ממעמקי הבור אל שיר ההודיה: פרק מ' בתהילים כמגדלור לכל יהודי בשעת משבר

תקציר הפרק

מזמור מ' בתהילים מורכב מפסקת הודיה ומפסקת בקשה לישועה.

הודיה לה': בחלק הראשון של המזמור מובאת תפילת הודיה של המשורר על הושעה מצרה: "קַוֺּה קִוִּיתִי ה' וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי". המשורר מתאר כיצד ה' העלה אותו מה"בור": "וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן וַיָּקֶם עַל סֶלַע רַגְלַי כּוֹנֵן אֲשֻׁרָי". המשורר מבהיר את חשיבות הביטחון בה': "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב". הוא מבהיר שההודיה לה' איננה על ידי קרבנות - "זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ..." - אלא על ידי שמירת המצוות: "לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי"; ועל ידי פרסום מעשי ה' ברבים: "בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב הִנֵּה שְׂפָתַי לֹא אֶכְלָא ה' אַתָּה יָדָעְתָּ".

בקשה לישועה: מתוך ההודיה שבחלק הראשון, המשורר עובר לבקשתו: "אַתָּה ה' לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי". המשורר מניח שישועתו של ה' אינה חד פעמית וה' ישוב להושיע אותו, מכיוון ששוב "אָפְפוּ עָלַי רָעוֹת עַד אֵין מִסְפָּר הִשִּׂיגוּנִי עֲוֺנֹתַי וְלֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת עָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי וְלִבִּי עֲזָבָנִי". המשורר "משכנע" את ה', בכך שלאחר ההושעה עובדי ה' ישמחו בו: "יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כׇּל מְבַקְשֶׁיךָ יֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל ה' אֹהֲבֵי תְּשׁוּעָתֶךָ". המשורר חותם את המזמור בתקווה לישועה: "וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֲדֹנָי יַחֲשָׁב לִי עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה אֱלֹהַי אַל תְּאַחַר".

הפרק המלא

(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר.

(ב) קַוֺּה קִוִּיתִי ה' וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי.

(ג) וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן וַיָּקֶם עַל־סֶלַע רַגְלַי כּוֹנֵן אֲשֻׁרָי.

(ד) וַיִּתֵּן בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּה לֵא-לֹהֵינוּ יִרְאוּ רַבִּים וְיִירָאוּ וְיִבְטְחוּ בַּה'.

(ה) אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא־פָנָה אֶל־רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב.

(ו) רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה' אֱ-לֹהַי נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר.

(ז) זֶבַח וּמִנְחָה לֹא־חָפַצְתָּ אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ.

(ח) אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה־בָאתִי בִּמְגִלַּת־סֵפֶר כָּתוּב עָלָי.

(ט) לַעֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ אֱ-לֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי.

(י) בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב הִנֵּה שְׂפָתַי לֹא אֶכְלָא ה' אַתָּה יָדָעְתָּ.

(יא) צִדְקָתְךָ לֹא־כִסִּיתִי בְּתוֹךְ לִבִּי אֱמוּנָתְךָ וּתְשׁוּעָתְךָ אָמָרְתִּי לֹא־כִחַדְתִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ לְקָהָל רָב.

(יב) אַתָּה ה' לֹא־תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי.

(יג) כִּי אָפְפוּ־עָלַי רָעוֹת עַד־אֵין מִסְפָּר הִשִּׂיגוּנִי עֲוֺנֹתַי וְלֹא־יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת עָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי וְלִבִּי עֲזָבָנִי.

(יד) רְצֵה ה' לְהַצִּילֵנִי ה' לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה.

(טו) יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחַד מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי לִסְפּוֹתָהּ יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי.

(טז) יָשֹׁמּוּ עַל־עֵקֶב בָּשְׁתָּם הָאֹמְרִים לִי הֶאָח הֶאָח.

(יז) יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כָּל־מְבַקְשֶׁיךָ יֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל ה' אֹהֲבֵי תְּשׁוּעָתֶךָ.

(יח) וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֲדֹנָי יַחֲשָׁב לִי עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה אֱ-לֹהַי אַל־תְּאַחַר.

ביאור מילים קשות בפרק

"וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן" - ה' העלה אותי מבור שיש בו מים רבים. הבור הוא דימוי למחלות וייסורים שפקדו את דוד.

"מִטִּיט הַיָּוֵן" - מבור שיש בו הרבה טיט.

"כּוֹנֵן אֲשֻׁרָי" - ה' תיקן את רגליי וצעדיי כך שלא ימעדו.

"רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב" - אנשים בעלי גאווה או אנשים שפונים אל דרכים של כזב כמו קוסמים.

"מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי לִסְפּוֹתָהּ" - כל מי שמבקש לכלות אותי, שאמות.

"יָשֹׁמּוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם" - אני מבקש שיהיה להם שממה כעונש על שביישו אותי.

מדרשים מיוחדים על הפרק

1. מובא במדרש תהילים על הפסוק הפותח את הפרק "קווה קיוויתי ה'" כך: "זה שאמר הכתוב (ישעיה כה ט) 'ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה קיווינו לו ויושיענו'. אין ביד ישראל אלא קיווי, כדי שיגאלו בשכר 'קווה קיוויתי'. וכן הוא אומר (איכה ג כה) 'טוב ה' לקוויו'... דוד שקיווה לי עניתיו. לכך 'קווה קיוויתי ה''".

2. על הפסוק "ויעלני מבור שאון" מובא במדרש תהילים כך: "וכי דוד ירד לבור. אלא אמר דוד כבר הייתי בדרך שארד לבור ולא הניחני. וכן הוא אומר (תהילים טז יא) 'תודיעני אורח חיים'. לכך נאמר 'ויעלני מבור שאון'. ולא עוד אלא שהעלני למרום. וכן הוא אומר 'ויקם על סלע רגלי'. ולמה עשה לי כך? בשכר הקיווי. ולא רצה לא זבחים ולא עולות אלא הקיווי".