מדהים: לא תאמינו כמה מצוות אפשר לצבור בלי מאמץ

רבותינו זכרונם לברכה מגלים לנו יסוד נפלא בעבודת ה': אין צורך במעשים יוצאי דופן כדי לבנות עולם של זכויות, אלא אפילו הדיבור הפשוט והיומיומי של האדם יכול להפוך לאוצר רוחני אדיר. בתוך כל שיחה, ברכה, מילה טובה או דיבור של חיזוק טמון כוח עצום שיכול להעלות את האדם למדרגות גבוהות של מצוות ושכר.

רבי אליעזר פאפו מבאר בהרחבה כיצד הפה, כלי התקשורת שלנו, הופך עם קצת מחשבה למקור של שפע רוחני. בספרו "פלא יועץ" הוא מעניק רשימה של 17 מצוות שנעשות באמצעות הפה.

לפניכם הרשימה המלאה:

1. תלמוד תורה כנגד כולם (פאה א', א'). כל פה המרבה ללמוד בתורה ימצא חיים, גדולה תורה שהיא נותנת חיים בעולם הזה ובעולם הבא (אבות ו', ז'). שתלמוד גדול שמביא לידי מעשה (קידושין מ', ב') ולידי כל היהדות וכל השלמות במידות ובדעות, וסגולתה שהיא תבלין ליצר הרע ומבערת רוח הטומאה מן האדם וטיהרו וקידשו, ועל כן יצרו של אדם מתגבר עליו מאד לבטלו מן התורה. 

ובוא וראה עד היכן כוחו של יצר הרע, שהרי אדם יושב ומדבר דברים בטלים או דברים אסורים כל היום וכל הלילה ואינו יגע, וכשיושב ללמוד אפילו שעה אחת - אז ייגע וכמשא כבד יכבד עליו. והגידה נא לי מה טרחה או הוצאה יתרה יש בדברי תורה יותר מדברים בטלים, אדרבא, כולי עלמא ידעי שהעוסק בתורה בא בשכרו אוכל פרות בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ועושה נחת רוח ליוצרו, אפילו אם יהיה חוזר כל היום פסוק ''ואחות לוטן תמנע'' (בראשית ל"ו, כ"ב), על כל פעם שיחזור - הקדוש ברוך הוא קובע לו שכר (תדא''ז פ''ב). כל קבל דנא בדברים בטלים ואסורים עתיד לתן את הדין אפילו על שיחה קלה, אין זה כי אם רוע לב, כי יצר לב האדם רע מנעוריו לפתח חטאת רובץ ועושה שיהא תינוק בורח מבית הספר. 

אבל מי שהוא בר דעת בלבבו יבין שהקדוש ברוך הוא ברא את היצר הרע לטובת האדם, כדי שיכוף את יצרו ויקבל שכר, כי במה שהוא כופה את יצרו עושה נחת רוח ליוצרו, ולכן צריך לכוף את יצרו להיות שוקד על הלמוד בכל עת שהוא פנוי אפילו על כורחו שלא בטובתו עד שירגיל, וסוף שנעשה היצר הרע רע וליבו חלל בקרבו, ויערב לו ויבוסם לו.

מדהים: מה יקרה לך אם תלמד תורה, ומהו ההסבר הרוחני לך?

2. קול תפילה, קול תחינה. גדולה תפילה יותר מן הקורבנות (ברכות ל"ב ב'). ולא זו התפילות הקבועות שאי אפשר לומר ונקה, אלא גם על כל צרה שלא תבוא, בין צרת ממון ובין צרת הגוף בין צרת הנפש, צריך להקדים תפילה לצרה או לזעוק ולהתפלל על הצרה שבאה, כי כן ייסד המלך מלכו של עולם שהוא חפץ בתפילה ומתאווה לתפילתן של ישראל ומהפך הגזירה ועמד מכיסא דין ויושב על כיסא רחמים על ידי התפילה. ויפה תפילה בין קודם גזירה בין לאחר גזירה (ר''ה ט"ז, א'). וגדולה תפילה יותר ממעשים טובים, שהרי משה לא נענה אלא בתפילה כמאמר רבותינו ז''ל (ברכות ל"ב, ב'), וכגון אנן יתמי דיתמי כי דלונו מאוד ממעשים טובים והרבינו פשע וחסרנו כל טוב, על מי יש לנו להישען, על אבינו שבשמים שהוא מתרצה ברחמים ומתפייס בתחנונים ושומע תפילת כל פה. הצועק בדמע לב בלב נשבר ונדכה אפשר לומר ונקה, מכל צרה וצוקה ינקה, כי ה' רוענו אבינו מלכנו יחכה לחוננו על ידי תפילותינו:

3. מצווה מן התורה לכבד אביו ואימו, ואשת אביו ובעל אימו, ואחי אביו ואחות אביו ואחי אימו ואחות אימו, ואבי אביו ואם אביו ואבי אמו ואם אמם וחמיו וחמותו ואחיו הגדול ולרבו, ולכל מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין, ולכולם חייב לכבדם בדיבור איש לפי כבודו, שאין החיוב לכולם שווה. והכבוד בדיבור הוא, שידבר להם בנחת ובלשון רכה וכבוד כמדבר למלך, ואפילו אם אחד מאלו כועס עליו ומבזהו ומחרפו ומקללו על פניו, הוא ישיב להם בריצוי ודברי פיוס צוף דבש אמרי נעם (משלי ט"ז, כ"ד). ובזה הכיר יצחק אבינו ואמר (בראשית כ"ז, כ"ב) 'הקול קול יעקב'. וזו מידת אדם טוב לעשות עם כל אדם, כל שכן עם מי שהוא חייב בכבודו, ובפרט לאביו ואימו שאמרו רבותינו ז''ל (ירושלמי קידושין כ''א ה''ז) שהמדבר קשות לאביו או לאימו אפילו אם מאכילם תרנגולות מפטמות יורש גיהנם, רחמנא לצלן. לכן כל חרד למצוות אלוקי ישראל יפקח עיניו על כל מין כבוד, וביותר לדבר להם בלשון כבוד לכבוד מלך הכבוד.

4. מצווה עשרה זיכרונות בפה כמובא בסידורים. ואף על גב דפעם אחת ביום סגי, מכל מקום כל המרבה לספר בהם הרי זה משובח ומצווה קעבד. ולכל אחד יש ענפים, וכל כיוצא בהם הרי הוא כהם, כגון, מצוות זכירת יציאת מצרים, לאו דווקא יציאת מצרים אלא כל חסדי ה' ונפלאותיו אשר עשה, בין לכללות ישראל בין לפרטי בין לעצמו בין לאחרים, המספר בהם מצוה קעבד, וזהו רבו של ספר תהילים, ובא באזהרה כמה פעמים, 'זכרו נפלאותיו' (תהילים ק"ד ה'). 'הודיעו בעמים עלילותיו' (שם א'). וכהנה רבות. והנביא אמר (ישעיה ס"ג, ז') 'חסדי ה' אזכיר'. והכל פונה אל מקום אחד להכיר עצם יכולתו והשגחתו יתברך ואהבתו וחמלתו, ולעורר את האהבה ואת היראה.

5. וכן בזכירת השבת ומעמד הר סיני לאו דווקא, אלא אם ייזכר טובת הקדוש ברוך הוא ורב טוב אשר גמלנו באשר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל והרבה להם תורה ומצוות משפטי ה' ישרים, אין לנו חסד גדול מזה, גם דיבור זה למצווה ייחשב.

וכן בזכירת המן וכי הוא הנותן כח לאו דווקא, אלא כל אשר ייזכר ויספר חסדי ה' שהזמין לו פרנסתו, בין דרך טבע ובין שלא כדרך טבע, מצווה קעבד. וכן בזכירת עמלק הן בכלל לזכור כי הוא ברא משחיתים לחבל ומוסיף כח בסטרא אחרא על ידי מעשיו המכערים וגורם שאין הקדוש ברוך הוא יכול להעביר ממשלת זדון ואין השם שלם ואין הכסא שלם, ומתוך כך ייתן לב לשוב, וזוהי גם כן כוונת מצות הווידוי, ונכלל גם כן במצוות 'זכור את אשר הקצפת'. וכן בכלל לזכור ולספר כי לא כחטאינו עשה לנו ולא כעונותינו גמל עלינו.

6. ובזכירת מה שיעצו בלק ובלעם לעשות לאבותינו נכלל לזכור ולספר מה שבכל דור ודור עומדים עלינו יחיד או רבים על היחיד או על הרבים לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. ובזכירת מעשה מרים הנביאה נכלל לזכור ולספר תוכחות על עוון, כי רבים מכאובים לרשע, למען יחרדו בנים. ובזכירת ירושלים נכלל לזכור ולספר כמה וכמה צער השמים וצער כל העולמות אנו גורמים בעוונותינו.

7. זה הכלל: כל המדבר דבר שגורם ליראה או לאהבה את ה' ולשמור כל דבר טוב ולמשוך ידו מעשות כל רע ולשוב בתשובה וכדומה מצוה קעבד, ובלבד שיכוון ליבו לשמים. ובזה ידברו יראי ה' בהיותם בחברת אנשים ויפרשו שיחותם ללמד דעת את העם התועלת היוצא מאותם הדברים, ובזה יהיה שיח שפתותם חשוב ומקבל ומרצה ככל היוצא וכפי התועלת הנמשך ממנו ככה ירצה.

8. מצווה לברך את ה' ברכות הנהנין וברכות המצוות וההודאות בנחת ובקול רם ובכוונה ובשמחת הלב:

9. מצווה על הכוהנים לברך את ישראל. ומה נואלו אותם הכוהנים שיוצאים לעזרת בית הכנסת כדי שלא לברך ברכת כהנים, ומאבדים טובה הרבה: שלשה עשיין, ולהיות מברכים מפי הקדוש ברוך הוא כדכתיב (במדבר ו', כ"ו) 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם'. וטוב בעיני ה' שכל אדם יברך את ישראל, וכל המברך מתברך כדכתיב (בראשית י"ב ג') 'ואברכה מברכך'. ומה גם לצדיקים שתכף שמזכירם חייב לברכם דכתיב (משלי י', ז') 'זכר צדיק לברכה'. והנה כי כן צריך להיזהר כשמזכיר לאברהם אבינו או לשאר צדיקים וחסידים שבכל דור ודור שיאמר עליו השלום, או זכרונו לברכה. או זכרו לחיי העולם הבא, ולמצווה תחשב. ותמהני שלא ראיתי נוהגים לזהר בהזכרת שם התנאים ואמוראים וגאונים הקדמונים, וכשמזכירים שמות הרבנים האחרונים בין בכתיבה בין באמירה נזהרים תכף לומר, זכרו לחיי העולם הבא, או זכר צדיק וקדוש לברכה, ולפי הנראה היה ראוי יותר להיזהר לקדושים הקדמונים אשר קטנם עבה ממתני האחרונים לקים בהם קרא דכתיב (משלי י' ז') 'זכר צדיק לברכה'. דהיינו לברכו או לספר בשבחו.

10. מצווה לקרוא קריאת שמע בבוקר ובערב, ובכל פעם שיזכור אחדות ה' וקבלת עול מלכותו ואהבתו וקבלת עול מצוותיו, וכן כשמדבר בעניינים אלו, מקיים מעין מצוות קריאת שמע.

11. מצווה לדון ולהורות ולהודיע לעם את חוקי האלוקים ואת תורותיו ולהציל עשוק מיד עושקו. והן בכלל להוכיח ולמחות ביד עוברי עברה כאשר יוכל ברכות או בקשות. ומצווה להתווכח עם התלמיד חכם להוציא דין אמת לאמתו, וכן להתווכח עם חברו אם חטא לו שלא לנטור ולשטום בלב אלא לומר לו למה תעשה כה, ומתוך הוויכוח ירבה השלום, אבל על עניין זה נאמר (שם ט' ח'): 'אל תוכח לץ פן ישנאך'. שאם הוא איש תקיף ואלים שאינו מקבל דבריו אל יוכיחנו אלא ימחל לו בליבו ודיו, אבל אם רואה שחוטא או שהולך בדרך לא טובה - חייב להוכיחו תחילה בלשון רכה ובסתר, ואם לא ישמע יוכיחנו אפילו בגלוי ובקשות עד הכאה, ובזה נקה האיש מעוון, ואפילו אם לא עשו דבריו פרות, בא בשכרו על שלא החשה מטוב.

12. מצווה על מי שיודע עדות לחברו שיעיד בבית דין באפן שיצא הדין לאמיתו על ידי עדותו, והן בכלל לדבר דבר כל אשר יוכל להועיל לחברו בדבריו בין לממונו בין לגופו בין לנפשו בין למעבד לה נחת רוח ולנוח לו מיגונו ומעצבו, ונכלל בזה בשורות טובות והודעת הנזק המעותד לבוא עליו ולתקנו בעצה טובה עד מקום שיד שכלו מגעת. והן בכלל לנוד ולנחם למי ששרוי בצער, ולשמח חתן וכלה, ולפייס את העניים ואת החולים, ולהשיבם בתשובה, ולהזכירם על כל דבר מצווה, ולהתפלל עליהם ועל כל מי שהוא שרוי בצער, ולספוד על כל מת ולספר בשבחו את אשר נמצא בו דבר טוב, ולהשים שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, ולהקדים שלום לכל אדם, ולדרוש שלומם וטובתם וכל כיוצא בזה כל אשר ידבר לגרום תועלת ונחת רוח לחברו - למצווה תחשב לו.

13. מצווה לענות "ברוך הוא וברוך שמו" ו"אמנים" ו"יהא שמה רבא" וקדושה וברכו כתיקונם בשפה ברורה ובכוונת הלב. וכן מצווה לומר קידוש והבדלה על היין ולקרוא המגלה ולומר הלל. וכן להלל לה' ולשלם תודות לכל מי שקבל טובה ממנו על כל מין טובה, ולשורר לפני ה' ולהללו בנועם שיח לכבד ה' מחינו אשר חננו.

14. מצווה לשבח את הצדיקים ויספר בשבחם ושבח מעשיהם הטובים. וכתבו משם הרב ישראל בעל שם טוב, שהמדבר בשבח הצדיקים חשוב כאלו עוסק במעשה מרכבה.

15. מצווה לדבר בגנות הרשעים המפורסמיםוגנות מעשיהם הרעים, למען ירחקו ממעשה הרשעים וידבקו במעשיהם של צדיקים.

16. מצווה לספוד בכל לילה על חורבן בית המקדשוגלות השכינה בקול יללה.

17. מצווה להתוודות ולשפוך שיחה לדרוש סליחה מאדון האדונים.

מסכם ה"פלא יועץ" את דבריו בציטוט דברי רבותינו (תנחומא בשלח ט'), "ישראל נמשלו לתולעת המשי שבפיו עושה מלבושי מלכים, כן האיש הישראלי יכול יוכל בפיו להיות בונה בשמים עליותיו ולעשות נחת רוח ליוצרו, ולהכין מלבושים הנקראים חלוקא דרבנן לנפשו".