דג הזהב איבד את ראשו - והמשיך לשחות. זה הגיוני?

בעידן שבו בינה מלאכותית מייצרת סרטונים משכנעים בלחיצת כפתור, קל מאוד לפסול סרטונים שמראים לנו דברים קיצוניים שהמוח מסרב להאמין להם. לכן כאשר הופיע ברשתות הסיניות סרטון של דג זהב, השוחה במיכל מים למרות שחלק גדול מראשו חסר - רבים מיהרו להכריז כי מדובר בזיוף. אלא שבמקרה הזה, הכול היה אמיתי. 

בסרטון נראה הדג שוחה במיכל מים עם צינור, למרות שחלקים נרחבים מראשו חסרים. ברקע הסביר הבעלים כי הדג המשיך לזוז במיכל כאילו כלום לא קרה, למרות שאיבד את עיניו, את פיו וחלק מרקמת המוח שלו. המראה היה קשה לעיכול, אך ההסבר המדעי שמאחוריו הגיוני ומרתק. 

כאשר נשאל כיצד הגיע הדג למצב כה חמור, סיפר הבעלים כי רקמות בראשו החלו לעבור נמק, ככל הנראה כתוצאה מזיהום או מאיכות מים ירודה. ככל שהתאים מתו, דגים אחרים במיכל החלו לנקר בדג החולה. כך נחשפו עוד ועוד רקמות פגועות, שניזוקו גם הן, ונוצר מעגל אכזרי שבסופו נותר הדג כמעט ללא ראש. ובכל זאת, הוא המשיך לחיות. 

ההסבר לכך טמון במבנה הייחודי של מוח הדגים: בניגוד לבני אדם ולרוב היונקים, אצלם המוח מרוכז כמסה אחת בגולגולת, מוחו של הדג פרוש בצורה ליניארית ונמשך מהראש אל תוך הגוף. החלק הקדמי של מוח הדג אחראי על תפקודים מורכבים יחסית כמו ריח, זיכרון ועיבוד ראייתי. אולם החלק החיוני ביותר לשימור החיים הוא גזע המוח, הממוקם סמוך לחיבור לעמוד השדרה. 

כל עוד אזור זה נשאר שלם, הדג מסוגל להמשיך לנשום דרך הזימים ולשמור על מחזור דם פעיל. הישרדות בסיסית היא דבר אחד, אך בסרטון נראה הדג שוחה באופן שנראה כמעט רגיל, ואף מצליח להימנע מהתנגשויות בדפנות המיכל.

הסיבה לכך נעוצה במערכת העצבים של הדגים, שמאפשרת תנועה קצבית גם כשאין שליטה מודעת מלאה. בנוסף, לאורך שני צידי גופם של הדגים פועלת מערכת חישה ייחודית הנקראת קו צד. מדובר ברשת של חיישני לחץ זעירים הקולטים תנודות במים. המערכת הזו פועלת כסוג של סונר ביולוגי ומאפשרת לדג לזהות מכשולים ותנועות בסביבתו גם ללא ראייה.

אז למה הוא לא שרד לאורך זמן?

למרות היכולת המפתיעה להמשיך לתפקד, מצבו של הדג לא היה בר קיימא לכתחילה. על פי הבעלים, הוא שרד כשבועיים לפני שמערכות גופו קרסו. דגים החיים במים מתוקים מתמודדים באופן קבוע עם לחץ אוסמוטי. ריכוז המלחים בתוך גופם גבוה יותר מזה שבמים סביבם, ולכן מים נוטים לחדור פנימה דרך הרקמות. בדרך כלל, העור והקשקשים מגבילים את כניסת המים, והכליות מסלקות את העודפים. במקרה זה, הפצע הגדול בראש שימש כשער פתוח לחדירת מים ישירה לזרם הדם. הנוזלים דיללו את ריכוזי המלחים בגוף ופגעו באיזון האלקטרוליטים החיוני לתפקוד התאים. בסופו של דבר, הדג מת מכשל מערכתי שנבע מחוסר איזון אלקטרוליטי חמור.