מאחרוני הנביאים של ישראל: 10 עובדות על זכריה הנביא ועל ספרו

1. זכריה בן ברכיה בן עידו הנביא הוא נביא אשר חי בימי שיבת ציון, ופעל לעידוד שבי הגולה ולמען בניית בית המקדש השני. ספרו הוא ה-11 מתוך תרי עשר.

2. על זכריה הנביא ידועים מעט מאוד פרטים. מן התנ"ך עצמו אפשר לשאוב פרטים בודדים בלבד. מסורות חז"ל מספקות מידע רב יחסית. הוא החל לנבא בשנה השנייה לדריווש מלך פרס, יחד עם חבריו חגי ומלאכי.

3. לבד מתפקידו כנביא, הוא מופיע בספרו כאדם אליו פנו אנשי הגולה כדי לשאול שאלה הלכתית-מעשית - האם יש לצום בצומות הקבועים על חורבן בית המקדש, למרות השיבה לארץ. מכאן מומחשת סמכותו בעיני העם.

4. בספר עזרא מופיע זכריה כנביא, שיחד עם חגי עודד את העם לבנות את בית המקדש: "וְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בָּנַיִן וּמַצְלְחִין, בִּנְבוּאַת חַגַּי נְבִיָּאה וּזְכַרְיָה בַּר-עִדּוֹא" (ספר עזרא, פרק ו', פסוק י"ד; תרגום מארמית: "וזקני היהודים בונים ומצליחים, בנבואת חגי הנביא וזכריה בן עדוא").

5. כאחד מאחרוני הנביאים, זכה זכריה להיות, על פי מסורת חז"ל, חלק חשוב משלשלת החכמים המעבירים את התורה מדור לדור. כה דברי הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה: "... ועזרא ובית דינו קיבלו מברוך בן נריה ובית דינו, בית דינו של עזרא הן הנקראין אנשי הכנסת הגדולה, והם חגי זכריה ומלאכי (...) והרבה חכמים".

6. בגמרא במגילה מבואר שזכריה הוא "משולם" שנזכר בספר נחמיה, ונקרא משולם כל שם ש"מושלם במעשיו".

7. מיוחס לזכריה תרגום של הנביאים לארמית. כה נאמר במסכת מגילה: "תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי".

8. בתרגום השבעים מיוחסים לזכריה ולחגי כמה מאחרוני מזמורי התהילים.

9. על פי חז"ל, לאחר מותם של חגי, זכריה ומלאכי פסקה הנבואה. כה נאמר במסכת סוטה: "...דתנו רבנן: משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואף על פי כן היו משתמשים בבת קול..."

זכריה כמעט שאינו מופיע לבדו; במרבית הציטוטים מופיעים חגי, זכריה ומלאכי יחדיו, כאחרוני הנביאים ובעלי הסמכות הנבואית הבכירה.

10. נבואות זכריה ניחמו את התנאים לאחר כישלון המרד הגדול וחורבן בית המקדש השני: "... פעם אחת (רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא) היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו 'והזר הקרב יומת' (במדבר, א', נ"א), ועכשיו שועלים הלכו בו - ולא נבכה?. אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב: 'וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים, אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, וְאֶת-זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ' (ישעיהו, ח', ב'), וכי מה עניין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב: 'לָכֵן, בִּגְלַלְכֶם, צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ' (מיכה, ג', י"ב), בזכריה כתיב: 'עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם' (זכריה, ח', ד'), עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: 'עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו!'" (מכות, כ"ד, ע"ב).

ספר זכריה

ספר זכריה נמצא במקום האחד עשר בתרי-עשר, בין חגי שקדם לו למלאכי שפעל אחריו. בספר 211 פסוקים. הספר מחולק ל-14 פרקים.

הספר עשוי משני חלקים השונים זה מזה באופיים, בחלק הראשון בולטים חזיונותיו של זכריה, ובחלק השני ישנם שני משאות נבואיים, העוסקים בעיקר באחרית הימים.

בפירושו לספר זכריה, כתב רד"ק שמראות זכריה סתומות כמו המראות של דניאל, משום שלקראת סוף תקופת הנביאים, כוח הנבואה נחלש, ולכן היה קשה יותר להבין את מראות הנבואה בתקופה זו.

אברבנאל בהקדמתו לפרק א' כתב שמטרת הנבואה להראות לבני ישראל שהם רצויים לפני ה' ולכן עליהם לחזור בתשובה כדי שה' יוכל לחזור אליהם, אך עליהם להזדרז בתשובתם משום שהנבואה עומדת להיפסק בזמן הקרוב.

רעיונות מרכזיים בספר זכריה

• דרישה לחזרה בתשובה.
• עידוד לשבי הגולה לבנות את בית המקדש השני, והבטחה שלאחר בניינו המצב הכלכלי והלאומי ישתפרו פלאים.
• עונשי הגויים, הגאולה בה ישראל ישב בשלווה בארצו, והגויים יהיו כפופים לעבודת ה' ולעם ישראל.

ניבים, ביטויים שמקורם בספר זכריה

• "נֹגֵע בְּבָבַת עֵינוֹ" (פרק ב', פסוק י"ב) - ביטוי המתאר חוסר כדאיות ליגע באדם ובדבר מסוים, כמו שמזיק ליגע באישון.
• "חֵן חֵן" (פרק ד', פסוק ז') - קריאה להכרת תודה
• "אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ" (פרק ז', פסוק י"א) - כינוי לאדם או חפץ שנשאר יחיד מתקופה או מאורע קשה.
• "כָתֵף סֹרָרֶת" (פרק ז', פסוק י"א) - ביטוי המתאר סירוב להקשיב לדברי חברו.
• "והָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (פרק ח', פסוק י"ט) הוא ניב עברי המשמש משפט מסכם בהצגת מחלוקת וקורא לפשרה או לתקשורת חיובית.