איך נחנך את ילדינו להכיר בטעויות שלהם ולקחת אחריות על מעשיהם?

פרשת ויקרא פותחת את ספר ויקרא, המכונה בפי חז"ל "ספר הקורבנות", בנושא עבודת הקורבנות שנעשית על ידי הכהנים בבית המקדש. הכתובים מציגים בפנינו מערכת מורכבת, אך מסודרת, של חוקים וציוויים הקשורים לכל סוגי הקורבנות שנעשים בבית המקדש. אחד הקורבנות הנפוצים ביותר והקשורים לכל אחד מאתנו הוא קורבן חטאת, שבא לכפר על חטא שנעשה בשוגג על ידי האדם. 

בתהליך הכפרה על החטא ישנם כמה מעורבים, כדי שחטא האדם אכן ייסלח על ידי ה' יתברך, והם: האדם, הכהן והקורבן עצמו. הן התורה והן חז"ל מלמדים אותנו שבתהליך זה, לאדם יש חשיבות יתרה כדי שקורבנו יתקבל ויכופר לו החטא. חשיבות זאת באה לידי ביטוי כאשר דורשים ממנו כמה דברים עיקריים: הכרה בחטא, וידוי על החטא וקבלה לעתיד שלא לחטוא. יוצא אפוא שלתפקיד האדם יש משמעות חשובה מאד בתובנה של חטא ותהליך הכפרה. מתוך כל האמור נוכל להפיק לקח חינוכי עמוק ומשמעותי בחינוך הילדים, ובכלל בחינוך העצמי של כל אחד ואחת מאיתנו. לקח חינוכי זה מאפיין שלושה דברים: חטאי האדם, הכרה והבנה של החטא, והצמיחה לאחר החטא.

החטא וההכרה בו הם החלק החשוב ביותר. לכל אחד מאיתנו יש מעידות (חטאים) שלא תמיד קורות בכוונה, אלא בשגגה, אך עדיין זו מעידה וחטא, ועלינו להתייחס לכל מה שיוצא תחת ידינו, ויפה שעה אחת קודם. הכרה בטעות ולקיחת אחריות הם העיקר בתהליך הכפרה. ברוב המקרים שבהם מעורבים ילדים נוכל לגלות שהם רחוקים מלהודות באשמה, וודאי שלא ייקחו אחריות על מעשיהם. יש לדעת שבגיל הילדות, התנהגות זו נובעת בעיקר מחוסר הבנה והיכולת לתכלל מהו חטא ומהם השלכותיו. ילדים נמצאים בתהליך למידה מתמיד של סקרנות, תמיהות בהבנת העולם ובהבנת עצמם וסביבתם, ולכן יש להם קושי טבעי לזהות את הטעויות שלהם ולהבין את השלכותיהן במלואן. נוסף על כך, תחושת הפגיעות והפחד מעונש או מביקורת עלולה לגרום להם להימנע מלקיחת אחריות, מתוך רצון להגן על עצמם, ולנו, המבוגרים, יש תפקיד חשוב למנוע זאת.

איך נחנך את עצמנו או את ילדינו להכיר ולהודות החטא?

ראשית, נפנים ונסביר היטב כי הטבע האנושי נוטה ונתון לטעויות בחייו, ואדרבה, הן חלק מבנייה וצמיחה של משהו חדש, כדוגמת הזרע שזורעים באדמה: תחילה ריקבון, ולאחר מכן צמיחה ופירות מתוקים. ברגע שנבין שאנו עשויים לחטוא בכל רגע, כגון במצב של הצפת רגשות, או מתוך מידות רעות שטמונות בתוכנו - נוכל להכיר בחטא ולקחת עליו אחריות. על כן יש להעניק לילדים את האווירה והכלים המתאימים, שיאפשרו להם ללמוד להכיר בטעויותיהם מבלי לחשוש ממתיחת ביקורת וענישה. הגם שהם צפויים לכך, עם כל זאת על ידי יצירת מרחב של הסבר ומתן מענה רגשי תומך, בהעברת המסר כי טעויות נתפסות כחלק טבעי מהחיים ולהן יש יסוד משמעותי בלמידה לתקן ולצמוח מחדש, נוכל ללמד אותם גם את המשך התהליך של קבלת אחריות ושינוי לטובה בעתיד.

באמצעות תהליך הדרגתי, המשלב דוגמה אישית, שיח פתוח והנחיה מתחשבת, ניתן ללמד ילדים שלקיחת אחריות אינה עונש, אלא הזדמנות לצמיחה אישית. כך הם לומדים שהכרת הטעות והצעד לתיקונה הם ביטוי של אומץ וכבוד, ולא של חולשה או כישלון. גישה זו מחזקת את ההבנה שהכפרה היא חלק בלתי נפרד מהחיים, כפי שמלמדת הפרשה בתהליך הקרבת הקורבן.

טעות נוראה בחינוך – נצייר לעצמנו סיטואציה מהחיים: יוסי, בן 14, גיל ההתבגרות, הושעה מבית הספר על כך שנהג באלימות עם חברו לכיתה. יוסי ננזף על ידי המנהל, והלך לביתו כועס וממורמר. בזמן שיוסי בדרכו הביתה, ההורים קיבלו דיווח מהמורה, וכבר מחכה ליוסי מנה כפולה ברגע שייכנס הביתה. ואכן, אבא מקבל את יוסי ומיד מותח עליו בקורת על מעשיו, ומצפה שיוסי יכיר בחטאו וייקח אחריות על מעשיו. רק שהתוצאה במציאות בדיוק הפוכה. יוסי מגיב בהתנגדות ובהכחשה גמורה כי הוא לא אשם, ואף מצדיק את עצמו. האם כך נוכל לחנך את יוסי להכיר בחטאו, ונצפה ממנו שייקח אחריות וישנה את התנהגותו? ממש לא. בדרך שגויה שכזו רק נגרום נזק ליוסי. כך הוא צפוי לשקר, להתחצף ולא לקבל מאיתנו דבר. זו דרך שתוביל אותו להתרחק מדרך האמת ומתהליך התיקון.

חינוך נכון – שלוש פעולות עיקריות

פעולה חינוכית ראשונה: חז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו". יוסי בא לביתו כשהוא כועס וחושש מהביקורת שמחכה לו בבית. אנו חייבים להתייחס לנתון זה בהתאם, לנשום עמוק, לתת זמן ליוסי להירגע ולחפש את העת המתאימה כדי לשוחח עמו ברוגע.

פעולה חינוכית שנייה: לא להטיח ביוסי האשמות על פי הדיווח שקיבלתם (הגם שהוא נכון), אלא לפתוח איתו דיאלוג חכם. לתת לו לספר את האירוע מזווית עיניו. חשוב מאוד לתת לו פתח, כדי שהוא יבין מעצמו את טעותו. אנחנו, ההורים, הם המחנכים המבוגרים בסיפור הזה, ועלינו לנהל את התהליך בנקיות הדעת, ללא התערבות רגשות ותחושות בטן.

פעולה חינוכית שלישית: חיזוק התנהגות חיובית והנעת שינוי דרך דוגמה אישית ושיח בונה. לאחר שיוסי נרגע ופתח את לבו בסיפור האירוע, עלינו להוביל אותו להבנה עמוקה של ההשפעה של מעשיו, לא מתוך שיפוטיות, אלא מתוך אמפתיה והבנה. נוכל לשאול שאלות מכוונות, שיעזרו לו לחשוב על ההשלכות של האלימות. כיצד הרגיש החבר שלו? מה אפשר לעשות כדי לתקן את המצב?

בנוסף, חשוב מאוד להציע לו חלופות להתמודדות עם כעס וקשיים חברתיים, ולתמוך בו בלמידה של כישורי פתרון קונפליקטים בדרכים שאינן אלימות. חיזוק חיובי על כל צעד קטן בכיוון הנכון יחזק את הביטחון שלו ביכולת לשנות ולקחת אחריות באמת.

לבסוף, עלינו להראות לו שגם כשמתרחשת טעות – הדרך לתיקון פתוחה תמיד, ושגם מבוגרים לומדים מטעויותיהם. כך ניצור אקלים של ביטחון רגשי שיעודד אותו להיות כן עם עצמו ועם הסובבים אותו, ולטפח אחריות אישית מתוך הבנה, ולא מתוך פחד מאשמה וגינוי. רק כך נצליח לחנך אותו לא רק להכיר בחטאו, אלא גם לצמוח ממנו ולהפוך לבוגר אחראי ומכבד, שמקבל אחריות על מעשיו ויודע גם לתקן כשצריך, כמו בתהליך הקורבן שבו פתחנו את ראשית דברינו.

הורים ומחנכים, נאמר בפרשה "אדם כי יקריב 'מכם' קורבן". יסוד בחינוך הוא קודם הקרבה ודוגמה אישית. בלי הקרבה ודוגמה אישית – החמצנו את המטרה.

הרב ישראל אזולאי הוא קצין ביקור סדיר ויועץ חינוכי במחלקת יהלו"ם של הידברות.