הנס לאחר 27 שנות ציפייה: "אפילו בחדר לידה, כשנתנו לי להחזיק את התינוק – עוד לא האמנתי שזה קרה"

לידת ילד היא תמיד פלא. אז באילו מילים ניתן לתאר לידת בן בכור לאחר למעלה מ-27 שנות ציפייה? אולי במילותיו של ר' שלום שטיסל, האב הטרי: "קמתי הבוקר, הילד שלי בכה, ובכיתי איתו ביחד".

שטיסל, אדם נמרץ ולבבי, משמש בתפקידו כמנהל של חנות ספרי הקודש 'ספרי הישיבה' שבירושלים, חנות גדולה ומפורסמת בציבור החרדי. רעייתו היא מטפלת מוסמכת ברפואה אלטרנטיבית. למרות שהם מעורים ומוכרים בציבור מתוקף עיסוקיהם, הוא מציין כי לא מעט אנשים – גם כאלו שעבדו איתם באופן צמוד – לא ידעו כי הם חשוכי ילדים. "הרבה אנשים, כששמעו את הבשורה הטובה, לא האמינו שלא היו לנו ילדים. כלפי חוץ היינו האנשים הכי שמחים והכי חזקים".

"התייאשנו אבל לא ויתרנו"

הם נישאו לפני קצת יותר מ-27 שנים, שני צעירים בתחילת שנות ה-20 לחייהם. עברו כמה שנים, ובעוד בבתים הסמוכים נשמעו קולות ילדים, ביתם נותר שקט. "כשלוש שנים אחרי החתונה התחלנו לבדוק יותר לעומק ולהיכנס לעולם הטיפולים, ומאז היינו בו לסירוגין שנים ארוכות.

"אני בן יחיד להורים שלי, אין לי אחים ואחיות", הוא מוסיף. "הכאב הגדול שלי היה מול ההורים שלי: איך אני מסתכל להם בעיניים? הכאב שלהם חתך לי בבשר החי הרבה יותר מהכאב שלי. הרגשתי כאילו זו משפחה נכחדת".

היו לכם רגעי משבר לאורך הדרך?

"ברור. אי אפשר לתאר כאב כזה. טיפול אחרי טיפול, טיפול שמצליח ואז כושל. כאב אינסופי. לא לחינם חז"ל אמרו שיש ארבעה סוגי אנשים שנחשבים כ'מתים-חיים', ואחד מהם הוא מי שאין לו ילדים. הבית מת. אין אף ילד שקם בבוקר לומר לו בוקר טוב, חוץ מהאישה או הבעל".

ומה נתן לכם את הכוח להתמודד?

"אני אומר שאני הייתי התלמיד של א'-ב' הכי מסור ושקדן, כי בכל פעם מחדש התחלתי שוב מא'-ב'. עוד טיפול מההתחלה, עוד טיפול נכשל, ועוד פעם מתחילים, ועוד פעם מתחילים. היו הרבה רגעי ייאוש, אבל מעולם לא ויתרנו.

"כל בוקר, כשיצאתי מהבית, לא משנה כמה עצוב הייתי, שמתי את היד שלי על המזוזה ואמרתי: 'אבא שבשמיים, אני יוצא עכשיו מהבית, תן לי יד – כמו שנותנים לילד קטן. אני סומך עליך, אני הולך יחד איתך, ואין עוד מלבדך'. זה היה המוטו שלי".

"יד מלמעלה שמובילה"

לצד אין ספור תפילות והתברכות מפי רבנים ואדמו"רים, השקיעו בני הזוג סכומי עתק בטיפולים להבאת ילד לעולם. שטיסל מסביר כי קופת חולים מממנת את הטיפולים עד תקרה מסוימת ומגבילה את מספרם, ומציין כי הוציאו מכספם "מיליון שקל וצפונה" לצורך מימון הטיפולים.

כשאני שואלת לגבי תגובות הסביבה, שטיסל לא שש לדבר סרה על אחרים. הוא רק מזכיר כי "אומרים שהקדוש ברוך הוא יציל את עם ישראל מ'הקול קול יעקב' לא פחות מ'הידיים ידי עשיו'. השמועות, ויש כל כך הרבה 'רב סרן שמועתי' מסביבנו – גם בשנות הציפייה וגם היום – הם דבר מאוד קשה. אני יכול לברך ולהודות על כך שגם ההורים שלי וגם ההורים של אשתי אף פעם לא התערבו ולא שאלו שאלות. הם התפללו, דאגו, אך אף פעם לא 'נכנסו לקישקע', כמו שאומרים".

לטובת זוגות אחרים שמצפים, חשוב לו לבקש: "לא לשאול שאלות ולא להביא סגולות. אל תעשו טובות בלהביא סגולות, כי כל סגולה כזאת היא עוד סכין בלב. רק תתפללו עליהם ותכבדו את הפרטיות של בני הזוג".

ספר על הרגע בו התבשרתם בבשורה הטובה.

"קודם כל, היו לנו כמה פעמים שכבר היינו אפילו בחודש שני ושלישי וההיריון לא החזיק מעמד. הייתי מאוד סקפטי וחששתי שזה עוד טיפול שעלול להיכשל. כשאשתי עברה את השליש הראשון, וברוך השם ההיריון התקדם בהצלחה, התחלנו בהדרגה לספר.

"אפילו בחדר הלידה, כשנתנו לי להחזיק את התינוק, לא האמנתי שזה שלי. עכשיו כבר אפשר להגיד 'הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו'".

יש לך מסר לסיום עבור זוגות שמחכים לילדים?

"עכשיו עברתי למועדון אחר, ומועדון אחר זה אומר שאני כבר לא מרגיש וחווה את הכאב של אנשי המועדון הקודם", הוא פותח את תשובתו בסיוג. "עם זאת, אני לא אשכח את הכאב הזה. אני רוצה לבקש מכל הזוגות שממתינים: אל תוותרו. אני יודע שיש ייאוש. אמנם רבנו אומר שאין ייאוש בעולם כלל, אבל בתחום הזה יש ויש ייאוש. אבל אל תוותרו ואל תרימו ידיים. תתחזקו ותאמינו בקדוש ברוך הוא. הוא אבא טוב ואין עוד מלבדו.

"נכון, אנחנו לא מבינים את המהלכים שלו. אני תמיד אומר שאנחנו כמו כלים של שחמט. הרץ, הסוס, המלך והמלכה – הם חושבים שהם הולכים לבד. אבל לא, יש יד מלמעלה שמובילה אותם. ככה גם אנחנו. יד ה' כביכול מובילה אותנו במהלכים שלו. מותר לכעוס, מותר לצעוק, מותר לשאול למה, אך אסור להישבר.

"זכינו ואנחנו גרים בשכנות לרב שלום ארוש, שיהיה בריא. הוא תמיד אומר להודות ולרקוד. למשל, יש לך משבר בבית – תגיד 'אבא, תודה'. אבל מישהו אמר לי, שעל כך שאין ילדים – על זה אסור להודות. זה כאב כל כך חזק שאי אפשר להגיד תודה, ואי אפשר להבין את זה.

"אני רוצה רק לבקש טובה אחת: אל תהיו עצובים. אנשים לא אוהבים אנשים עצובים. כל יום, לפני שאתם יוצאים מהבית, תיגשו למראה ותעשו לעצמכם פרצופים מחייכים. תכריחו את עצמכם לחייך, וככה תצאו מהבית. תהיו שמחים ואל תוותרו".