לא בטון ולא ברזל: הגשרים המרשימים בהודו שצומחים מהאדמה

בצפון-מזרח הודו, באזור שנחשב לאחד הלחים והגשומים ביותר בעולם, ישנם גשרים ייחודיים ביותר. הם לא בנויים מבטון ולא מברזל, אלא מדובר בגשרים טבעיים לחלוטין, שצומחים כל הזמן. עבור תושבי המקום, חציית נהר דורשת סבלנות, ידע קדום וחיבור לטבע.

במורדות גבעות קהאסי וג’נטייה, באזור הכפר צ’רפונג’י שבמדינת מגהאליה, גדל פיקוס הגומי - עץ בעל מערכת שורשים יוצאת דופן בחוזק שלה. לצד שורשיו הראשיים, העץ מפתח שורשים משניים היורדים מהגזע ויכולים להתפשט מעל פני הקרקע, להיאחז בסלעים ולצמוח גם מעל מים זורמים. תכונה זו הפכה את העץ לחומר גלם נהדר עבור שיטה מיוחדת לבניית גשרים.

כבר לפני שנים רבות הבינו בני השבטים המקומיים שהשורשים הללו יכולים לשמש הרבה יותר מאשר עוגן לקרקע. כאשר נדרש מעבר מעל נהר, הם החלו לכוון את צמיחת השורשים במקום לבנות גשר רגיל. כך נולד הרעיון של "גשר חי" - גשר שצומח לאט, אך הולך ומתחזק עם השנים.

כדי להוביל את השורשים בדיוק למקום הרצוי, תושבי האזור פיתחו שיטה חכמה: הם משתמשים בגזעי עץ אגוז חלולים, אותם הם מניחים מעל הנהר כמעין תעלות הכוונה. השורשים הדקים של פיקוס הגומי נאלצים לגדול בתוך הגזעים, וכך אינם צונחים מטה אלא נמשכים קדימה, עד שהם מגיעים לצד השני של הנהר ונאחזים באדמה. משם, הטבע כבר עושה את שלו.

זהו תהליך איטי במיוחד. גשר שורשים הופך לשימושי באמת רק כעבור 10 עד 15 שנים, אך התוצאה מרשימה: גשרים שאורכם יכול להגיע ליותר מ-100 מטר, המסוגלים לשאת בו זמנית משקל של 50 בני אדם ואף יותר. בניגוד לגשרים רגילים, הם אינם מתבלים עם הזמן, אלא מרבים לצמוח. ככל שהם ממשיכים לצמוח, כך הם נעשים חזקים ויציבים יותר. חלק מהגשרים באזור משמשים את תושבי הכפרים ברציפות כבר למעלה מ-500 שנה. מה רבו מעשיך ה'.