אם צעירה שחוותה דיכאון לאחר לידה: 'אסור להיות אדישים'

זמן קצר לאחר שילדה את בתה הראשונה מטילדה, החלה ג'סי קלברט, תושבת בריטניה, לחוות דיכאון שלאחר לידה. "הייתי שומעת קולות מפחידים בראש שלי, שאני מתביישת אפילו לשחזר", היא מספרת. "קולות שאומרים לי שאם אפגע בעצמי, הבת שלי תהיה בסדר. הבת שלי הייתה בסכנה מתמדת, וידעתי שאני חייבת לקבל עזרה ולהציל לא רק את עצמי אלא גם אותה". 

דיכאון לאחר לידה הוא מצב נפשי מסוכן, המופיע בדרך כלל בימים או בשבועות הראשונים לאחר הלידה. בין התסמינים האפשריים ניתן למצוא בלבול קיצוני, הזיות, מחשבות שווא, קולות שאינם קיימים, חוסר שינה משמעותי ושינויים חדים בהתנהגות. 

זמן קצר לאחר הלידה, שהתרחשה בהיותה בת 20, חוותה ג'סי דימום מסיבי ומסכן חיים, ונאלצה לחזור לבית החולים פעמים רבות במשך שבעה חודשים בשל כאבים וסיבוכים רפואיים. במקביל למצבה הרפואי, החלה גם הידרדרות נפשית. "הרגשתי שאני חייבת לעשות הכול כדי למנוע אסון", היא מספרת כיום, כשהיא חזקה מתמיד ומגדלת את בתה באהבה ובחום. 

"לא זוכרת את הצחוק הראשון שלה"

לדברי קלברט, היו ימים שבהם הייתה בטוחה שהבת שלה מתה בעריסה, בעוד שבפועל התינוקת נשמה והייתה בריאה לחלוטין. בשלב מסוים הפחד הפך כה גדול עד שקלברט הפסיקה לישון וכמעט לא יצאה מהבית. "סבלתי מחרדות קשות וכמעט לא ישנתי במשך תקופות ארוכות, דבר שהחמיר עוד יותר את מצבי כי בימים לא יכולתי לטפל במתילדה בסבלנות". ואז הגיע השיא: "הגעתי למצב שבו תכננתי איך אסיים את חיי", היא מספרת בכאב."הייתי בטוחה שלבת שלי יהיה טוב יותר בלעדיי. חשבתי שהמשפחה שלי תגדל אותה בצורה טובה יותר ממני".

כעשרה חודשים לאחר הלידה אושפזה קלברט למשך שישה שבועות במחלקה ייעודית לאימהות במצבה, ולמרות שפחדה מהאשפוז, היא הבינה שזהו הסיכוי היחיד שלה להחלים. "בהתחלה הרגשתי בודדה מאוד. הייתי רחוקה מהמשפחה שלי, אבל פגשתי שם נשים מדהימות שעברו דברים דומים. תמכנו אחת בשנייה, והצוות העניק לי תחושת ביטחון שלא הרגשתי במשך חודשים".

לדבריה, היא כמעט שאינה זוכרת את השנה הראשונה בחייה של מטילדה. "הייתי במצב הישרדות בלבד. אני לא זוכרת את הצחוק הראשון שלה, את החיוך הראשון, את האמבטיה הראשונה או אפילו את היום שבו הבאנו אותה הביתה מבית החולים". נקודת המפנה הגיעה לפני כשלושה חודשים, לאחר שהרופאים התאימו לה טיפול תרופתי שסייע לה לישון ולייצב את מצבה. במקביל החלה טיפול קוגניטיבי התנהגותי, והיא ממשיכה לקבל ליווי מצוות מומחים לבריאות הנפש של נשים לאחר לידה.

הודות לטיפול ולשיחות שקיבלה, מצבה של קלברט השתנה לחלוטין, וכיום היא מתארת קשר קרוב במיוחד עם מטילדה. "היא כל העולם שלי. מעולם לא הייתי גאה יותר לקרוא לה הבת שלי", היא אומרת ופונה לכל הנשים שאולי מתמודדות עם מצבים דומים. "אני מבקשת מכל אחת שחווה מחשבות מפחידות, חרדה או תחושה שמשהו לא בסדר, אל תסתירו את המצוקה שלכן. כמה שזה מפחיד לדבר על זה, הרבה יותר חשוב לשתף מישהו שיוכל לעזור לכן".

"אם המשפחה שלי לא הייתה עוזרת לי לבקש עזרה, ייתכן שהסיפור שלי היה מסתיים אחרת", היא מסכמת. "הדרך להחלמה מלאה אינה פשוטה. יש עליות ויש ירידות. אבל בסוף יש אור גדול כל כך, שהוא גורם לך להבין שהיה שווה להמשיך להילחם".