שווה סיפור: מחסד לא מפסידים

כבר כשהתחתנתי עם בעלי ידעתי שקיבלתי אוצר. המידות הטובות, הרגישות, חוכמת החיים שלו, היו מעל ומעבר לציפיות שלי. לכן כעשור מאוחר יותר, ואנחנו כבר משפחה יפה עם ילדים קטנים, לא התפלאתי כלל כשהתקשר ראש ישיבה לנערים מתמודדים מאחת הערים בארץ, וביקש שבעלי יקבל על עצמו תפקיד מסוים בישיבה.

זה התאים לו כמו כפפה ליד. היה לי ברור שהבחורים יידבקו אליו כמו פרפרים לאור. אלא שהתפקיד הזה דרש מגורים בסביבת הישיבה, מה שהציב לכולנו אתגר. רק לא מזמן נכנסנו לדירה שלנו, באחת הערים המתפתחות, לאחר שנים של שכירויות ומעברי דירה. דירה חדשה מקבלן, גדולה, מרווחת, השקענו בה את המיטב, ובסך הכל היה לנו טוב, מאוד. הילדים היו מסודרים במוסדות מצוינים, היתה לי עבודה מסודרת, דבר לא חסר.

לעזוב הכל, לעבור לעיר אחרת, שכונה אחרת, סגנון שונה – והכל בשביל התפקיד הזה? זה הצריך חשיבה מחודשת. ידעתי שמול נשמות יהודיות תועות ומבולבלות, הקושי שלי מתגמד, מה גם שמי כמוני יודעת מה בעלי יכול לתת לאותם בחורים. לא עת לחשות.

בעלי השאיר לי את ההחלטה. הוא בעצמו היה מוכן לכל מה שיעזור לעוד יהודי. השבתי בחיוב. מכאן הכל התחיל להתגלגל, רשמנו את הילדים למוסדות חדשים, ערכנו בירורים וכמובן חיפשנו דירה. עם כל חלקי ההתארגנות הסתדרנו, ב"ה, אבל הדירה היתה לוז הבעיה.

הישיבה שכנה בשכונה ותיקה, אך די מבוקשת. כמעט ולא היו בה דירות להשכרה, ודאי לא בגודל שאנחנו צריכים. כל דירה שיצאה לשוק – נחטפה, ואם שהתה יותר זמן – לא היתה במצב תקין. כלומר, היו דירות שהלכנו לראות, אבל המצב שלהן היה מזוויע, ממש. הכל ישן ומוזנח, לא משהו שמתאים למגורים שפויים, ואני מזכירה – הגענו מדירה חדשה. כמה אפשר לצנוח בסולם הדרגות?

הדירות הטובות, חוץ מאלו שנחטפו, היו יקרות להחריד, או לחילופין קטנות ממש: דירה של שני חדרים שאיכשהו חילקו אותה לארבעה חדרים, וכל מיני הפתעות לא נעימות אחרות.

הגיע חודש אב. עוד פחות מחודש מתחילים הלימודים, ועדיין אין לנו דירה לגור בה! הלחץ היה ניכר. אחת מבנות המשפחה, שגרה באותה שכונה, שלחה לנו הודעה שהיא מצאה: "התפנתה דירה להשכרה מיידית". מיד הרמנו טלפון, וקבענו לבוא ולראות את הדירה. למחרת, כאשר נכנסנו לדירה, גבר התסכול. כמו בכל שאר הדירות, הכל היה ישן, מוזנח ולא הכי מרנין. הפלוס היחיד היה הגודל – והמחיר. יצאנו משם מהורהרים. בדרך חזור ליבנו את העניין. הבנו שאין לנו הרבה זמן "להתפנק". אוטוטו נפתחת שנה, וזו בינתיים הדירה הכי תקינה ומתאימה שראינו. החלטנו לשכור אותה, למרות מצבה. בעלי התקשר למשכיר, אך הוא לא ענה. לא התפלאנו, קורה. אך גם בהמשך היום, וגם למחרת, כשבעלי ניסה לתפוס אותו – לא עלה בידו.

באותו יום נסענו שוב לאותה שכונה. ידענו שיש לנו כמה וכמה סידורים טכניים בעיר, והחלטנו לשכור רכב שיתופי לכל אותו היום. התברר שזה היה רעיון מצוין, כי יצאנו משם רק אחרי חצות הלילה. כבר יצאנו מן השכונה בדרך חזרה לעיר שלנו, ולפתע צלצל הטלפון של בעלי. זה היה אחד מהשכנים שלנו, בדירה הנוכחית. אשתו שכחה חבילה קטנה באחד הבניינים בשכונה שבה היינו. הוא שמע שנסענו לשם, ושאל אם נוכל לקחת את החבילה ולהביא לו אותה בדחיפות. הוא אמר זאת כמובן מאליו, כי מה הבעיה, אם אנחנו ברכב, לקפוץ רגע למקום? אלא שאנחנו כבר יצאנו מהשכונה לפני עשר דקות לפחות. כדי לקחת את החבילה נצטרך לחזור את כל הדרך הזו, וכל זה אחרי חצות, כשאנחנו שפוכים מעייפות, משתוקקים להגיע לבית שלנו. אמרתי לבעלי בשקט: "תגיד לו שיצאנו כבר, בפעם הבאה שנגיע – ניקח בשבילו, מה דחוף כל כך?". אבל בעלי עשה חשבון אחר. "אין בעיה, תהיה זמין, כדי שאם לא אמצא את הכתובת או תהיה בעיה כלשהי יהיה לי עם מי לדבר". נדהמתי, אבל אני מכירה את בעלי. הוא יעשה את המובן מאליו בשבילו – כלומר, יעזור למי שצריך. הוא עלה על המחלף וחזר לשכונה. "אם יהודי מבקש טובה – לא נעשה?!", אמר בקול. כך הגענו לכתובת שאותה מסר השכן. בעלי יצא להביא את השקית, שחיכתה על ידית אחת הדלתות בבניין, בחזור, רגע לפני שיצא מהבניין, צדה עינו מודעה שהיתה תלויה בלוח המודעות של הבניין: "דירה להשכרה". אינטואיטיבית הוא ניגש אליה. היה כתוב בה כל מה שאנחנו מייחלים לעצמינו: דירה גדולה, מרווחת, משופצת מהיסוד, במקום מרכזי ושקט. רק המחיר היה קצת יקר לתקציב שלנו, אלף שקל יותר. בעלי הכניס את המספר לאנשי הקשר בטלפון, מבטיח לעצמו להתקשר כבר למחרת בבוקר. אבל אז, בטעות, במקום לסיים לשמור את המספר - הוא חייג...

שעה אחרי חצות. לא נעים... עד שבעלי שם לב ועמד לנתק – כבר ענו לו. מקולו של האיש מעבר לקו אפשר היה לחשוב שאנחנו ממש באמצע היום. בעלי התנצל על השעה, זו היתה טעות. האדם שמעבר לקו התגלה כאדם חביב ונחמד. "אין בעיה", הוא אמר, "אני רגיל לעבוד גם בלילה...". בעלי אמר שהוא התקשר בשביל הדירה שפורסמה. האם היא בכלל אקטואלית? בעל הדירה אישר, והם סיכמו לשוחח למחרת בבוקר. אחרי הכל, כמה אפשר להפריע לאנשים באמצע הלילה? לא נעים.

למחרת בבוקר, מיד אחרי התפילה, במקום להרים טלפון אל בעל הדירה - בעלי פשוט עלה על האוטובוס הראשון שהגיע לכיוון העיר. הוא חשש שמא יקדימנו אחר, והדירה תיתפס. אם יש משהו טוב, צריך לתפוס מיד. את הטלפון הוא תכנן לעשות בנסיעה, כדי שכשהמשכיר יאשר, הוא כבר יהיה שם. הוא עשה בדיוק כך, ומיד בתחילת הנסיעה התקשר. "דיברתי איתך אתמול, אני רוצה לראות את הדירה. מתי אפשר להגיע?", שאל, "בסביבות שמונה בערב", ענה. בעלי נבהל. "האמת, כבר עליתי על האוטובוס... זו דרך בינעירונית, ואני לא יכול עכשיו לרדת באמצע הנסיעה. אולי אפשר לראות בשעה הקרובה?". המשכיר הופתע. "אגיד לך את האמת, היו עוד כמה שרצו לראות את הדירה הבוקר, אבל הדייר שגר כרגע בדירה הסכים לאפשר את הסיור רק בשעה שמונה בערב, אז נוח לו יותר".

"אולי תעשה איתי חסד ותסביר לו את הסיטואציה שנקלעתי אליה? אני מבטיח לעשות זאת בזריזות, לא אטריח יותר מדי", אמר בעלי בתחנונים. בעל הדירה התלבט קצת, ואז ענה: "אני אנסה".

חמש דקות אחר כך הוא חזר אליו. "דיברתי עם השוכר, הוא הסכים באופן חד פעמי להראות לך את הדירה כאשר תגיע, רק בגלל שכבר עלית על האוטובוס". בעלי הודה לו מעומק הלב. משהו אחד התקדם.

לקח לבעלי בדיוק דקה להבין שזו הדירה שאנחנו מחפשים כל כך הרבה זמן. זו היתה  דירה ענקית, יפה, משופצת מהיסוד. דירה חלומית, מעוצבת בטוב טעם. המודעה לא הגזימה בתיאור שלה, היה ברור שכל מי שיראה אותה – יחטוף אותה מיד.

בעלי התקשר מיד למשכיר. "אני רוצה לסגור", אמר. המשכיר התלבט. "יש עוד כמה אנשים שהתעניינו בדירה והתכוונו להגיע הערב לראות אותה. אמנם אמרתי לכולם שאני לא מתחייב לאף אחד...", הוא חכך בדעתו בקול, ולאחר מספר דקות אמר: "אם אתה סוגר איתי מייד, אני חותם איתך". בעלי לא התלבט. "אני חותם איתך עכשיו!", אמר. בעל הדירה גר לא הרחק משם, ובעלי הגיע אליו לחתימה.

כאשר ישבו יחד ושוחחו קצת, המשכיר התפעל מאוד מבעלי. הוא שמע על הרקע שלו ועל הסיבה לכך שהסכים לעזוב דירה מטופחת ולהגיע לשכונה. זה נגע ללבו, ובו במקום הוא הסכים להתגמש במחיר, ולהשכיר לו את הדירה בדיוק בסכום שתכננו מלכתחילה! בעלי סיפר לו גם כמה זמן חיפשנו דירה, והתפלא קצת, איך לא ידענו על הדירה הזאת? הרי חיפשנו בכל לוח מודעות אפשרי... בעל הדירה סיפר לו שהדירה כבר היתה מושכרת לאדם אחר, אך כשבוע קודם לכן, השוכר נקלע לתאונת דרכים קשה. הוא נזקק לשיקום ארוך, והיה צריך למצוא בית נגיש – מה שלא התאפשר בדירה הזו. כך שבעל הדירה נשאר תקוע. הדייר הנוכחי עמד לעבור דירה כבר ביום המחרת, ובעל הדירה נשאר במפתיע ללא שוכר. את השלט "להשכרה" הוא תלה רק שעות ספורות לפני שהגענו לבניין לקחת את החבילה בשביל השכן...

וכך, שבוע וחצי לפני תחילת הלימודים, כל מה שנשאר לנו היה רק להעמיס את הארגזים על המשאית, ולעבור דירה.

פתאום הנסיעה ה"מיותרת" להביא את החבילה – לא היתה מיותרת כלל. ואם תשאלו את בעלי, היא לא היתה מיותרת גם לפני כל זה. מחסד – לא מפסידים!