רגע לפני שאתה אומר "בעזרת ה'" - יש שאלה אחת שחייבים לשאול

אחד היסודות העמוקים בנושא הביטחון בה' הוא ההבחנה בין מה שמוטל על האדם לבין מה שעליו למסור בידי שמיים. רבנו בחיי, בספרו "חובות הלבבות", מלמד אותנו שביטחון אמיתי אינו בריחה מאחריות, אלא חיבור נכון בין בחירה אנושית מודעת לבין הסתמכות שלמה על סיועו של הבורא.

כה דבריו של רבנו בחיי בשער הביטחון:

"אבל עבודת הבורא יתברך איננה כן, מפני שכבר הודיענו אופני הנכונה בה, וציוונו לבחור בה, ונתן לנו היכולת עליה. ואם נתחנן אליו בבחירתה, ונבטח עליו בהראותנו אופני הטוב לנו, נהיה תועים בדברינו וסכלים בביטחוננו, מפני שכבר קדמה הודעתו אותנו דרכי העבודה, אשר יועילנו בעולם הזה ובבא, כמו שאמר (דברים ו, כד): 'ויצוונו ד' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ד' אלוקינו לטוב לנו כל הימים', ואמר בגמול העולם הבא (דברים ו, כה): 'וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות'.

"ועוד, כי עניני העולם, יש שתשוב הסיבה המשובחת מגונה והמגונה משובחת, אך העבודה והעבירה אינם כן, כי המגונה והמשובח מהם לא יעתק מענינו ולא יתחלף לעולם.

"אבל מה שראוי לבטוח עליו הוא גמר מעשה העבודה, אחר בחירתה בלב שלם ונאמן, והסכמה והשתדלות בבר לבב, וכוונה לשמו הגדול, ובזה אנחנו חייבים להתחנן אליו לעזור אותנו בו ולהורות אותנו עליו, כמו שכתוב (תהלים כה, ה): 'הדריכני באמתך ולמדני', ואמר (תהלים קיט, לה): 'הדריכני בנתיב מצוותיך', ואמר (תהלים קיט, ל): 'דרך אמונה בחרתי', ואמר (תהלים קיט, לא): 'דבקתי בעדותיך ד' אל תבישני', ואמר (תהלים קיט, מג): 'ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד כי למשפטך יחלתי'".

רבנו בחיי מבהיר כי בעבודת הבורא אין האדם רשאי לבטוח בה’ שיבחר בעבורו את הדרך הנכונה, שכן הבורא כבר גילה לנו במפורש מהי דרך האמת בעבודתו, ציווה אותנו לבחור בה מרצוננו, ונתן לנו הן את היכולת לקיימה והן את הידיעה הברורה כי היא לטובתנו בעולם הזה ובעולם הבא. משום כך, תפילה המבקשת מן הבורא שיראה לנו אם לקיים את מצוותיו או לא - איננה ביטוי לביטחון, אלא טעות בהבנת תפקידו של האדם. 

בשונה מענייני העולם הזה - בהם לעיתים האמצעי שנראה טוב מתגלה כרע, והנראה כרע מתגלה כטוב, ולכן שם ראוי לבטוח בה’ שיכווין אותנו אל הטוב האמיתי - הרי שבמצוות ועבירות אין כל ספק: הטוב הוא טוב לעולם והרע רע לעולם, ואין הם מתחלפים. לפיכך, חובת הבחירה בטוב מוטלת על האדם עצמו. ואולם, לאחר שהאדם בחר בעבודת ה’ בלב שלם, קיבל על עצמו לקיים את המצוות באמת, והשתדל לעשותן לשם שמיים - אז מגיע מקומו של הביטחון האמיתי: לבטוח בה’ שיסייע לו לגמור את המעשה, ידריכו בדרך הנכונה, יחזקו בהתמדה ובכוונה, ויציל אותו ממכשול וכישלון. על כך ראוי להתפלל ולהישען על הקב"ה, כמאמר דוד המלך: “הדריכני באמתך ולמדני”, “הדריכני בנתיב מצוותיך”, ו“דבקתי בעדותיך ה’ אל תבישני”.

דברים אלו מזמינים את האדם לבחינה כנה של מקום הביטחון בחייו. יש מי שאומר: “אם ה’ ירצה - אתחזק”, “אם ה’ יעזור - אקפיד יותר”, אך רבנו בחיי בשער הביטחון מלמד שדווקא הבחירה הראשונה מוטלת עלינו: לקבוע זמן ללימוד, להחליט לשמור מצווה גם כשקשה, לבחור באמת גם כשהיא דורשת מאמץ. כאן אין אנו ממתינים לסימן מן השמיים, אלא נדרשים לבחור בטוב במודע ובאחריות. ורק לאחר הבחירה, כשהדרך כבר נקבעה בלב, אנו מרימים עיניים לשמיים ומבקשים: 'ריבונו של עולם, תן לי כוח להתמיד', 'תן לי לב נקי', 'תן לי סייעתא דשמיא שאגמור את המעשה ואעשה אותו כראוי'. כך נעשה הביטחון בה’ לא תחליף למאמץ, אלא נשמת החיים שבתוכו; לא ויתור על הבחירה, אלא העמקה שלה. ובמקום זה בדיוק נפגשים רצון האדם ורצון הבורא, והעבודה נעשית שלמה.

הרב זמיר כהן בשיעור מיוחד על אמונה וביטחון: