"הוא כתב מתוך הכלא: 'חליפת הנידונים למוות היא החליפה היפה ביותר שאלבש בחיי'"

שנת 1940. האונייה הבריטית פאטריה עוגנת סמוך למפרץ חיפה, ועל סיפונה מאות מעפילים שרוכזו מכמה אוניות שנתפסו. המטרה: להגלותם אל מאוריציוס המרוחקת. בתנועות המחתרת הישראליות נעשה ניסיון לחלץ את המעפילים, שלא הצליח, וכתוצאה מכך טבעו כ-230 נוסעים.

אליהו חכים, אז בחור צעיר כבן 18, בן למשפחת חכים האמידה שעלתה לארץ מביירות, ישב באותה עת במרפסת ביתו ברחוב יפה נוף בחיפה וצפה אל הנמל. הוא ראה את האונייה שוקעת והבין את גודל האסון. "הם עוד ישלמו על כך", הוא הבטיח באותה עת לאמו, כשהוא רומז לבריטים.

באותם ימים הוא עדיין לא היה חבר מחתרת, אך זמן קצר לאחר מכן התגייס לאצ"ל ומשם המשיך ללח"י, כשהוא רואה לעצמו שליחות גדולה ללחום למען הקמת המדינה היהודית. בגיל 20 בלבד הפך חכים לאחד משנים עשר הרוגי מלכות - עולי הגרדום: בעקבות ההתנקשות בלורד מוין, הוא נידון למוות והוצא להורג בתלייה.

כ-80 שנה חלפו מאז, אך נראה כי בני משפחתו חיים את סיפורו המופלא עד היום. בשיחה מיוחדת, משתפים האחיין אלי חכים מחיפה, הקרוי על שמו, ודני חכים מהוד השרון, נכד אחיו של אליהו, באופן בו הפך לחלק בלתי נפרד מחייהם.

דני חכים (צילום: אסף רונן)

שני אליהו

"סבא שלי היה אח של אליהו חכים", פותח דני חכים. "כך שאליהו הוא בעצם דוד של אבא שלי. את אליהו כמובן לא הכרתי, אך את סבי הכרתי היטב, ובמשך שנים שמעתי ממנו סיפורים רבים על מעשיו של אחיו הצעיר".

למי שאינו בקיא בפרטים, מספר דני: "מפקד הלח"י באותם ימים היה יצחק שמיר, והוא הכיר את אליהו באופן אישי. שנים לאחר מכן הוא סיפר למשפחתנו עד כמה שהוא היה מסור, תקיף ונועז. למרות גילו הצעיר הוא קיבל את המשימות הכי נועזות, כאשר הנועזת מכולן הייתה ההתנקשות בלורד מוין. אגב, הוא היה שותף גם לניסיון התנקשות בלורד הרולד מקמייקל, שהיה הנציב הבריטי החמישי בארץ ישראל, אך הניסיון כשל.

"שמיר היה זה ששלח את אליהו לקהיר, שם שהה הלורד מוין, שכיהן כשר המושבות הבריטי ובהמשך כשר לענייני המזרח התיכון. מוין הוגדר כיעד לחיסול, כי מנע כניסת יהודים לארץ ישראל. חברי תנועת המחתרת התקשו לשאת את המחשבה על כך שיהודים נטבחים בכל העולם, ומי שניצל אינו זכאי להיכנס לארץ.

"לא כולם יודעים", מוסיף דני, "אך יואל ברנד מההסתדרות הציונית קיבל הצעה מאייכמן לשחרר מיליון יהודים מהונגריה תמורת משאיות של סחורה בריטית. הבריטים היו אז לקראת הפסד במלחמה, והיו מוכנים לסגור עסקה עם יהודי הונגריה, אך הלורד מוין שאל: 'מה אעשה עם מיליון יהודים?', וכך נגזר גורלם.

"שני ה'אליהו' – אליהו חכים ואליהו בית צורי - הגיעו לקהיר, ובמשך מספר שבועות התחקו אחר הלורד מוין כדי ללמוד את שגרת היום שלו. ביום ההתנקשות יצא מוין מהרכב שלו, דודי אליהו ירה בו שלוש יריות וכך הוא חוסל. לאחר מכן הוא ירה גם בשומר שלו, ואז נמלטו הוא ואליהו בית צורי מהמקום על גבי אופניים. לרוע מזלם הם נתפסו ונכלאו בכלא המצרי. במשפט שנערך להם נקבע כי יוצאו להורג.

"ישנו פרט מעניין בסיפור, שלדעתי משקף מאוד את דמותו של אליהו", מוסיף האחיין אלי. "למעשה, הם תכננו להימלט אחרי ההתנקשות לשוק הגדול של קהיר. דודי אליהו היה שחום עור ודיבר ערבית כשפת אם. הוא יכול היה בקלות להיטמע בינות להמונים מבלי שימצאו אותו. אך הוא הבחין בכך שאליהו בית צורי נתפס על ידי הבריטים, ושב לאחוריו כדי לעזור לו. כך נתפס גם הוא.

"שנים לאחר מכן, בתו של בית צורי ביקשה לפגוש את משפחתנו. היא הגיעה אלינו לחיפה וסיפרה עד כמה שבמשפחתה מעריכים את הדוד שלי, והוא גיבור גדול בעיניהם. מאז אנחנו נפגשים עם משפחתו מדי שנה בהר הרצל, כשאנו עולים לחלקת עולי הגרדום – המקום בו שניהם קבורים".

"סוף האמת לנצח"

מאז ההתנקשות ועד ההוצאה להורג חלפו מספר חודשים. אלי מציין, שבמהלכם נסעו סבו וסבתו מדי שבוע לכותל המערבי כדי להתפלל לשחרורו של בנם. "הם באמת ובתמים האמינו שיצליחו לשחרר אותו מהכלא", הוא אומר בכאב.

איך הם חשבו לעשות זאת?

"משפחת חכים הייתה בעלת נכסים, והם מכרו את אחד הבניינים שהיו ברשותם כדי לשלם לעורך דין שיטוס למצרים ויפעל שם. עד לרגע האחרון הם האמינו שישוחרר. עורך הדין אף אמר לאליהו שיש ביכולתו לספק לו תעודת זהות מקורית בה מופיע שגילו פחות מ-18. על פי החוק הבריטי, אין להעלות לגרדום נידונים מתחת גיל 18. אך אליהו סירב לכך, ואף כתב להוריו מבית המאסר את המילים הבאות:

'כחייל נשלחתי לחזית ונפלתי בשבי, וצריך לדעת לא רק איך להילחם אלא גם איך ליפול. אני שמח לעמוד במבחן זה מפני שעכשיו, יותר מאשר בכל רגע אחר בחיי, אני בטוח בצדקת רעיונותיי; מפני שהאידיאל שלי הוא רעיון האמת, וסוף האמת לנצח. אני נכון לכל. יבוא יום, הוריי היקרים - ואני מקווה כי קרוב היום - כאשר יתנוסס הדגל העברי מעל הרי ירושלים והחופש ישרור בכל ערי הארץ, ואימהות ואבות ישמחו בילדיהם מתוך חירות ודרור'.

"עורך הדין גם הסביר לאליהו, כי אם יודה שביצע את הרצח תוך כדי שיגעון, ייתכן שיהיה אפשר להקל בעונשו. אבל אליהו התנגד למהלך הזה. הוא האשים את הצבא והשלטון הבריטי בהשתלטות על ישראל, ולא היה מעוניין שיטענו שדעותיו נעשו שלא מתוך צלילות מלאה.

"בכל העולם עקבו באותה עת אחר המשפט, במהלכו אמר אליהו דברים מטלטלים: 'מאשימים אותי שפגענו בלורד מוין, ואני מאשים את הלורד מוין שבגללו נרצחו מאות ואלפים מבני עמנו'. הוא גם התבטא כי חליפת הנידונים למוות היא 'החליפה היפה ביותר' שילבש בחייו – דברים שמעידים על גבורתו הבלתי נתפסת".

אליהו חכים, האחיין

מחויבים להנציח

גדלתם לתוך תחושה של משפחה שכולה?

"הייתה חלוקה ברורה במשפחה", מסביר אלי. "סבתא שלי לרגע לא הרגישה משפחה שכולה, אלא הייתה גאה מאוד בבנה. היא גם סירבה לקבל הטבות שניתנו בזמנו למשפחות שכולות, כמו טלפון, רדיו וטלוויזיה ללא תשלום, למרות שבאותם ימים היה מדובר בסכומים גבוהים. היא הייתה קיצונית מאוד בדעותיה, ימנית שדוגלת בארץ ישראל השלמה. אני משוכנע לגמרי שאת הדעות שלה היא יצקה לבנה אליהו, והיא זו שעוררה אצלו את הרצון לפעול. סבא שלי, לעומתה, היה ציוני כללי, מתון יותר בדעותיו. הוא הרגיש כל חייו את הצער הגדול על איבוד בנו בגיל 20, והיה לו קשה מאוד להתאושש מכך".

איך הסיפור הזה משפיע עליכם באופן אישי?

"גדלתי לתוך תחושה שאני מחויב להנציח – לא רק את הדוד שלי, אלא את הערכים שהוא מביא איתו", עונה דני. "חינכתי לכך את ילדיי, ולא פלא שהם בחרו לשרת בצבא ביחידות מובחרות. וכן, אני יכול לומר באופן ודאי שלולא אלי ייתכן מאוד שהייתי מעברת את שם המשפחה שלי. בנוסף, אין יום שאני לא פותח בקריאת פרק או שניים או שלושה מהתנ"ך. אני קורא על סיפוריהם של דמויות הוד וגיבורים, ומתרגש מכך מאוד. הם מסרו נפשם למען עם ישראל, וזהו הדבר הכי גדול שיכול להיות".

דני מציין, כי בשנים האחרונות הוא החל להתעניין בשורשים ואף להתקרב ליהדות. בתקופה זו הוא גם צפה בקביעות בהרצאות של הרב זמיר כהן, והקשר עם התנ"ך התחזק. "אני לא שומר מצוות באופן מלא, אך התנ"ך הוא חלק מחיי", הוא מבהיר. "יש טקסטים כל כך יפים ועוצמתיים שהצמדתי להם לחן, וכך נולד הפרויקט 'שירים שרציתי לזכור' – כולם מבוססים על טקסטים מהתנ"ך שהלחנתי".

בימים אלו משחרר דני את "איך נפלו גיבורים", השיר הראשון מתוך הפרויקט הייחודי. "השיר מבוסס על קינת דוד לשאול ויהונתן, ומבחינתי יש לכך חיבור אישי מאוד – גם כנצר לאליהו חכים, וגם כאחיין של דודי, ירון חכים, שנפל בלבנון. המילים 'איך נפלו גיבורים' הפכו בשנים האחרונות למילים של כולנו".

"גם אני גדלתי לתוך הסיפור", מוסיף אלי. "אני נקרא על שם דודי אליהו, ונולדתי ארבע שנים אחרי שהוא עלה לגרדום. במשך כל חיי התחקיתי אחר דמותו, ואני מרגיש אליה קשר בלתי יינתק. אני כיום בעל עסק של חנות בדים גדולה בחיפה, ואין יום בו לא נכנסים לחנות אנשים ששומעים את שמי, ומיד שואלים על הקשר שלי לאליהו חכים שמסר נפשו למען המדינה.

"מעל לחנות הקים סבא שלי את בית הכנסת הספרדי הוותיק והגדול בחיפה, עם 13 ספרי תורה, ואני משתדל להחזיק אותו על הכתפיים הצרות שלי. מרגש אותי לחשוב שנשמעות שם כל כך הרבה תפילות לזכותו של אליהו, שפעל כה רבות למען כולנו".