צמאים לשנאה: הסיפור הלא ייאמן מאחורי משבר המים האיראני

איראן נמצאת במשבר חמור ביותר. מקורות המים ברפובליקה האסלאמית הענקית הולכים ואוזלים, ומיליוני אזרחים מתקרבים למצב בו חייהם יהיו בסכנה. נשיא איראן מסעוד פזשכיאן הזהיר לאחרונה כי "אם לא ירד בקרוב גשם בטהרן, נצטרך להקצות מים בקיצוב. ואם עדיין לא ירד גשם, נצטרך לפנות את טהרן!".

מה גרם למצוקת המים החמורה? טוב ששאלתם, כי התשובה היא לא משבר האקלים אלא סיבה אחרת לגמרי - הגורם הבלעדי שהוביל את איראן למשבר החמור בתולדותיה היא שנאת ישראל יוקדת.  

הסיפור מתחיל לפני למעלה מ-60 שנה. רעידת אדמה הרסנית פגעה אז קשות באיראן, והיה צורך לשקם ולבנות מחדש את התשתיות שנהרסו. השאה מוחמד רזא פהלווי פנה באופן לא רשמי למדינת ישראל, וביקש את עזרתה בשיקום תשתיות המים של המדינה. ישראל, בדומה לאיראן, חווה אקלים צחיח למדי ואוכלוסייה שגדלה במהירות. למרות התנאים הקשים, היא הצליחה, בסייעתא דשמיא, לפתח שיטות וטכנולוגיות שאפשרו לספק די מים לחקלאים ולתושבי הערים. וכך, בהזמנת השאה, הגיעו מומחים ישראלים לייעץ לאיראן כיצד לבנות באופן יעיל את תשתיות המים שלה.

בתחילה הגיעו לאיראן כמה עשרות בודדות של מהנדסי מים. בהמשך התווספו מאות מומחי מים ישראלים, שעבדו על ארגון מחדש של תחום המים באיראן ועל יישום שיטות חקלאיות מודרניות. מספר הישראלים ששהו באיראן היה כל כך גדול עד שבשלב מסוים הוקמו בתי ספר בעברית לילדיהם, ובאזורים מסוימים אף היו חנויות עם שלטים בעברית.

על פי העיתון "וול סטריט ג'ורנל", שהביא את הסיפור, במהלך שנים אלו חל שיפור ניכר במערכות המים של איראן, והתכנון לתשתיות עבור החקלאים היה יעיל ופרודוקטיבי. הצנרת בערים הגדולות שודרגה כדי להפחית דליפות. מספר מתקני התפלה תוכננו, נבנו והופעלו על ידי ישראלים, בשיתוף פעולה עם מומחים ומהנדסים איראנים.

אבל בשנת 1979 התרחשה באיראן המהפכה האסלאמית. השאה הודח מכיסאו, והאייתוללה חומייני תפס את השלטון. הישראלים עזבו במהירות את איראן, והמשטר החדש השתלט על פרויקט המים והוציא להורג רבים מהמהנדסים האיראנים שעבדו יחד עם הישראלים. זמן קצר לאחר עזיבת הישראלים, המשטר העביר את הטיפול בנושא המים למקורבים לשלטון. הללו הקימו חברות הנדסה ובנייה, שהעשירו את בעליהם במיליארדי דולרים.

אחת החברות, בבעלות משמרות המהפכה, ניצלה את המנדט הבלתי מוגבל שלה כדי להסיט נתיבי מים לאזורים מועדפים, לעיתים תוך כדי יצירת השלכות הרסניות לאדם ולסביבה. דוגמה אחת מני רבות לכך הוא פרויקט "קומדרוד". במסגרת הפרויקט, הוסטו מים מיובליו של נהר מרכזי, הזורם דרך דרום-מערב איראן, למרכז הכוח של משמרות המהפכה בעיר קום שבמרכז המדינה. הפרויקט נועד גם להעביר כמויות גדולות של מים לקירור המתקן התת-קרקעי בפורדו להעשרת אורניום - המתקן שכזכור הותקף לפני כחצי שנה על ידי צבא ארה"ב. הטיית המים הותירה שטחים חקלאיים נרחבים וכפרים רבים ללא מים לגידולים ולעדרים. החקלאים נדחקו לעוני, נאלצו לעזוב את הכפרים שלהם ולעבור עם משפחותיהם לערים הגדולות. כך נוצרו שכונות עוני ענקיות המקיפות את טהרן וערים אחרות. רק כדי להבין את גודל הנזק שגרמו משמרות המהפכה לאיראנים, נביא את הנתון המדהים הבא: מאז תחילת המהפכה האסלאמית, 31,000 מתוך 69,000 כפרים באיראן ננטשו, כאשר המחסור במים הוא הגורם המרכזי לכך.

כל הקטסטרופה הזאת לא הייתה מתרחשת, אילו משמרות המהפכה היו משמרים ומקדמים את התוכניות של מומחי המים הישראלים. במקום זאת, השנאה החולנית לישראל הביאה את השלטונות האיראנים להשליך לפח כל תוכנית שקשורה לישראל. משטר האייתוללות היה יכול היה להשיג הישגים רבים עבור אזרחיו, הן בתחום המים והן בתחומים נוספים, אילו היה משתמש באופן מושכל במיליארדי הדולרים שצבר. אך מנהיגי איראן העדיפו לבזבז את הכסף על תשתיות מים כושלות, יצירת כאוס אזורי ומרדף חסר מעצורים להשגת נשק גרעיני. לא בכדי פנה ראש הממשלה בנימין נתניהו לאזרחי איראן והציע להחזיר את הידע הישראלי לאיראן תחת משטר חדש. דבריו נועדו להדגיש את הפער בין מה שאיראן הייתה יכולה להיות לבין המציאות הצחיחה שהמיטה עליה האידיאולוגיה הקיצונית.

ההתנהלות החולנית והמושחתת של המשטר האיראני, שהביאה את איראן למצבה הקשה, מזכירה את מה שהתרחש ברצועת עזה. במשך שנים, מדינות אירופאיות ואחרות העבירו עשרות מיליארדי דולרים לשיפור חייהם של העזתים. סכומי העתק הללו יכלו ליצור עבורם תנאי חיים מהטובים בעולם. אך כמו באיראן, ארגוני הטרור השתלטו על הרצועה ועל הכסף, ובמקום להיטיב עם האוכלוסייה הפנו את הכספים להקמת תשתיות טרור שהמיטו חורבן מוחלט על התושבים.

בימים אלו, כאשר מתקיים שיח בין-לאומי על שיקום רצועת עזה, חובה ללמוד מהניסיון המר: כל עוד ייוותר בשלטון גורם אסלאמיסטי קיצוני, כל דולר שיושקע שם הוא פשוט בזבוז חסר תוחלת.