"קשת רקד עם ספר התורה ברחובות פלורנטין, מי האמין ששנה לאחר מכן נרקוד עם ספר תורה להנצחתו?"

"נזרקתי אל תוך עולם השכול לפני 24 שנים", מספר יהודה לנצקרון, שאחיו, נפתלי הי"ד, נרצח בפיגוע כשהיה בן 13 בלבד. חודשיים לפני כן, חגגו לו בר מצווה. "נפתלי היה בן הזקונים של הוריי, העשירי מבין עשרה ילדים. אני, הבכור, מבוגר ממנו ב-18 שנה", מסביר לנצקרון. "הוא היה בדרכו לישיבה בקדומים, ועצר יחד עם חברו אלירן בתחנת הדלק בכניסה לשומרון. מחבל מתאבד עם חגורת נפץ התקרב אליהם, ונפתלי ואלירן נרצחו במקום".

יהודה לנצקרון ואחיו נפתלי הי"ד

הנצחה של נחמה

איך ממשיכים לחיות אחרי אסון כה נורא? לנצקרון מציין כי באופן אישי הוא מצא את עצמו עוסק רבות בהנצחות. "זו הייתה דרך ההתמודדות שלי", הוא מסביר, "ובמשך התקופה שאחרי הפיגוע הייתי עסוק כל הזמן בהנצחתו של נפתלי. מקובל לטעון ש'אין בהנצחות מוגזם', אך במקרה שלי אני מרשה לעצמי לומר שזה באמת היה קיצוני, עם שלושה ספרי תורה, שני בתי כנסת, בית מדרש בישיבה, מצפה, גינה לזכרו, ספרי זיכרון, ועוד ועוד רעיונות נוספים, ממש בלי סוף.

"לאחר שנתיים של עשייה התגלה אליי אחי בחלום ואמר לי: 'יהודה, עד כאן. עשית מספיק, וכעת יש מאות משפחות שכולות נוספות שצריכות את עזרתך'. הרגשתי שזה כמו צוואה שנפתלי מעביר לי באופן ישיר, ומסביר לי שזהו רצונו. בעקבות כך התחלתי לעזור למשפחות שכולות ליצור הנצחות ליקיריהן. במשך שנים רבות פעלתי באופן וולונטרי וללא שום קבלת תמורה, כאשר המשפחות היו פונות אליי בבקשות שונות – זו רוצה ארון קודש לזכרו של הבן, זו רוצה ספר תורה וזו מעוניינת בהקמת מצפה או סרט תיעודי, או כל דבר אחר. השתדלתי לעזור לכל מי שרק פנה אליי, ועסקתי רבות בנושא".

ואז הגיע שמחת תורה תשפ"ד, וכשנחשף לנצקרון להיקף המבהיל של הנרצחים, הוא התחיל להבין שתמונת המצב שליווה עד כה הולכת להשתנות.

"פתאום הבנתי שנוספו למשפחת השכול של עם ישראל בתוך שנה אחת, ללא שום הודעה מוקדמת – כ-2000 משפחות שכולות נוספות, ואם עד היום עסקתי בהתנדבות בליווי של 3-4 משפחות בשנה, הרי שמעתה אידרש ללוות 300-400 משפחות, ועליי להיערך לכך בהתאם. בעקבות כך הקמתי את עמותת 'מנציחים', שכל מטרתה היא לסייע למשפחות ביצירת הנצחות ליקיריהן".

לנצקרון מציין כי בתחילה היה בכוונתו לסייע למשפחות בכל הנצחה שיבחרו, אך מהר מאוד הוא גילה עד כמה שתרומת ספר תורה לעילוי נשמת הנרצח היא ההנצחה המנחמת ביותר עבור המשפחה, ורוב רובן של המשפחות רואות זאת כמקור גדול של נחמה.

"לעולם לא אשכח", הוא אומר, "את השיחה שהייתה לי עם תא"ל דדי שמחי ששכל את בנו בשמחת תורה, וסייענו לו בתרומת ספר תורה. שמחי סיפר לי לאחר מכן: 'היינו חמישה במשפחה – אשתי ואני ושלושה בנים. אחרי הכנסת ספר התורה נשאנו את הספר אתנו בתוך הרכב, כשאשתי ואני יושבים מקדימה, ומאחורינו יושבים שני בנינו, וביניהם ספר התורה. זו הייתה הפעם הראשונה בה הרגשתי שבאופן מסוים הבן שלי חזר אליי'".

ספר תורה לכל משפחה

תרומת ספר תורה היא הנצחה חשובה מאוד, אך גם יקרה מאוד. איך אפשר לעמוד בכך?

"אני יוצא מתוך נקודת הנחה שכל משפחה שאיבדה את בנה במלחמה הקשה, ראויה וזכאית להכניס לעילוי נשמתו ספר תורה, גם אם אין לה יכולת להשקיע", מבהיר לנצקרון. "בתחילה חשבתי שכולנו יחד נירתם כציבור כדי לתרום כספים למשימה, אך בתוך זמן קצר הבנתי שאין לכך שום סיכוי, שכן עלות ספר תורה חדש מגיעה לכ-200 אלף שקלים, ואם נכפיל זאת במאות נגיע לעשרות מיליוני דולרים, מה שברור שבלתי אפשרי לבצע.

"בעקבות כך שיניתי כיוון, והתחלתי לפעול בשיטה שונה לגמרי, בה אני לא מציע לכתוב ספר תורה חדש, אלא לחדש ספר תורה פסול, ובכך להוריד משמעותית את העלויות".

למה הכוונה?

"כפי שיודע כל מי שמתפלל בבית הכנסת, ישנם בתי כנסת רבים מאוד שמחזיקים ברשותם ספרי תורה שנפסלו. הם משאירים אותם בארון הקודש, אך מסמנים אותם באופן שבו יהיה ניתן להבחין בכך שהם פסולים ולא יקראו בהם. כך קורה שלפעמים במשך עשרות שנים הם מונחים בפינת הארון, ללא כל שימוש. מבדיקה שערכתי מסתבר שכמעט בכל בית כנסת יש ספרי תורה כאלו.

"ההצעה שלי הייתה כזו – במקום לבייש את ספר התורה שעומד בצד, נחדש את הספרים העתיקים, בעלות שתגיע בממוצע ל-35 אלף שקלים לספר. אנחנו נסייע למשפחה בגיוס הכספים, כאשר היא לא תידרש להשקיע בכך כלל מכספה, וכך כולם ירוויחו מכך – התורמים הראשונים של ספר התורה ישמחו שיש בו תועלת וקוראים ממנו בתורה, ועבור המשפחות השכולות זו תהיה נחמה אמיתית, וזכות גדולה מאוד לעילוי נשמת יקיריהן.

"בתוך זמן קצר הצלחתי לגייס 170 ספרי תורה פסולים מבתי כנסת", מוסיף לנצקרון, "וייצרתי עבורם עצי חיים חדשים שיוצרו מעצים שנכחדו באסון בדרום. לצורך זה ירדתי יחד עם בני משפחתי חודשיים אחרי פרוץ המלחמה, אל קיבוץ ניר עוז, כדי להצטייד בעצים שנכחדו באותו יום נוראי, כשהטנקים או הטילים הרסו ודרסו אותם. כך קיבלנו את חומר הגלם ששימש אותנו ליצירת עצי חיים חדשים עבור ספרי התורה.

"גם מאחורי המעילים שרקמנו לספרי התורה יש סיפור מרתק, שכן הרקמות שעליהם יוצרו על ידי 4000 נשים מכל רחבי העולם שהתגייסו יחד כדי לרקום את המעילים. בצד הקדמי של כל מעיל אנו רוקמים את שמו של החלל, שלעילוי נשמתו נתרם ספר התורה, ומן הצד השני רוקמים את שמות האנשים שספר התורה נתרם בעבר לעילוי נשמתם, וכך זוכים ליצור לכולם המשכיות".

ולהיכן נתרמים ספרי התורה?

"במשך הזמן גיליתי שכל בתי הכנסת שמחים לקבל ספר תורה נוסף, אך בעוד שבבתי הכנסת הגדולים יש גם ספרי תורה חדשים, והם מעדיפים לקרוא בהם ולא בספרים המשופצים, יש בתי כנסת קטנים עם ספר תורה אחד או ללא ספרי תורה כלל, והם משוועים לקבל את ספרי התורה שלנו, ואף מתחייבים לקרוא בהם מידי שבת בקביעות. אלו הם בתי הכנסת שמקבלים מאתנו את ספרי התורה, אלא אם כן יש למשפחה בקשה אחרת.

"במקביל לכך", מוסיף לנצקרון, "הובלנו בחודשים האחרונים פרויקט מיוחד של הנצחה בתוך חמישה חומשי תורה ייחודיים מאוד. הרעיון הוא שבכל אחד מהדפים בחומש מופיע בצד ימין מקרא, רש"י ואונקלוס, ואילו בצד השמאלי אפשרנו לכל משפחה להכניס עמוד הנצחה על בנה שכולל ביוגרפיה, דברי זיכרון שנכתבו על ידי המשפחה ודברי תורה קצרים שכתב אחד הרבנים, לפי בחירת המשפחה. בתחתית העמוד צירפנו סטריפ עם סטיקר של החייל. החומשים צפויים לצאת לאור בעוד כשבועיים, כאשר מופיעים בהם 822 חיילים מתוך אלו שנפלו במלחמה. המהדורה הייחודית תצא בעברית וגם באנגלית, ותופץ בארץ וגם בחו"ל".

העצים שנהרסו בניר עוז שהפכו לעצי חיים

מסע מרגש

אחת המשפחות השכולות שהתחברו למיזם היא משפחתו של קשת קסרוטי, אשר נרצח בפסטיבל נובה בגיל 21. אמו, נטליה, מספרת על כך: "קשת התקרב ליהדות במהלך השנתיים האחרונות של חייו. הוא הניח תפילין. למד בעל פה את התיקון הכללי והתחיל לשמור שבת. בערב שמחת תורה 2023, קשת שלי רקד ברחובות פלורנטין, כשהוא אוחז בידו את ספר התורה של בית הכנסת 'בני דויד' - בית כנסת של משפחת ברכיל, משפחה יקרה כל כך שהפכה להיות חלק משמעותי בחיינו. כל מי שראה את קשת בערב ההוא תיאר את האור שקרן ממנו ואת האושר העצום. באותו לילה המשיך קשת למסיבת הנובה, יחד עם שני לוק, אוריון הרננדס וחברים נוספים - מסיבה שממנה הוא לא חזר".

נטליה מוסיפה ומספרת: "בשנה האחרונה עשיתי דברים שונים עבור קשת, כאשר המילה 'הנצחה' קשה לי ואני מעדיפה את המילה 'הנכחה'. כי דרך המעשים הוא נוכח, הוא פה איתנו כל הזמן. למרות שאני חילונית קיצונית מצאתי את עצמי בשנה האחרונה מדליקה נרות שבת, צמה בכיפור בפעם הראשונה בחיי ומעל כל אלו - לקחתי חלק במיזם 'מנציחים'.

"הכיסוי לספר התורה של קשת הורכב מריבועי רקמה שיחד עם קבוצת נשים מרגשת רקמנו בצוותא לזכרו. העץ שעליו כרוך הקלף הגיע מעצים שנשרפו בבוקר ה 7.10 ביישובי העוטף. כמה סמליות. כמה המשכיות. כמה חיים בתוך ולמרות המוות. בתוך כמה חודשים הצלחנו לגייס את הסכום הנדרש, בזכות הרבה מאוד אנשים זרים ומוכרים שתרמו למען המטרה הקדושה הזאת.

"הפרויקט שלנו הסתיים באירוע מרגש להכנסת ספר התורה לקשת לבית הכנסת בפלורנטין. מעולם לא הייתי באירוע הכנסת ספר תורה לפני כן, אך מהתכונה הרבה אני מבינה שזה אירוע גדול, ואצל קשת הכל יותר גדול, כי זה טבעה של קשת – גדולה ויפה, מחברת בין כולם ובין אדמה ושמיים.  המסע שעברתי מהרגע בו בחרתי לקחת חלק במיזם הזה ועד לסיומו, קירב אותי עוד יותר לקשת,  ובמידה מסוימת גם לשורשים שלי, ליהדות".

"הלוואי שנזכה להגשים את המטרה השאפתנית שלנו", מסכם לנצקרון, "ולהכניס ספר תורה מחודש לזכרו של כל נופל במלחמת חרבות ברזל. כבר שנה שלמה שאנו עוסקים רק בכך, ועדיין המלאכה מרובה, כי מדובר במשפחות רבות כל כך, ואנו לא רוצים לוותר על אף אחת".