תפילה אישית שהופכת לזעקה לאומית: ביאור פרק כ"ה בתהילים

תקציר הפרק

מזמור כ"ה מורכב מעשרים ושניים פסוקים ומחולק לשלושה חלקים:

המשורר מתפלל ומביע ביטחון באלוקים ומבקש כמה בקשות: האחת, עזרה מפני אויביו: "אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אוֹיְבַי לִי". בבקשתו השנייה מבקש המשורר הכוונה ולימוד כיצד להתנהג: "הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹקֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כׇּל הַיּוֹם". בבקשתו השלישית הוא מבקש מאלוקים שיתעלם ולא יזכור לו את חטאיו.

המשורר משבח את אלוקים ומודה על טובו והנהגתו הישרה של אלוקים בעולם: "טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ. יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ". לאור זאת מבקש המשורר מחילה על חטאיו וכפיות הטובה שלו: "לְמַעַן שִׁמְךָ ה' וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנִי כִּי רַב הוּא". לאחר מכן המשורר מדגיש כי הבוחר בדרך ה' יזכה לטוב: "מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא ה' יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר. נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ". המשורר מספר על עצמו, כי הוא הולך בדרך זו ואכן זוכה לטוב בזכות זאת: "עֵינַי תָּמִיד אֶל ה' כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי".

המשורר חוזר לבקשתו הראשונה להצלה מאויביו: "רְאֵה אֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי. שׇׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ". יחד עם זאת, המשורר מבקש להצליח ללכת בדרך הטובה.

חתימה: המזמור מסתיים בתפילה לגאולת עם ישראל: "פְּדֵה אֱלֹקִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו".

הפרק המלא

(א) לְדָוִד, אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא.

(ב) אֱלֹקַי-בְּךָ בָטַחְתִּי אַל-אֵבוֹשָׁה, אַל-יַעַלְצוּ אוֹיְבַי לִי.

(ג) גַּם כָּל-קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ, יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם.

(ד) דְּרָכֶיךָ ה' הוֹדִיעֵנִי, אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי.

(ה) הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי-אַתָּה אֱלֹקֵי יִשְׁעִי,אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל-הַיּוֹם.

(ו) זְכֹר-רַחֲמֶיךָ ה', וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה.

(ז) חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל-תִּזְכֹּר, כְּחַסְדְּךָ זְכָר-לִי אַתָּה, לְמַעַן טוּבְךָ ה'.

(ח) טוֹב-וְיָשָׁר ה', עַל-כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ.

(ט) יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט, וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ.

(י) כָּל-אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ, וְעֵדֹתָיו.

(יא) לְמַעַן-שִׁמְךָ ה', וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנִי כִּי רַב-הוּא.

(יב) מִי-זֶה הָאִישׁ יְרֵא ה', יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר.

(יג) נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין, וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ.

(יד) סוֹד ה' לִירֵאָיו, וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם.

(טו) עֵינַי תָּמִיד אֶל-ה' כִּי הוּא-יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי.

(טז) פְּנֵה-אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי-יָחִיד וְעָנִי אָנִי.

(יז) צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ, מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי.

(יח) רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי, וְשָׂא לְכָל-חַטֹּאותָי.

(יט) רְאֵה-אֹיְבַי כִּי-רָבּוּ, וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי.

(כ) שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי, אַל-אֵבוֹשׁ כִּי-חָסִיתִי בָךְ.

(כא) תֹּם-וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ.

(כב) פְּדֵה אֱלֹקִים אֶת-יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו.

5 דברים שחשוב לדעת על המזמור

1. מזמור כ"ה בספר תהילים מיוחס לדוד המלך. הוא אחד מארבעה עשר מזמורים הפותחים במילה 'לְדָוִד'.

2. מובא במדרש ילקוט שמעוני: "אליך ה' נפשי אשא - ממה שאתה מחדשנו לבקרים, אנו יודעין שרבה אמונתך לתחיית המתים. בזמן שבית המקדש קיים, אדם חוטא ונושא קרבן ומתכפר לו, עכשיו שאין אנו נושאין קרבן, הרי נפשנו נשואה לך, אין לנו להתלות אלא על רחמיך, הוי: 'אליך ה' נפשי אשא'".

3. עוד מובא במדרש: "אלהי בך בטחתי - אמר ר' יצחק: בך בטחתי - בך כ"ב אותיות. מעשה היה בקסרין והיה שם איש גדול והיה לו שם במדינה, והיה שם איש אחר, והיו שומרי המדינה עוברים, מצאו אכסנאי אחד תפשוהו.

אמר להם: הניחוני בן ביתו של מלך אני.

כיוון ששמעו כן, הניחוהו ושמרוהו עד הבקר.

בבוקר הביאוהו אצלו.

אמרו לו: 'בן ביתך מצאנו אמש'.

אמר לו: 'בני, אתה מכיר אותי?'

אמר לו: 'לאו'.

אמר לו: 'והיאך אתה בן ביתי?'

אמר לו: 'בבקשה ממך איני בן ביתך, אלא בך בטחתי, שאלמלא אמרתי כך, היו מכין אותי'.

אמר לו: 'בשביל שבטח בי הניחוהו'.

כך דוד אמר: אלהי בך בטחתי, בשביל שבטחתי בך אל יעלצו אויבי לי ולא אני לעצמי כל כך, אלא גם כל קוויך לא יבושו".

4. "כל ארחות ה' חסד ואמת - בשעה שאמר משה לישראל: 'אחרי ה' אלהיכם תלכו'.

אמרו לו: משה רבנו, מי יוכל להלוך בדרכיו של הקב"ה, דכתיב: 'ה' בסופה ובשערה דרכו'. וכתיב: 'אלהים בים דרכך'. וכתיב: 'כי הנה ה' באש יבא'.

אמר להם: אני אומר לכם דרכיו של הקב"ה, כל ארחות ה' חסד ואמת.

חסד - זו גמילות חסדים.

אמת - זו תורה.

ולמי נתן אותה? לנוצרי בריתו ועדותיו.

אמר רבי שמלאי: התורה תחילתה חסד, ואמצעיתה חסד, וסופה חסד.

מצינו שהקב"ה גומל חסד ומקשט כלות, דכתיב: 'ויבן ה' אלהים את הצלע', מלמד שקשטה וקלעה לחוה והביאה לאדם.

מבקר חולים - דכתיב: 'וירא אליו ה''.

וקובר מתים - שנאמר: 'ויקבור אותו בגי'".

5. מאז תקופת הראשונים, נפוץ מנהג לומר מזמור זה בעת נפילת אפיים שלאחר תפילת העמידה. המנהג מוזכר לראשונה במחזור ויטרי, אך לבסוף נקבע דווקא כמזמור הקבוע לנפילת אפיים בנוסח הספרדים.