אורגות את התקווה: הנשים שיוצרות פרוכות לבית המקדש השלישי

"רציתי להוסיף רוחניות ועומק לאומנות שלי, ולא שיערתי שיבוא יום בו אארוג פרוכות לבית המקדש". את הדברים אומרת ארנה הרשברג, אמנית מהיישוב איתמר, אשר עוסקת בשנים האחרונות בתרגול, לימוד ויצירת פרוכות. "אלו אינן פרוכות לבתי כנסת, שקלות יחסית להכנה, אלא פרוכות מסוג שונה לחלוטין", מבהירה ארנה. "בשונה מבתי כנסת, בהם הפרוכת נתפרת מחוטים, הפרוכת של בית המקדש היא מעשה אורג, כאשר אנחנו כאמניות מבצעות את המלאכה כולה, כולל צביעת והכנת החוטים – עושות הכל מאל"ף ועד ת"ו".

"השאיפה: לטעת תקווה"

"הכל התחיל כאשר שמעתי באחד הימים מחברה על קורס מיוחד שכולל שיעור בנושא 'אריגת הפרוכת של בית המקדש'", משתפת ארנה. "באותו רגע הרגשתי שאני מאבדת שיווי משקל. משהו ברעיון הזה דיבר אליי וקסם לי. כי כבר שנים שאני עוסקת באומנות, אך תמיד חיפשתי משהו שייגע לי בלב ובנשמה. האפשרות לארוג פרוכת לבית המקדש ריגשה אותי עד דמעות, ומבלי לדעת שום פרט נוסף על הקורס, החלטתי שאני מצטרפת אליו.

"כך התחלתי ללמוד בקורס שנלמד מטעם 'מכון המקדש', יחד עם מעיין עייש, אף היא אומנית יוצרת שמתעניינת מאוד ביצירה מסוג זה. ישבנו בקורס לצד נשים נוספות, וכולנו שמענו והעמקנו בלימוד הנושא. הבנו איך בדיוק צריכים לייצר את הפרוכת, מאלו חומרים היא עשויה, מה אומר הרמב"ם ומה הרמב"ן, ועוד. בסיומם של השיעורים ביקשנו להתחיל לארוג בפועל, אך אז נאמר לנו שהשיעורים אינם כוללים את ההתנסות המעשית. באותו רגע הצענו מעיין ואני למכון המקדש שאנחנו נהיה אלו שנעביר את הקורס המעשי, ונלמד נשים שבאות מתחום האומנות כיצד לרקום את הפרוכת של בית המקדש".

כך למעשה התחילה העשייה הגדולה שלהן בתחום. "במשך שלוש שנים שיתפנו נשים רבות ברעיון הייחודי, כשהמטרה העיקרית שלנו הייתה להכשיר אותן, כדי שבבוא היום הן יהיו מוכנות לייצר את הפרוכת האמיתית. בנוסף, קיווינו בעצם העשייה הזו להעלות את המורל ולטעת תקווה.

"לימדנו את הנשים שיעורים מעשיים על מלאכת האריגה, הצבעים והרקמה. לצד זאת, מכיוון שהיה חשוב לנו שהן יהיו גם 'חכמות לב' ולא רק אומניות, הוספנו גם תכנים עיוניים והעמקנו בהם. באותם ימים נפגשנו עם מומחים כמו פרופ' זוהר עמר מאוניברסיטת בר-אילן שסייע לנו להבין כיצד להפיק את צבעי ה'שני' וה'תכלת' על בסיס מחקר תורני ומדעי. הוא זיהה את 'תולעת השני' כמקור לצבע הכתום, ולמדנו איך לאסוף אותה מעצי האלון. הייתה תקופה בה היו לנו אלפי מתנדבים ברחבי הארץ שאספו עבורנו תולעי שני".

לא הכל היה פשוט. כך, לדוגמה, כשהן ביקשו להשתמש לצורך הכנת החוטים בפשתן, כפי שמופיע במקורות, הן נתקלו בבעיה. "ראשית, כיום בארץ לא מייצרים כלל פשתן", מבהירה ארנה, "וזאת בניגוד לימי בית שני, אז נחשבה ישראל למעצמה של פשתן שגדל בשדות באזור בית שאן. בדורנו אין כלל אפשרות להשיג חוטי פשתן בארץ. בנוסף, מכיוון שאנחנו משתמשות לצורך אריגת הפרוכת בצמר, היה חשש מפני שעטנז. אמנם במקדש זה התאפשר, אך אנחנו לצערנו עדיין לא אורגות את הפרוכת למקדש, אלא רק מתאמנות. לבסוף החלטנו להשתמש בחוטי כותנה, שמזכירים מאוד את חוטי הפשתן".

"מצפה בכל יום"

השמועה על "אורגות הפרוכות" עשתה לה כנפיים, ואורנה וחברותיה מצאו את עצמן כשהן מארחות בסטודיו לא מעט מבקרים, ולצד זאת מוזמנות לאירועי בת מצווה, להרצאות ולסדנאות שונות. "ראיתי זאת ממש כשליחות – להכין נשים למצווה החשובה", היא מציינת.

כשפנה אל ארנה יהודי מחו"ל שבנה דגם של המשכן עבור אחד המוזיאונים, וביקש להזמין עבורו פרוכות, ארנה נענתה בשמחה והפרויקט עלה מדרגה. בעקבות כך היא הקימה מפעל קטן סמוך לביתה ובנתה בו נול אריגה גדול. במשך למעלה מחצי שנה עבדה ארנה יחד עם תלמידותיה בעבודת כפיים ממושכת ומורכבת על יצירת פרוכת "מעשה חושב". "זוהי פרוכת דו צדדית, בדיוק כפי שמתוארת בכתובים, והיא רחבת ידיים - בדיוק בגודל המדויק", היא מתרגשת. "כיום היא מוצגת במוזיאון בחו"ל, ומספרת את סיפור הפרוכת הייחודית. בנוסף, ארגנו במשך השנים פרוכות נוספות שהעברנו למגוון מוזיאונים, ארגנו גם אבנטים לכהנים, וכן את אחד מכיסויי המשכן".

היצירה עצמה מרגשת ביותר. "בכל יום, עד היום, אני קמה בכל בוקר ושואלת את עצמי: 'מה אני עושה היום כדי לקדם את בניין בית המקדש?' ולא פעם חווה גם ייסורי מצפון על כך שאולי אני לא עושה מספיק. הרי אם טרם זכינו לכך, בוודאי שאפשר לעשות יותר ויותר.

"בשנים האחרונות שמתי לב שאני לא לבד בפעילות הזו, שכן קמו עוד ועוד נשים וגם גברים שמתכוננים באופן מוחשי ביותר לבניין הבית. יש כאלו שמכינים שמן מיוחד למקדש, אחרי שחקרו את הנושא ולמדו איך לעשות זאת. יש שמכינים יין, יש שחוקרים את התכלת ואת המנחות, מכינים בשמים ותכשיטים, ואפילו שמעתי על אישה שהקימה רפת לפרות אדומות. התחושה שלי היא שמיום ליום אנחנו מכינים את עצמנו לגאולה, ואין מצב שלא נזכה לה בקרוב ממש. הרי אנחנו כבר כמעט מוכנים".