה. הוא החליט ללמוד אדריכלות. המקצוע הזה היה תפור בדיוק למידותיו – הוא דרש יצירתיות, מעוף, חשיבה מחוץ לקופסה ועבודה גם עם אנשים, ולא רק עם מסכי מחשב.

בלימודים, הכישרונות שלו פרצו. המרצים התפעלו וגילו בו עילוי, והחברים אהבו אותו, בעיקר בזכות היחס הנעים שלו והנכונות לעזור לכולם ולחלוק רעיונות. בסיום הלימודים, הוא היה מהראשונים שנקלטו במשרד אדריכלים יוקרתי לצורך סטאז'. מהר מאד הוא השתלב שם ושחה בין הכרישים הגדולים. כולם ידעו – הוא הולך להיות אחד הגדולים.

כשהיה לו רישיון ביד, המשרד הציע לו להישאר בקביעות, אך דוד העדיף לחפש מקום עבודה אחר. מהר מאוד הוא מצא מקום שמצא חן בעיניו. קורות החיים שלו היו מרשימים, כך שהוא הוזמן לראיון ולמבחן במהירות – וכמובן עבר אותם בהצלחה.

דוד השתלב בצוות כמו דג במים. הוא היה צעיר כמעט בחצי מרוב העובדים בצוות, אבל האווירה היתה טובה ומקבלת, והאנשים היו כולם נוחים ונחמדים. עד מהרה הפך דוד לכוכב עולה. הרעיונות שלו והפתרונות המבריקים גרמו לכולם להתפעל וגם לבקש ממנו עזרה. הנכונות שלו לעזור והיחס הנעים עודדו עוד ועוד אנשי צוות להיעזר בו. לעיתים, גם אנשים מצוותים אחרים פנו לעזרתו. רבים מהם היו עובדים ותיקים, חלק מהם יכלו להיות ההורים שלו, אבל הם לא התביישו, אלא להפך, פרגנו מכל הלב ל"ילד הינוקא" שלהם, כך כינו אותו בחיבה.

באחד הימים פגש דוד את נועם, חבר מלימודי האדריכלות. נועם סיפר שהוא מחפש עבודה ולא מוצא, ודוד הציע לו שיגיש עבורו קורות חיים במשרד שבו הוא עובד, ואף ימליץ עליו. נועם הודה לו מאוד. כבר למחרת הגיש דוד למנכ"ל את קורות החיים של נועם, והמליץ עליו בחום. מילה של דוד עושה את שלה. אם דוד ממליץ – יש לזה משקל רציני אצל האחראים. וכך, לא עבר זמן רב, ונועם הוזמן לראיון.

נועם נקלט במשרד כעובד מן המניין, ודוד שמח להיות שליח לדבר מצווה, ולסייע לנועם להביא פרנסה לביתו.

*

מספר חודשים חלפו, ודוד קיבל הצעה ממנהל המשרד: לקבל את משרת הניהול של הצוות. דוד הוחמא מאוד. התפקיד עניין אותו, והוא הסכים. הצוות קיבל את הקידום בהבנה ובפרגון רב. ודוד – נשאר אותו דוד, עם אותן המידות הטובות, היושרה, הדיבור בגובה העיניים והיחס העדין והמתחשב. רק שעכשיו, העזרה שהוא נתן לעובדים כבר היתה חלק מתפקידו הרשמי.

דוד הוביל את הצוות, ובמקביל למד מספר תוכנות שונות שקידמו את היכולות שלו ושל הצוות כולו. הוא ידע להאציל סמכויות ולחלק את המשימות בין כולם, ונראה היה שכולם מרוצים. והיו גם הלקוחות, שאהבו כל כך את דוד. באופן מדהים, הוא ידע תמיד לקרוא את הרצונות שלהם, לנתח אותם ולהגדיר אותם בצורה מדויקת, שגרמה להם להתפעל ולבקש שישתתף בכל ישיבה מקצועית. דוד הפך לעמוד תווך מוערך.

ואז דברים התחילו לחרוק.

דוד לא ידע להעריך מתי בדיוק זה התחיל. הרבה פעמים הגיעו אליו אנשי צוות, וביניהם גם נועם עם הצעות ייעול ורעיונות חדשים. אבל באחת הפעמים הללו, כשנועם יצא מהחדר, דוד הבין שהוא יוצא מהפגישות האלה בתחושה רעה. הוא לא הבין למה. מה קרה פתאום? הוא בדק את עצמו שוב ושוב. זו לא היתה קנאה, לא. גם לא כעס או איבה או מחשבה שלילית אחרת. הרעיונות של נועם היו טובים ונבונים, והוא היה מוכן לקבל אותם בשמחה, אז מאין הגיעה התחושה הרעה הזאת, בכל פעם שנועם נכנס לחדר עם חיוך ענק על הפנים, מסביר לו מה כדאי לעשות ואיך?

עם הזמן הוא שם לב שהצעות הייעול של נועם מגיעות עם קהל. עם הנהוני ראש מכל העובדים. נראה שהוא משתף אותם לפני שהוא פונה לדוד. ושוב הופיע אצלו התחושה הלא נעימה הזאת. אחר כך הוא שם לב שאנשים פונים אל נועם כשהם נתקלים בשאלה. דוד היה בטוח שזו לא קנאה, אבל משהו במצב הזה הרגיז אותו. מצב הרוח הרע שלו השפיע על שאר הצוות, שמיעט לפנות אליו, וכדור השלג רק גדל.

הפגישה השבועית שנערכה באותו שבוע הבהירה לדוד את המצב. מהר מאוד הוא שם לב שרבים מהעובדים מתלחשים עם נועם, ומתעלמים ממנו כאילו היה שקוף. בפגישה עצמה, דוד הציג סימולציה של תוכנית שהצוות שלו עבד עליה. באמצע הדברים, נועם ביקש את רשות הדיבור, ובמתק שפתיים אמר למנהל שהוא חשב על רעיון שונה, פרקטי יותר. הוא השתמש במילים מפוצצות ומקצועיות-מדי, ודוד הבין: נועם חותר תחתיו, מסיבה לא ברורה.

דוד יצא מהאספה מוטרד, ולא ידע מה לעשות עם עצמו. הוא רצה להירגע. במחשבה של רגע, הוא התקשר לאביו – אדם חכם מאוד, עם מידות טובות ושכל ישר. עבור דוד הוא היה תמיד מודל ודוגמה. גם עכשיו הוא היה זקוק לראש שלו, ובעיקר ללב. דוד שפך בפניו את כל מה שקרה, מתחילת הסיפור ועד סופו, ואביו הבין היטב. "אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה", הוא הזכיר לדוד. "אף אחד לא יכול לקחת לך מה שנקבע לך מלמעלה". הוא ביקש ממנו להיות רגוע ולחייך גם אם הר הגעש שבתוכו מאיים להתפרץ, כדי שהאווירה בצוות תוכל לחזור לקדמותה, ואנשים יחזרו לשאול אותו ולהתייעץ איתו. "במקביל", הוא הוסיף, "תרחם על נועם. תפרגן לו כמה שיותר, כך תוכל להוציא את העוקץ מהמעשים שלו. 'אם רעב שונאך – האכילהו לחם'". דוד שמע, קיבל ויצא לדרך. זה לא קל, אבל יש לו מטרה, והוא יעמוד בה.

הוא חזר להתערות עם הצוות, מנסה לחזור להיות דוד שהוא מכיר, להתעלם מהקרירות הנושבת ולחייך. הוא השתדל לפרגן לנועם כמה שיותר, וזה היה קשה מאוד מאוד. זה לקח זמן, אבל הוא הצליח.

בפגישת הצוות הבאה, אחרי הצגה נוספת של הסימולציה, הפעם מול המנכ"ל שהצטרף לפגישה, נועם שוב ניסה להביע את דעתו. הפעם דוד היה רגוע, חזק ומלא בביטחון, והמילים של נועם לא הצליחו לתפוס אותו בלתי מוכן.

מיד אחרי הפגישה, המנהל קרא לול לשיחה. דוד הרגיש את לבו פועם בחוזקה. האם המנהל לא מרוצה מהתוכנית? הרי ההצעה של נועם נשמעת בנויה היטב, אולי זו שיחת נזיפה... בחדר חיכה לו גם המנכ"ל, ודוד ניסה להסתיר את הרעד בידיו, מכין את עצמו לכל אופציה.

אבל המנהלים דווקא נראו נינוחים ושלווים, אפילו שמחים, הוא התיישב מולם.

ואז הם התחילו. לפרגן. ושוב לפרגן, בעיקר על התוכנית האחרונה. הוא היה המום. המילים של נועם אפילו לא עלו לדיון. ואחרי הפרגונים, הגיעה גם ההצעה. יש במשרד פרויקט ענק שמדובר עליו כבר זמן רב, אבל לא הגיע לכדי בשלות. זהו פרויקט נחשק, שמשלב הרבה טכנולוגיה חדישה ותחומי עניין מרתקים. כל עובד במשרד רצה להיות חלק מהפרויקט הזה. ודוד קיבל עכשיו את האפשרות לא רק לעבוד בפרויקט, אלא לנהל, להוביל ולקדם אותו.

המנהל ביקש ממנו לעזוב את כל מה שהוא מתעסק בו כרגע, ולחלק את תפקידיו בין אנשי הצוות שלו, כדי שיוכל להתפנות באופן מלא לפרויקט החדש. הם רוצים אותו כבר מהרגע הראשון, לעבודה מול הלקוחות, כי היכולות שלו מול הלקוחות מדהימות אותם בכל פעם מחדש.

דוד נותר ללא מילים. על מקפצה אדירה כזו הוא לא חלם, בוודאי לא בשלב מוקדם כל כך של חייו. זה היה מעבר לכל דמיון והיגיון. פרויקט שהוא ינהל, כשמתחתיו לפחות 30 עובדים. הפרויקט עצמו צפוי להזניק אותו לקדמת הבמה ולהעניק לו גם פרסום, מה שיוביל להצעות עבודה גדולות עוד יותר, ויביא אותו לשורה הראשונה בעולם האדריכלות.

מי לא חולם על דבר כזה?

כמה טוב שהוא לא נסחף אחרי היצר שניסה אותו. זה היה ניסיון גדול, והוא עמד בו, ואלוקים העביר אותו לשלב הבא.