"הספקתי לשמוע בחצי אוזן שהכליה לא נקלטה": הרב אליהו מסיקה על רגעי המשבר, האמונה והישועה

יחסים עם החמות הפכו לשם קוד למורכבויות משפחתיות, אבל הסיפור של הרב אליהו מסיקה מציג זאת באור חדש. "פעם פגשתי את הרב מיכאל לסרי, ואמרתי לו: 'הרב, תשמע משהו שיהרוס לך את כל הבדיחות על חתן וחמות – אני תרמתי כליה לחמותי", הוא מספר. הרב לסרי, הידוע בהומור המחודד שלו, השיב בחיוך: "מה, גם את זה היא הצליחה לקחת לך?".

סיפורו של הרב מסיקה (43), אב לתשעה, משגיח ור"מ בישיבת"'שערי דעה", הוא סיפור מופלא על יהודי שהתעקש על נתינה, לא נרתע מקשיים שצפו בזה אחר זה, ועבד על מידותיו בעת שקיבל את הבשורה: הכליה שתרם לא נקלטה.

הרב אליהו מסיקה

לא מוותר על הזכות

"חמותי היא אישה מיוחדת", פותח הרב. "מאוד אימהית וביתית. עד כדי כך, שבכל יום שישי היא עורכת סיבוב אצל כל ילדיה הנשואים, כל ילד בעיר מגוריו, וכל אחד מקבל סיר או עוגה שהכינה במיוחד בשבילו". לפני כמה שנים, היא חלתה במחלת כליות, שהלכה והחמירה עד שנזקקה לטיפולי דיאליזה. "היא כבתה ובמובן מסוים נעלמה לנו", הוא משחזר בכאב. האם המסורה הפסיקה לנסוע לילדיה, וניסתה לכל הפחות לארח בביתה. "היא נלחמה לארח. אבל הגוף דרש את שלו, וכשאי אפשר, אז אי אפשר".

אחרי תקופת טיפולים קשה, קיבלה האם תרומת כליה מאברך, הרב יוסף דומב שמו. למרבה הצער, לאחר כשנתיים של חסד, התגלתה בעיה רפואית בגופה; הכליה החדשה כשלה, והיא שבה לסבב חדש של הטיפולים הקשים. "כבר בשלב של תרומת הכליה הראשונה, נכנסה בי המחשבה לתרום כליה. כשמצאו את התורם הצדיק, אמרתי לעצמי שכנראה כבר אתרום למישהו אחר". כשחמותו נזקקה לתרומה בשנית, החליט הרב מסיקה להתחיל בתהליך, בתקווה שיימצא מתאים עבורה. הוא עשה זאת בחשאי, כאשר אשתו הייתה היחידה שידעה מכך.

אנחנו מכירים תרומות של ילדים להוריהם, אך לך אין קשר דם עם חמותך. האמנת שיש סיכוי שתתאים לה?

"רציתי מאוד", הוא עונה. "אמנם רצון לא יכול לשנות את הנתונים הביולוגיים, אבל הייתה לי הרגשה שזה ילך בעזרת ה'".

בעודו מתקדם בבדיקות השונות, הודיעה אחותה הבכורה של אשתו כי היא מעוניינת לתרום לאימה, ושהבדיקות הראשוניות שערכה מצביעות על סיכויי התאמה ביניהן. הרב מסיקה מספר בבת צחוק כי לא התכוון לוותר בקלות על הזכות. השניים הלכו לברר את העניין אצל הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל, והוא פסק שיערכו ביניהם גורל. בהגרלה עלה שמה של הגיסה. "הרגשתי אכזבה, אבל הבנתי שכנראה הכליה שלי מיועדת למישהו אחר, ועליי לא 'לחמוד' את המצווה".

ואז התרחשה תפנית בעלילה. ממצאים של בדיקה נוספת הורידו משמעותית את סיכויי ההתאמה של הגיסה לתרומה. "נכנסתי לתמונה בחזרה, וברוך ה' זכיתי להימצא מתאים". הוא משתף כי הרגיש שמחה גדולה כאשר התבשר על ההתאמה. "חמי וחמותי עלו מצרפת לארץ אחרי שעזבו שם הכול, כולל משפחה וקריירה – רק בשביל שהילדים שלהם יקבלו פה בארץ חינוך טוב. ובאמת, בלי עין הרע, הם זכו למשפחה מיוחדת. כולם זרע ברך ה' וכולם בני תורה".

ממצאים של בדיקה נוספת הורידו משמעותית את סיכויי ההתאמה של הגיסה לתרומה (אילוסטרציה)

איך היו התגובות במשפחה?

"תומכות מאוד. שמחו, פרגנו והעריכו", הוא משיב. באותה עת אשתו הייתה בהיריון, והוחלט כי התרומה תצא לפועל זמן קצר לאחר הלידה. "הבנו שהבית הולך לעבור פה עוד איזה משהו מעניין, והמשפחה נרתמה לעזור".

"אתה האדם הכי בריא כאן"

למוד ניסיון מהתרומה הראשונה שכשלה, הרב מסיקה נשא תפילה כי ההשתלה הנוכחית תלך כשורה. "התפללתי שלא תהיה נפילה ברגע האחרון, כי היא חוותה כל כך הרבה נפילות סביב ההשתלה הראשונה. פעמיים או שלוש היה נראה שהנה מצאו תורם, והייתה שמחה גדולה, ובסוף, יום לפני ההשתלה, ההשתלה בוטלה".

לאחר שנקבע התאריך להשתלה, ערכו רעייתו וילדיו עבורו סעודה מיוחדת. "הם קראו לזה סעודת הודיה. הודינו בה לה' על הזכות". בני המשפחה המורחבת עטפו אף הם את אימם ואת הגיס התורם, ורכשו עבורם ספרים לתקופת האשפוז. "עשו מזה גימיק ש'אימא ואלי יוצאים לנופש, נא לא להפריע'", הוא צוחק.

יום ההשתלה הגיע. מלווה באשתו, שהייתה חודש בלבד לאחר הלידה, הגיע הרב מסיקה לבית החולים. את הבוקר הוא החל בצום, לפי ההנחיות, והמתין בחדר ההכנה. דפיקות שנשמעו על דלת חדרו בישרו כי חדר הניתוח נתפס באופן בהול בעקבות תאונת דרכים, ושככל הנראה ההשתלה לא תהיה היום. מחשבתו נדדה מיד לחמותו. "זה היה אחרי שכבר פעמיים דחו לנו את ההשתלה ברגע האחרון. לא היה לי לב 'לעשות לה' את זה עוד פעם".

הם קראו לזה סעודת הודיה. הודינו בה לה' על הזכות

רגליו נשאו אותו לחדר בו המתינה חמותו לניתוח. "התחלתי לדבר איתה על אמונה וביטחון, ועל כך שלכל דבר יש זמן ועת, וכנראה שעוד לא הגיע הזמן". הוא הוסיף בהומור: "אל תדאגי, אני לא אוותר עלייך, ואף אחד אחר לא יקבל את הכליה שלי, רק את. תהיי רגועה".

הזמן הלך וחלף, תשובה ודאית לגבי הניתוח עוד לא ניתנה, ואשתו החליטה לשוב לתינוק שהמתין לה בבית. "החלטנו שבינתיים אשאר בצום, שהיא וחמי יחזרו הביתה, ושנקרא להם במידה ויודיעו שיש ניתוח". בסופו של דבר, בורא עולם החליט שהניתוח אכן יהיה באותו יום, אלא שההודעה נמסרה להם סמוך מאוד למועד ביצועו. "הודיעו לנו חצי שעה לפני. לא חמי ולא אשתי היו שם, ומה שקרה זה שאני ליוויתי את חמותי, ואותי ליווה הקב"ה. הרגשתי תחושה של יום כיפור. 'והנה ה' ניצב עליו'".

רגע לפני הכניסה לחדר הניתוח, נמסר לו שהרופא המנתח מעוניין לשוחח עימו. "מיד אמרתי 'אני לא מוכן לשמוע שזה נדחה', חשבתי שזה מה שהוא רוצה לומר לי. אבל הרופא הגיע, והרגיע אותי שכבר מתחילים. 'רק רציתי להגיד לך שאתה הבן אדם הכי בריא כאן, בכל הקמפוס הענק של בית החולים בילינסון. אם הגעת למצב שאתה יכול לתרום כליה, ועברת בהצלחה את כל הבדיקות – אז אתה בריא אקסטרה'. אמרתי לו שאני מאוד שמח לשמוע, ושאלתי אותו אם הוא מוכן להקדיש דקה בשבילי. אחרי שענה שבשמחה, לחצתי לו את היד וביחד אמרנו 'מזמור לתודה'. ככה נכנסתי לניתוח".

רגע לפני הכניסה לחדר הניתוח, נמסר לו שהרופא המנתח מעוניין לשוחח עימו (אילוסטרציה)

"רפא נא לה"

כשהרב מסיקה התעורר מההרדמה, הוא הספיק לשמוע שברי משפטים שהכו אותו בתדהמה. "הספקתי לשמוע בחצי אוזן שהכליה לא נקלטה".

בשורה לא קלה אחרי כל מה שחמותך עברה.

"זה באמת היה לא פשוט. נזכרתי בשאלה ששאלו אותי בוועדה – מה יקרה אם בסוף הכליה לא תיקלט? אמרתי לעצמי: בוועדה ידעת להגיד טוב מאוד שהכול מאת ה', שלכל דבר יש כתובת, ושאתה את שלך עשית. בוא נראה אותך עכשיו מתמודד עם זה".

בינתיים החמות הייתה מודאגת, כי הבינה שמשהו כאן לא פועל כפי שהיה אמור לפעול. הרב מסיקה ניסה להרגיע אותה. "הניתוח היה ביום רביעי. ביום שישי שאלו אותי אם ארצה להשתחרר או להישאר. החלטתי להישאר, כי שהרגשתי שחמותי מוטרדת מכך שהכליה עדיין לא מתפקדת". הוא מספר בהכרת הטוב על הוריו, שהגיעו לבית החולים עם כל מטעמי השבת. "היו שם חדרי VIP לתורמים, עם פלטה וכל מה שצריך. עשינו שם את הסעודות, והשתדלנו לארח לה לחברה ובעיקר להפיג את המתח".

אותה שבת הייתה פרשת בעלותך, והוא הוזמן לעלות לתורה בבית הכנסת של המרכז הרפואי. "קראתי בפסוקים: 'א-ל נא רפא נא לה', ושם התחלתי לבכות. הרגשתי שדי, ריבונו של עולם, רפא נא לה". במוצאי שבת הוא שוחרר לביתו, בעוד חמותו נותרה באשפוז. הזמן שחלף הנמיך את הציפיות בנוגע להצלחת ההשתלה, ויצר תחושות לא פשוטות.

"הגיע יום ראשון בבוקר. התפללתי תפילת שחרית ובכיתי את חיי בברכת 'רפאנו'". בגמר התפילה המתינו לרב מסיקה עשרות שיחות שלא נענו, ביניהן מאשתו. הוא חזר אליה ושמע ממנה את הבשורה הטובה על כך שהכליה החלה לעבוד. "היא אמרה לי: מהר, אמא רוצה לברך 'אשר יצר' ומעוניינת שתענה אמן".

בוועדה לפני התרומה ישבו אנשים חמורי סבר, והייתה אווירה נוקשה (אילוסטרציה)

מה שלום חמותך כיום?

"עברו מהתרומה שלוש וחצי שנים, וברוך ה' מצבה ממש טוב. היא מארחת הרבה, וממשיכה את הסבב לילדים בכל יום שישי עם הסירים והמטעמים".

בסיום הריאיון, הרב מסיקה משתף באנקדוטה מרגשת. "בוועדה לפני התרומה ישבו אנשים חמורי סבר, והייתה אווירה נוקשה. הרגשתי שאני חייב לשבור את הקרח. כשנשאלתי למה אני רוצה לתרום כליה, עניתי: אם הייתם טועמים את הקוסקוס של חמותי, לא הייתם שואלים שאלות.

"אחר כך הוספתי ברצינות: אגיד לכם את התשובה האמיתית. הרמב"ם, בספרו 'משנה תורה', כתב שיש מצווה להידבק בדרכיו של הקב"ה. 'מה הוא רחום - אף אתה רחום, מה הוא חנון - אף אתה חנון'. אם בדורו של הרמב"ם הייתה את האפשרות, הוא היה מוסיף: 'מה הוא מחיה מתים - אף אתה מחיה מתים. תתרום כליה'. אני רוצה להידבק במידותיו של הקב"ה ולהחיות מתים. נדמה לי שראיתי שם מישהו מוחה דמעה".