מאיפה מגיעים המבוכה והתסכול שלנו בחינוך הילדים?

"וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר".

השבת נעסוק בפרשת בשלח, הידועה בשמה שבת שירה, המתארת את סיפור קריעת ים סוף והשירה על הים. אחד הדברים התמוהים בסיפור זה הוא כיצד פרעה מלך מצרים, לאחר שספג במשך שנה שלמה עשר מכות קשות, מעז פניו לרדוף אחרי בני ישראל אל המדבר, ומביא לאבדון לכל המצרים. זאת נוכל להבין מתוך כך שהתורה מגלה לנו את מחשבתו הבנתו ודיבורו של פרעה, באומרו: "נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ, סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר". פרעה סובר כי בני ישראל נבוכים ותקועים במדבר, ועל כן מחליט לרדוף אחריהם...

היות שאנו עוסקים במלאכת החינוך, בואו נדבר קצת על המבוכה סביב החינוך בבית ובבית הספר. כולנו יכולים להעיד כי יש לא מעט מצבים של תסכול ומבוכה, וצומת דרכים תקוע של הורים וצוותי חינוך בחינוך מול ילדיהם או שותפים לתהליך החינוכי. בשל כך קורה שאנו פועלים מתוך תחושות ורגשות הבטן, ולא ממש עושים את הצעדים הנכונים, כי אנו מרגישים שאנו לבד ואין עם מי לדבר. כמו כן, רבים מאיתנו שנקלעו למצבי מבוכה בחינוך מול תלמיד/ה או ילד/ה בבית עומדים תקועים, ועוטפת אותנו מעטפת הייאוש, וזה נורא. זה מתסכל.

התמודדות עם תלמידים מאתגרים היא אתגר משמעותי עבור מורים והורים כאחד. לעיתים תחושת המבוכה והתסכול גוברת, והם מוצאים עצמם במצב שבו נראה שכל האפשרויות נגמרות, ואין פתרון ברור לבעיה. התחושה שהמצב נסגר והתקיעות משתלטת על הקשר וחוויית הלמידה משפיעה על כולנו – על הילד, על המורים, על צוותי החינוך בכלל ועל ההורים.

היכן תופסים אותנו המבוכה והתסכול בחינוך

מבוכה ותסכול נובעים לעיתים קרובות מחוסר הבנה, תקשורת לקויה וציפיות לא ברורות או גבוהות מדי. כאשר ילד או תלמיד מציג התנהגות מאתגרת – בין אם היא קשורה ללמידה, התנהגות בכיתה או תקשורת עם הסביבה – ההורים והמורים עשויים להרגיש שהם "נכשלים", או לא מצליחים לעזור. התחושה הזו מחמירה כאשר מערכות התמיכה אינן מספקות, או שיש מחסור במשאבים. לפעמים דווקא את/ה, הדמות שעושה הכל עבור התלמיד, יודע/ת היטב מה נכון עבורו. אך השותפים לתהליך לא תמיד שותפים ברוח קרבית וחדורת מטרה בלי נגיעות אישיות כמוך, ואז מתחילה הבעיה. הכל נתקע, פשוט אין עם מי לדבר!

התחושה שאין פתרון מובילה לעיתים קרובות לתחושת אכזבה ורגשות אשמה, או סתם לתחושה ש"נמאס לי כבר לרדוף אחר התלמיד או אחר שותפי לתהליך החינוכי". הורים ומורים עלולים להרגיש שהם "נתקעים" במעגל של ניסיונות כושלים, והילד נשאר במקום שלו, ללא שינוי משמעותי. תחושת התקיעות הזו יכולה להיות מתסכלת מאוד, ולגרום למתח נפשי, פגיעה בתקשורת ואפילו להחמרת ההתנהגויות הבעייתיות. המבוכה והדאגה שמורים והורים חווים נובעות לרוב מחוסר ידע, מחוסר בהירות לגבי הסיבה להתנהגות המאתגרת ומתחושת חוסר שליטה במצב. לפעמים המבוכה נוצרת כאשר ההורים או המורים מרגישים שלא מצליחים "לשלוט" או להשפיע על הילד כפי שהם היו רוצים. תסכול זה מתעצם כאשר הילד או התלמיד ממשיך להציג התנהגויות שמקשות על הלמידה או על השגרה המשפחתית, והם חווים תחושה של חוסר אונים. בנוסף, תחושת המבוכה יכולה להיות מלווה גם בסטיגמה חברתית – לעיתים נוצר לחץ סביב הילד או התלמיד, וההורים או המורים עלולים להרגיש ששופטים אותם, או שהם "אחראים" לבעיה. מצב זה מקשה על פתיחות ותקשורת כנה, ומשמר את השבר במערכת היחסים. כאשר ההורים והמורים מרגישים שהמצב "נסגר" ואין דרך להתקדם, נוצרת תחושת תקיעות עמוקה. התקיעות הזו מתבטאת בתחושה שאין פתרונות, שהמאמצים לא מניבים תוצאות, ושהילד עצמו "תקוע" במקומו. תחושה זו יכולה להאט תהליכים ולהוביל להשלכות שליליות כמו ירידה במוטיבציה של הילד, התגברות על התנהגויות שליליות ואף פגיעה בביטחון העצמי של כל המעורבים.

אז מה עושים כשיש מבוכה?

בואו נהיה פרקטיים וננסה לתת כלים כיצד לשבור את מעגל התקיעות והמבוכה:

1. גישה של סבלנות והבנה – חשוב לזכור שכל ילד הוא ייחודי, ושהאתגרים שלו אינם כישלון אלא חלק מתהליך ההתפתחות שלו. סבלנות והקשבה אמיתית מאפשרות להכיר את הילד לעומק ולגלות מה באמת עומד מאחורי ההתנהגות.

2. שיתוף פעולה בין הורים ומורים – מציאת שפה משותפת ושיתוף מידע בצורה פתוחה יוצרים בסיס אמין לתמיכה בילד. כאשר ההורים והמורים עובדים כצוות, ניתן לפתח דרכי פעולה מתואמות יותר.

3. פנייה למומחים ותמיכה מקצועית – במקרים רבים יש חשיבות רבה לקבל תמיכה מגורמים מקצועיים כמו פסיכולוגים, יועצים חינוכיים, מרפאים בעיסוק או אנשי טיפול נוספים.

4. התמקדות בחוזקות וביכולות – במקום להתרכז רק באתגרים, חשוב לזהות ולחזק את נקודות החוזקה של הילד. כך ניתן להעצים את הביטחון העצמי ולהוביל לשינוי חיובי.

5. התאמת הסביבה והכלים – לעיתים שינוי בסביבה הלימודית או בשיטות ההוראה יכול לסייע רבות – התאמות פדגוגיות, שימוש בטכנולוגיות מסייעות, או יצירת מסגרות חלופיות.

6. הבסיס להתמודדות מוצלחת הוא סביבה שבה הילד מרגיש מקובל ומובן, וההורים והמורים חשים ביטחון לשתף את הקשיים והרגשות שלהם ללא חשש משיפוט. סביבה תומכת וקשובה מאפשרת לילד לבטא את עצמו, ולהורים ולמורים להבין את הצרכים האמיתיים שעומדים מאחורי ההתנהגות.

7. והכי חשוב: את/ה לא סופרמן. עשה מה שביכולתך, וכאשר הגעת לקיר האטום – אל תנסה לשבור אותו עם הראש, אלא עם המון שכל ויצירתיות מחוץ לקופסה. כך תגלה שמבוכה, כמו משחק "גן המבוכה", זהו גן שמלא שבילים מטעים ומבלבלים, אך בחכמה אפשר לצאת מגן המבוכה לשלום והצלחה

לסיכום

גן המבוכה בחינוך הוא אתגר שכיח מאד ותופס תאוצה מיום ליום ורק הולך ומתעצם הדרך להתמודדות בסוגיית המבוכה הזו ובעיקר בסוגיות עם תלמידים מאתגרים היא תהליך מורכב ורגיש, שדורש מכולם – הורים, מורים, וצוותי החינוך – גישה סבלנית, שיתוף פעולה ופתיחות לעזרה מקצועית. גם כשנדמה שהדרך נסגרת, תמיד קיימת אפשרות למצוא פתח קטן לשינוי ולשיפור. חשוב לזכור: הילד אינו התקיעה, אלא אתגר המחייב אותנו אלטרנטיבות ויצירתיות. בעזרת תמיכה נכונה ונכונות ללמוד ולהתאים את הגישה, אפשר להפוך את התקיעות להזדמנות לצמיחה משותפת, כל זאת נוכל לעשות רק יחד. והכי הכי חשוב, לא ליפול במלכודת הנוראית של נגיעה אישית, כפי שנפל פרעה מלך מצרים, שהיות שהיה נגוע באופן אישי בנקמה לרדוף אחר בני ישראל, גרם הרס ואבדון לאומה שלמה של מצרים.

הרב ישראל אזולאי הוא קצין ביקור סדיר ויועץ חינוכי במחלקת יהלו"ם של הידברות.