כתבות מגזין
"ברגעים האחרונים שלה, היא הייתה באמצע לקרוא תהילים"
שבוע וחצי לאחר הפיגוע בצומת רמות שזעזע את המדינה, בתה של שריתה מנלדסון הי"ד, אחת מששת הנרצחים, מספרת על שמחת החיים והחסד של אימה למרות הקשיים שעברה בחייה, ועל כיבוד ההורים המיוחד במינו
- מוריה לוז
- פורסם כ"ה אלול התשפ"ה
בעיגול: שריתה מנדלסון הי"ד ביום ראשון בלילה, כמה שעות לפני שכדורי המחבלים יקטלו את חייה בצומת רמות בירושלים, שיתפה שריתה מנדלסון הי"ד פוסט של הידברות. כזכור, באותו לילה התרחש ליקוי לבנה, והפוסט עסק במסר שניתן ללמוד ממנו. "ביהדות הירח הוא סמל לעם ישראל: כמו שהלבנה מתמעטת וחוזרת ומתחדשת, כך גם עם ישראל עובר תקופות של חושך והסתרה, אבל תמיד שב ומתחדש ומאיר", שיתפה שריתה, וכמו ניבאה את הבוקר המדמם שיפקוד אותנו למחרת.
שריתה מנדלסון הי"ד "הטלפון הנייד היה פתוח בפרשת העקדה"
"באותו בוקר הייתי בנסיעה שממש חיכיתי לה", פותחת בתה של מנדלסון, אביה בן הרוש. "תוך כדי הנסיעה, אימא שלי שלחה לי כמה הודעות: 'בוקר טוב, מה נשמע? איך אתם? איך אתם מרגישים? נו, כבר יצאת?', עם הכינויים שלה, המדבקות והסמיילים. כשעניתי לה 'אימא, ברור, אני תיכף מגיעה ליעד', היא אמרה לי: 'וואו, איך? אני כבר חצי שעה באוטובוס, ולא הגעתי עדיין לצומת רמות'".
בדיעבד, התברר כי הייתה תאונת שרשרת בכביש מרכזי סמוך לצומת רמות. התאונה יצרה עומס חריג על הכבישים, ואנשים רבים המתינו בתחנה. שריתה יצאה מביתה שבשכונת רמת שלמה לכיוון צומת רמות, שם חברה הייתה אמורה לאסוף אותה, והן היו אמורות להמשיך ביחד למשרד בו עבדה. בן הרוש מספרת שהפיגוע התרחש כאשר החברה המתינה ברמזור סמוך לתחנה, רגעים ספורים לפני שהייתה אמורה לאסוף את אימה.
מה אתם יודעים לספר אודות מה שעבר על אימך בזמן הפיגוע?
"אימא עמדה בקצה של התחנה, והיה שם איזה אוטובוס שעצר. הרכב של המחבלים עקף אותו, ונעמד ממש ליד אימא. ככל הנראה היא הייתה בין הראשונים שנורו. אותי מנחם לדעת שהיא לא פחדה".
אחרי הפיגוע, קיבלו ילדיה של שריתה את הטלפון הנייד שלה. שלוש 'חלוניות' היו פתוחות בו, מספרת בן הרוש – חלונית אחת עם פרק תהילים, חלונית נוספת עם פרשת העקידה וחלונית שלישית עם רשימת האנשים אותם נהגה שריתה להזכיר בתפילה. "ברגעים האחרונים שלה, היא הייתה באמצע לקרוא תהילים".
"החיים ממשיכים"
שריתה הי"ד עלתה מארגנטינה בהיותה כבת שש. לאחר מותה, חברתה הטובה הספידה אותה בכתב וציינה שההתאקלמות בארץ לא הייתה פשוטה עבורה. כשהייתה בת 12 נפטרה אימה, ובגיל תיכון עברה שריתה להתגורר אצל משפחה אמידה, תמורת עבודות ניקיון שביצעה בביתם.
לשבעה הגיעה אישה שהכירה את שריתה, משתפת בתה. אותה אישה התייתמה מאימא שלה, שנפטרה בפתאומיות לאחר מחלה קצרה. "היא אמרה לי: 'אביה, כשאני ישבתי שבעה, אימא שלך באה אליי בסוף השבעה עם מכתב. המשפט המרכזי בו היה: 'מ' יקרה שלי, אני התייתמתי מאימא שלי בגיל 12, ואני רוצה להגיד לך שיש חיים, והחיים ממשיכים, ואפשר לשמוח, ואפשר לעשות הרבה'. תפסתי את האישה הזאת, ואמרתי לה שהיא מוכרחה למצוא את המכתב", מתרגשת בן הרוש. "אימא שלי לא דיברה איתנו על המקומות האלו בנפש שלה. אני רואה את זה כסימן עבורנו".
בהספדים על שריתה, בני משפחתה הזכירו בין היתר את כיבוד ההורים המיוחד שחלקה להוריה ולהורי בעלה. אימה, כאמור, נפטרה בצעירותה, וכעבור מספר שנים אביה התחתן בשנית. בן הרוש נזכרת בכבוד שרכשה שריתה לאימה החורגת ובטיפול המסור שהעניקה לאביה. "היא טיפלה בסבא שלי, הלכה אליו ודאגה לו. זה היה כיבוד הורים לא סטנדרטי".
שריתה מנדלסון הי"ד ונכדותיהלפני שנתיים נפטרה חמותה של שריתה, אליה הייתה קשורה מאוד. "גדלנו עם הסבתא הזו, שהייתה אישה צדיקה ומדהימה. בתקופת הקורונה המצב הבריאותי שלה הידרדר. היא לא יכלה לגור לבד, ולכן עברה לגור אצל ההורים שלי לתקופה של שמונה חודשים". בן הרוש מציינת כי למרות הסטיגמות על הקשר שבין חמות לכלה, הקשר של אימה וסבתה היה הדוק ביותר. "היה ביניהן קשר של הערצה. כשהייתי שואלת את אימא על כך, היא הייתה עונה לי: 'סבתא היא באמת משהו מיוחד, היא אחת לדור'. ההערכה הייתה לגמרי הדדית. היה ביניהן קשר מתוק של כבוד, למרות שבחיצוניות הן נראו מאוד שונות זו מזו".
בן הרוש מוסיפה, כי המעבר של סבתה לבית הוריה התרחש מעט אחרי שהיא עצמה נישאה. "זו הייתה התקופה הכי קיצונית בקורונה, וכדי לא לסכן את סבתא לא יכולנו להגיע לבית של ההורים הרבה זמן. למרות שהיעדר הביקורים שלנו לא היה קל לאימא שלי, היה לה ברור שצריך שסבתא שלי תהיה במקום טוב. סבתא הייתה צלולה, אבל מבחינה פיזית נזקקה להמון עזרה, ושני ההורים שלי טיפלו בה במסירות. אבא שלי הזכיר בשבעה שאימא לא התלוננה על כך לרגע, והיה ברור לה שעושים את זה.
"מבחינת אימא שלי, היא ראתה בסבתא דמות מופלאה. סבתא הייתה קוראת תהילים כל הזמן, ומתפללת על חולים ופצועים מתוך רשימות שהיו לה. אימא שלי למדה את זה ממנה. היא הייתה קוראת באופן קבוע תהילים, ובשבת, כשכולם כבר התפזרו לחדרים, היא הסבירה שהיא צריכה לסיים את התהילים".
שריתה גם לקחה על עצמה להכין רשימות של אנשים שזקוקים לתפילה. את הרשימות היא עדכנה כל הזמן – הוסיפה פצועים והורידה בשמחה זיווגים שצלחו. "היא הייתה מסמנת וי ליד השם שלהם ומיד שולחת הודעה: 'איזה כיף, אני מורידה אותך מהרשימה שלי'". בשבעה הגיעו מנחמים, שהראו לבני המשפחה את ההודעות המשתתפות והנרגשות ששלחה להם שריתה.
שריתה מנדלסון הי"ד "תעשו טוב לאחרים"
"אימא עשתה בחיים שלה המון דברים", מתארת בן הרוש. "אבל אף פעם לא חשבתי שהדברים שהיא עושה הם גדולים. היא הייתה עושה אותם בפשטות, ובצורה נעימה ואוהבת. זה היה חלק ממנה: להתעניין באנשים, לשאול בשלומם ולהקשיב להם. היא באמת אהבה את זה, והיה טבעי עבורה להקשיב למישהו חצי שעה, להתעניין בילדים הנכדים שלו, ולזכור את הכול. היא הייתה צנועה ולא עשתה מזה רעש וצלצולים, ובשבילה הנתינה הזו הייתה מובנת מאליו". בן הרוש מפרטת, כי אימה עבדה במקצועה בעבודה משרדית של גזברות, אך משרדה – שלא היה תחום בדלת, אלא מוקף בשלושה פתחים – היווה אבן שואבת למגיעים למקום. היא הייתה ממלאת מגירה עם עוגיות, פתקיות, עטים ופרסים קטנים, וכל מי שעבר במקום היה מתכבד בעוגייה. גם טלפונים שדרשו טיפול מיוחד מצאו את דרכם אליה.
שריתה מנדלסון הי"ד ונכדותיהמה המסר שאפשר לקחת מאימך?
"בעיקר לעשות טוב. אימא הייתה כל כולה טוב. שימו לב למי שלידכם. תאמרו מילה טובה ותגלו התעניינות. אימא כל הזמן רק רצתה לעשות טוב, ושעם ישראל יגיע למקום טוב. היא כאבה את השנאה ואת הפירוד, ורק התפללה על עם ישראל".
