אם את מתקשה בקבלת החלטות - הכתבה הזו בשבילך

"מה את אומרת?", "מה היית עושה במקומי?", "אולי תעזרו לי להחליט?". אם המשפטים האלו נשמעים לך מוכרים, את לא לבד. כולנו זקוקות מדי פעם לעצה טובה, אבל עבור רבות מאיתנו, קבלת החלטות, ובמיוחד החלטות גורליות כמו חתונה, שינוי מקום מגורים או עזיבת מקום עבודה בטוח, הופכת למסע מפרך שבו הקולות של כולם נשמעים חזק יותר מהקול שלנו.

הקושי הזה אינו חולשה. הוא ביטוי לחוסר האיזון שנוצר כשהקול החיצוני משתיק את הקול הפנימי שלנו. אם נמאס לך לתת לאנשים אחרים לנהל לך את החיים, הנה כמה דרכים שיעזרו לך להחזיר את ההגה לידיים שלך.

למה אנחנו מקשיבות יותר לאחרים?

הנטייה להישען על דעתם של אחרים נובעת בדרך כלל מכמה גורמים עיקריים:

הפחד מהעתיד

מאחורי רוב ההתלבטויות עומד פחד. פחד מהחמצה, פחד מכישלון, פחד מבחירה שתתברר בדיעבד כלא נכונה.

לפעמים נדמה שאם רק נחשוב עוד קצת, נגיע לביטחון מלא. בפועל, החשיבה (או החפירה) הבלתי פוסקת לא תמיד מובילה לבהירות, אלא דווקא מחזקת את התקיעות. חשוב שתזכרי שאין החלטה נטולת סיכון. כל בחירה כוללת ויתור מסוים, וכל ויתור מעורר אי-נוחות. זה חלק בלתי נפרד מהחיים, לא סימן שמשהו בנו לא עובד.

הפחד מאחריות

אם מישהו ייעץ לי מה לעשות וההחלטה התבררה כטעות, האשמה (לכאורה) לא רק עליי.

אנחנו כל כך אוהבות להתחמק מאחריות. תמיד המצב הביטחוני אשם, הממשלה אשמה, החברות אשמות, המשפחה אשמה או הבעל שלי אשם. זו אף פעם לא אני. לכן הרבה יותר קל לקבל החלטה בעקבות עצה של מישהו אחר, כי הרבה יותר קל להתמודד עם הכישלון בדרך הזו (כישלון שאולי בכלל לא יבוא).

פרפקציוניזם

הנטייה שלנו להאמין שקיימת החלטה אחת נכונה ואידיאלית, ושאם רק נחקור מספיק או נתייעץ עם מספיק מומחים, נצליח למצוא אותה.

המרדף הזה אחרי ודאות מוחלטת יוצר שיתוק. אנחנו מחפשות מישהו חיצוני שיאשר לנו את הדרך, כאילו שישנו אדם שמחזיק במפת הדרכים הסודית של חיינו. בפועל, ברוב הצמתים המשמעותיים, אין נכון אבסולוטי; יש בחירה, ויש את הדרך שבה אנחנו בוחרות ללכת לאחר מכן. אחת ההבנות המשחררות ביותר היא שאין החלטה מושלמת. יש החלטה שמתאימה לרגע הזה, לידע שיש לנו עכשיו ולכלים שעומדים לרשותנו. רוב ההחלטות אינן סופיות, וניתן לשנות, לתקן ולהתאים אותן בהמשך הדרך. החיים הם תהליך מתמשך של תנועה, למידה והתבוננות. ההחלטה אינה סוף פסוק, אלא נקודת התחלה.

רעשי רקע

שנים של הסתמכות על דעתם של אחרים גורמות לקול הפנימי שלנו להיחלש, עד כדי כך שהוא בקושי נשמע.

דמייני את היכולת להחליט כשריר לכל דבר. כשאנחנו נותנות לאחרים להחליט עבורנו - כמו: מה ללמוד, עם מי להתחתן או איזה תפקיד לקחת - השריר הזה מתנוון. האינטואיציה שלנו נחלשת. ככל שהתלות החיצונית גדלה, כך הביטחון העצמי קטן, ואנחנו מתחילות להאמין שאנחנו לא באמת יודעות מה טוב עבורנו. החזרת האמון בתחושת הבטן שלנו דורשת אימון מחדש. אפשר להתחיל מקבלת החלטות קטנות ויומיומיות, ללא התייעצות עם אף אחד, בשביל להוכיח לעצמנו שאנחנו מסוגלות לשרוד גם את הבחירות של עצמנו.

צמתי הכרעה: מה עושים ברגע של שינוי גורלי?

החלטות משמעותיות כמו חתונה, שינוי קריירה דרמטי או מעבר לעיר אחרת, אינן מסתכמות בבחירה טכנית וקרה בנתיב כזה או אחר. מדובר בבחירה עמוקה על הזהות שלנו ובשרטוט קווי המתאר של חיינו לעתיד לבוא. הקושי להכריע לבד נובע לרוב מהפחד שמא הרגש הנוכחי או האינטואיציה שלנו יוליכו אותנו שולל, וישאירו אותנו עם השלכות בלתי הפיכות.

חשוב שתביני שאין אדם בעולם - לא הורים מנוסים, לא החברות הכי טובות ולא יועצים מקצועיים - שיכולים להרגיש את מה שאת מרגישה כשאת מתעוררת למציאות שלך מדי בוקר. רק את יודעת איך מרגיש ה”בגד” הזה על הגוף שלך, והאם הוא לוחץ או מאפשר לך לנשום.

כיצד לקבל החלטה ממקום של עוצמה?

הפרדת קולות: למדי לזהות מי מדבר איתך. האם זה קול הפחד ("מה יקרה אם?"), קול הציפיות החברתיות ("כבר הגיע הזמן להתחתן") או הקול האותנטי שלך (הקול השקט, שיודע מה הוא רוצה וצריך לעשות). כמו כן, שאלי את עצמך האם את ממהרת לבחור כדי להיפטר מאי הנוחות הזמנית או באמת ממתינה (ולא דוחה) בשביל להקשיב לאינטואיציה שלך? שאלה פשוטה שיכולה לעזור היא: אם הפחד לא היה מנהל אותי, במה הייתי בוחרת?

לפרק החלטות גדולות: החלטות גדולות נראות לעיתים מאיימות משום שאנחנו מנסות לפתור הכול בבת אחת. במקום לשאול "מה נכון לי עכשיו?", אנחנו שואלות "איך ייראו כל החיים שלי אם אבחר כך?". הפער הזה משתק. כאשר מפרקים החלטות גדולות לצעדים קטנים, משהו משתחרר. לא חייבים לדעת את כל התשובות מראש. מספיק לבחור רק את הצעד הקטן הבא, והשאר יתבהר בהמשך.

דמייני שזה אמיתי: דמייני שקיבלת החלטה. עכשיו, אל תספרי לאף אחת. פשוט תחיי בתוך ההחלטה הזו במשך 48 שעות בלבד. איך הגוף מרגיש? האם יש הקלה או כיווץ? האם זה עוזר לך לקבל החלטה כבר היום?

השלמה עם חוסר ודאות: החלטה נכונה היא לא החלטה שיש בה 100% ביטחון, אלא החלטה שאנחנו מוכנות לעמוד מאחוריה גם אם יהיה קשה. אם תעזבי עבודה מסוימת, לא בטוח שיהיה לך טוב יותר, אבל האם תהיי מסוגלת לוותר על ההזדמנות בגלל פחד ממה שבכלל לא יקרה בעתיד? או האם תרגישי כל חייך תחושה של החמצה? לפעמים פשוט צריך להחליט, להאמין ולתת לבורא עולם לעשות את השאר.

גם לא לבחור זו בחירה: לפעמים נדמה שדחיית החלטה היא ניטרלית, אבל גם לא לבחור זו בחירה. בחירה להישאר במקום, להישאר באזור הנוחות שלנו, לשמר את המצב הקיים, ולעיתים גם לשלם עליו מחיר. כשמבינים את זה, קל יותר לקחת אחריות ולנוע קדימה, גם אם לא הכול ברור עדיין.

תרגיל כתיבה: להתחיל בצעד קטן

מצאי כמה דקות של שקט. קחי דף ועט, והניחי לרגע את הצורך להגיע להחלטה סופית. המטרה כאן היא לא לבחור "נכון", אלא להבין מה קורה בפנים.

התחילי בכתיבה חופשית:

1. איזו החלטה מלווה אותי בתקופה האחרונה ולא נותנת לי מנוח?
2. מה גורם לי להתלבט כל כך? האם זה פחד, אחריות, רצון לרצות או משהו אחר?
3. מה אני חוששת שיקרה אם אבחר בדרך אחת, ומה אני חוששת שיקרה אם אבחר בדרך השנייה?

עכשיו עצרי לרגע וקראי את מה שכתבת. איזה פחד חוזר על עצמו יותר מפעם אחת ואיזה קול כמעט ולא מקבל מקום?

המשיכי לשאלה הבאה:

אם לא הייתי מחפשת כרגע ודאות מלאה, איזה צעד קטן הייתי מוכנה לעשות עכשיו?

לסיום, כתבי לעצמך:

“בשלב הזה של חיי, אני בוחרת לנוע רק צעד אחד קדימה, גם אם לא הכול ברור".

לעיתים, הבחירה המשמעותית ביותר אינה ההכרעה הגדולה, אלא ההסכמה להיות בתנועה ולהפסיק לעמוד במקום.

הבהרה: הכתבה עוסקת בהתמודדות מול רעשי רקע חברתיים והשפעות של אנשים מסביבתנו האישית (חברים, משפחה ומכרים) על קבלת ההחלטות שלנו. לצד פיתוח הקול הפנימי והביטחון העצמי, תמיד טוב וראוי להתייעץ עם תלמיד חכם ולקבל דעת תורה שתכוון ותאיר את הדרך הנכונה. בהצלחה!

שירה פריאנט היא יוצרת תוכן ומשוררת, מאמנת בשיטת הרב פנגר לניהול רגשות, בשילוב כתיבה אינטואיטיבית. לפניות: shira.milatova@gmail.com