הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא נטילת ידיים ביציאה מהשירותים

נטילת ידיים ביוצא מבית הכיסא עם כלי (סימן ד' סעיף י"ח)

אדם שיצא מבית הכיסא, או נטל ציפורניו, האם צריך ליטול את ידיו בכלי?

תשובה

היוצא מבית הכיסא אף שלא עשה צרכיו, וכן היוצא מהמקלחת או הנוטל ציפורניו, ייטול ידיו שלוש פעמים, אך אין צריך ליטול בכלי דווקא, אלא יכול להניח ידיו תחת זרם מים, והמים יבואו עליהן, ויעשה זאת לסירוגין, שלוש פעמים על כל יד. והנוגע במקומות המכוסים, די בנטילה פעם אחת, אך יקפיד ליטול את כל היד, ולא די בנטילת המקום שנגע (היוצא מבית הכסא אף שלא עשה צרכיו, וכן היוצא מהמקלחת או הנוטל צפרניו, יטול ידיו שלוש פעמים כמו שכתב בשו"ת לב חיים (ח"א סי' סג), והוא כדי להסיר מעליו הרוח רעה. ובכף החיים (סי' ד ס"ק סג) כתב בשם הבן איש חי (שנה ראשונה, תולדות, טז) שיש ליטול שלוש פעמים לסירוגין.

ואמנם, מעיקר הדין די בנטילה פעם אחת, כפי שהוכיח בספר ילקוט יוסף (סי' ד דיני נטילת ידים ליוצא מבית הכסא אות עח) מדברי השולחן ערוך (סי' קסה סע' א) לגבי מי שעושה צרכיו ורוצה לאכול, שכתב ליטול ידיו שתי פעמים, על הראשונה מברך אשר יצר ועל השניה מברך על נטילת ידים. ומוכח שבצאתו מבית הכסא אין צריך נטילה שלוש פעמים. ומכל מקום, המנהג לכתחילה ליטול שלוש פעמים. והטעם שמועיל נטילת פעם אחת הוא שהיוצא מבית הכסא חייב בנטילה משום נקיות ולא משום רוח טומאה.

ולעניין נטילה בכלי, כתב בספר כף החיים (שם ס"ק סא) ש נטילה זו אינה צריכה להיות בכלי דווקא, אלא יכול להניח ידיו תחת הברז והמים יבואו על ידיו לסירוגין, שלוש פעמים על כל יד, וזהו משום שהרוח רעה בדברים אלו היא מועטת ואין צריך כלי לסלקה. וכן כתב בספר עוד יוסף חי (ויצא אות ה) שהיוצא מבית הכסא אינו צריך נטילת ידים בכלי. וכן כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"א אות טו): "כל הדברים האלו אינם צריכים נטילת ידים בכלי, אולם לכתחילה טוב שיטול גם דברים אלו בכלי, ומכל מקום צריך ליטול את הידים שלש פעמים לסירוגין".

ובעניין הנוגע במקומות המכוסים, כתב בשו"ת תורה לשמה (סי' יד) ש יקפיד ליטול את כל היד, ולא די בנטילת המקום שנגע. וכן כתב המשנה ברורה (סי' תריג ס"ק ו) בשם דרך החיים (שם איסור רחיצה ס"א)).

נטילת ידיים בשירותים (סימן ד' סעיף י"ח)

האם מותר ליטול ידיים בכיור שנמצא בתוך חדר השירותים?

תשובה

אין ליטול ידיים בשירותים, מאחר שיש לחוש שדין בית הכיסא דידן כבית הכיסא של זמנם. ובשעת הדחק, כגון כשנמצא בבית מלון וכדומה, ואינו יכול ליטול ידיו במקום אחר, ייטול שם ויברך בחוץ. ובמקרה כזה ראוי שיסגור את מכסה האסלה (כתב השולחן ערוך (סי' ד סע' יח): היוצא מבית הכיסא צריך נטילת ידיים. וכתבו האחרונים, ומהם במחזיק ברכה (שם ס"ק ו) משנ"ב (שם ס"ק מו) ובן איש חי (שנה ראשונה, תולדות, טז) שאף אם לא עשה צרכיו ולא נגע במקומות המטונפים צריך נטילה, מפני הרוח הרעה ששורה במקום זה.

ולפי זה אין ליטול ידיים שחרית או לסעודה בכיור הנמצא בחדר השירותים, מאחר ומיד לאחר הנטילה תשרה עליו רוח רעה.

אם בית הכסא דידן נידון כבית הכסא דפרסאי: והנה בגמ' בברכות (כו ע"א) מבואר שבית הכסא של פרסיים, דהיינו שעשוי בחפירה והרעי מתגלגל לתוך הגומא שרחוקה ד' אמות, אין דינו כבית הכסא, ומותר לקרוא קריאת שמע כנגדו. וכן פסק השולחן ערוך (סימן פ"ג סעיף ד'), וז"ל: "בית הכסא שהוא בחפירה ופיו בריחוק ארבע אמות מן הגומא, והוא עשוי במדרון בעניין שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק, וכן המי רגלים יורדין מיד לגומא, כסתום דמי ומותר לקרות בו".

ובחזו"א (או"ח סי' יז ס"ק ד) דן האם בית הכסא של ימינו דינו כבית הכסא של פרסיים, כיוון שהרעי אינו נשאר במקום אלא יורד לתעלת הביוב כעין בית הכסא הנ"ל. וכתב שכיוון שתחילת הרעי נשאר על מקומו, ורק לאחר מכן, כאשר מוריד את ידית המים, הוא יורד למערכת הביוב, א"כ הרי הוא כבית הכסא רגיל. אלא שמאידך יש להסתפק שמכיוון שהאסלה מצופה במין זכוכית או פורצלן, ולאחר שהמים יורדים המקום מתנקה היטב, א"כ אין דינו כבית הכסא. וכתב שלהלכה יש להחמיר בזה מספק. ובשו"ת ארץ צבי פרומר (סי' קי) כתב שבמקום שמדיח את הגרף של רעי כל פעם לאחר עשיית צרכיו, אין לו דין של גרף של רעי, וכסברת החזו"א הנ"ל.

עוד טעמים להקל בבית הכסא דידן: בשו"ת אור לציון (ח"א תשובה א) צידד להקל בזה מטעם אחר, מאחר ונפסק בשו"ע (סי' פג סע' א) שמותר לקרות כנגד מחיצות בית הכסא, ובבית יוסף (שם) מבואר שאף מחיצות שאין בהן עשרה טפחים דינם כמחיצה לעניין זה. א"כ בבית הכסא של ימינו האסלה עצמה דינה כמחיצות שאין בהן עשרה טפחים, ומותר לכתחילה ליטול ידיים בכיור הנמצא שם [אולם כתב לאסור לברך שם]. ומכל מקום, ירא שמים יעשה צורת הפתח לפני מקום האסלה ובזה יוצא מידי כל פקפוק.

ובשו"תיחוה דעת (יחוה דעת ח"ג סי' א) העלה למעשה שאין ליטול ידיים בכיור הנמצא בחדר השירותים, ורק בשעת הדחק, כאשר נמצא בבית מלון וכדו', שאין לו מקום אחר ליטול בו את ידיו, אפשר לסמוך על סברת החזו"א הנ"ל, ויטול ידיו שם ויברך בחוץ. והוסיף שמן הראוי שאף באופן זה יסגור את פי האסלה ורק לאחר מכן יטול ידיו.

עוד יש לומר, שבחדרי שירותים גדולים ונקיים, אם מכסים את מושב האסלה, אין לומר שכל חדר השירותים חשוב כבית הכסא, אלא מקום המושב עצמו, וזה על פי מה שכתב בבאור הלכה (סי' פג ד"ה אין הגרף תחת הנקב) שבמקום שיש גרף שנפנים עליו ולאחמ"כ מכסים אותו בספסל, יש להחשיב את כל החדר כבית הכסא ואפילו הוא גדול, אך אם חדר זה עומד לתשמישים נוספים מלבד הגרף של הרעי, ואין בכל החדר ריח רע, השטח שמחוץ לד' אמות של הגרף לכו"ע אינו נחשב כבית הכסא. ולפי זה דן בשו"ת מנחת יצחק (ח"א סי' ס ס"ק ו) שבבית הכסא של ימינו, שנעשים בו שימושים נוספים, רק מקום האסלה נידון כבית הכסא)).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.