כתבות מגזין
"הם סיפרו לי שהבן המתבגר שלהם 'עצלן ובטלן'. האמת הייתה כואבת בהרבה"
מה גורם לו להתעורר מדי בוקר ב-4:59, ואיך זה מסייע לא להיכנס למעגל ההתמכרות לגלישה באינטרנט? איתי שאוליאן נחשף לפני שמונה שנים לסכנות האינטרנט, והחליט שצו השעה לעסוק בכך
- מוריה לוז
- פורסם ה' אב התשפ"ה

"קיבלתי שיחת טלפון מזוג הורים מתוסכל", פותח איתי שאוליאן. "הם סיפרו לי שהבן המתבגר שלהם 'עצלן ובטלן', שהוא שקוע רוב היום מול המסך וממעט לצאת מהחדר, וגם ללימודים הפסיק ללכת. הם שאלו האם יש לי רעיון מה אפשר לעשות עם הנער. הקב"ה בירך אותי בגישה טובה ללב הנוער, יצרתי איתו קשר ונוצר שיח.
"מהר מאוד הוא שיתף במקרה המזעזע שעימו התמודד. גורם עברייני יצר איתו קשר במסווה, דרך רשת חברתית תמימה, ומשם קצרה הדרך לסחיטה. הנער התבייש מאוד לשתף את הוריו בפרטי המקרה ופשוט לא ידע איך להתמודד מול הגורם הסוחט, ובו בזמן הוריו פירשו את התנהגותו כעצלות".
איתי שאוליאןסוס טרויאני
לפני כשמונה שנים, כאברך צעיר בישיבת איתמר וכיזם באופיו, התוודע שאוליאן לתופעה כואבת – נזקי האינטרנט. "אני חושב שעיקר הבעיה הייתה בהתחלה, כאשר מצד אחד הציבור התורני הטיל וטו על האינטרנט, ומצד שני בהדרגה הוא הגיע להרבה מאוד מקומות. הבעיה היא שבגלל ההסתייגות ממנו, לא דיברו על הסכנות שטמונות בו ואיך מתמודדים איתן". שאוליאן משתף שהסיפורים שמגיעים אליו רבים וכואבים: "מגיעים אליי סיפורים לא פשוטים. כששמעתי עוד ועוד סיפורים, הבנתי שיש פה בעיה קשה ביותר. סוג של סוס טרויאני שחדר פנימה, לליבה הפנימית של עם ישראל. החלטתי, יחד עם שותפי לפרויקט נחמיה כהן, שזה הזמן מבחינתנו לסגור את הגמרות ולראות מה עושים".
שאוליאן וכהן התחילו בהעלאת המודעות לעניין ובצורך הקריטי בסינון. "עברנו קהילה אחר קהילה, ומוסד חינוכי אחר מוסד חינוכי. בהמשך החלנו להתעסק עם חקיקה, קו חם, הרצאות ומיזמים נוספים. ברוך השם היום המודעות לסינון הרבה יותר גבוהה, וברור לכולם שזה הכרחי".
איתי בשיחה לבני נוערמהן הסכנות שחבויות באינטרנט?
"נתחיל צעד קודם – כשאדם פותח את האינטרנט וגולל במשך שעות ללא מטרה מוגדרת, עומד מאחור חוסר עמוק. החלל הזה יכול לנבוע ממגוון גורמים: תחושה של חוסר משמעות, פחד, איום, חרדה, שעמום, עייפות ורעב. בכל אחת מהסיטואציות שציינתי, יש רצון פנימי של הנפש למילוי, והנפש מחפשת את המילוי הזה בצורה הכי מהירה וקלה ומצד שני חזקה ועוצמתית.
"עולם המדיה מספק, לכאורה, מילוי של הצרכים האלה. הבעיה היא שסיפוק הצרכים שהמדיה נותנת הוא רק אשליה. אם חשתי בדידות ולכן פניתי לגלוש, אז לאחר הגלישה לא באמת נוצר לי קשר עם מישהו. הבדידות נשארה בדיוק כפי שהייתה לפני כן, ושום שינוי אמיתי לטובה לא חל בחיי". שאוליאן מסביר שהסכנה הגדולה היא שהאדם מתמכר לאשליה הזמנית הזו, וכך מעגל ההתמכרות הולך ומחריף את עצמו: "מעגל ההתמכרות פועל בצורה כואבת עוד יותר בכל הנוגע לגלישה באתרים בעייתיים".
איתי בשיחה לבני נוער"צורך אמיתי"
תיארת מעגל כואב. מה הפתרונות שאתה מציע?
"הפתרון המרכזי הוא למלא את החלל, מתוך הבנה שלנפש יש צורך אמיתי וממשי. אם אדם באמת מעוניין בפתרון, עליו למלא את יומו בחוויות קטנות ואמיתיות, כאלו המתרחשות בעולם האמיתי. זה אמנם דורש זמן ומאמץ, וגם סבלנות לתהליך, אבל זה הדבר היחיד שבאמת ממלא את הנפש".
שאוליאן מדגיש, שהחוויות צריכות להיות קשורות לכלל התחומים. אם הזכרנו קודם את הצורך בשייכות – אז מה שימלא את החוסר הוא פיתוח קשרים עם משפחה וחברים. כך גם בצורך במשמעות – מה שיעזור זה לאתר היכן האדם יכול להביא תועלת בעולם האמיתי, מהן החוזקות שלו, ולהביא אותן לידי ביטוי.
האם יש לך טיפים להורים ולבני נוער בנושא?
"כהורים, יש לנו הזכות והאחריות לסייע לילדים שלנו למלא את החלל הפנימי שלהם בתוכן חיובי. אם אנחנו מדברים על ילדים בחופשת הקיץ, אז רישום של ילד לקייטנה או תוכנית קיץ יכול להוות תחליף טוב למסך בשבילו".
לבני הנוער, ממליץ שאוליאן לדאוג לעצמם מראש ללוח זמנים צפוף ולא לחכות לתחושת הריקנות. "תשב ותייצר לעצמך לו"ז צפוף לחופש הזה, שיש בו כמה שיותר מרכיבים שממלאים את החלל שלך. תדאג שיהיו שם מרכיבים שקשורים לחברים, התנדבויות, לימוד ודברים שאתה רוצה לעשות". הוא מוסיף שמומלץ מאוד להכניס בסדר היום זמן לפיתוח הכישרונות, וכן להקדיש פרק זמן משמעותי לחווייתיות וכיף, וגם לפעילות גופנית.
"לצד כל ההמלצות, יש דבר שקריטי לזכור: המדיה לעיתים הרבה יותר קלה להשגה והרבה יותר מפתה מכל מה שתיארתי כאן. לכן המעשה ההרואי ביותר שהורה או נער יכולים לעשות הוא להתקין סינון על המכשיר. בעיניי, בהתקנת הסינון ישנה הכרזה שאני כאן הבוס, ולא כל דבר יכול להיכנס למוח וללב שלי. מה שלוקח אותי אחורה ולא מקדם את עולם הערכים שלי – פשוט לא נכנס". שאוליאן מציין, שהיום כמעט בכל מכשיר ישנן תוכנות חינמיות להגבלת זמן.
שאוליאן וכהן מיסדו את פעילותם בארגון בשם "לוקחים אחריות – משנים מציאות ברשת". לפני כשנתיים הם מצאו מחליף לראשות הארגון, והקימו את "ממלאים את החלל" העוסק באלטרנטיבות תעסוקה חיוביות על פני הגלישה ברשת.
איתי בשיחה לבנות תיכון חרדי"אל תחכו לכבות שריפות"
לפני כשלוש שנים החל שאוליאן באתגר שבנה לעצמו. במסגרת האתגר הוא משכים מדי בוקר ב-4:59 ופותח את היום באימון כושר, לפני שהוא פונה להתפלל ולהתחיל את סדר יומו. "זה לא תמיד קל. היו לא מעט בקרים שהייתי עייף כי הלכתי לישון שעתיים קודם, שלא הרגשתי טוב, או סתם חשתי חוסר מוטיבציה. אבל ההתמדה בהרגל שלקחתי על עצמי נותנת לי הרבה תובנות".
האימון האישי נתן לשאוליאן ולכהן, בשיתוף פעולה עם שותף נוסף בשם מיכה זיתון, את ההשראה לפתיחת קבוצות "נערי הברזל", שמיועדות להעצים נוער באמצעות כושר: "ראינו שבני הנוער שבעים משיחות ומדיבורים גבוהים, ושהדרך החזקה ביותר להטמיע ערכים ולסייע להם בבניית האישיות באה לעיתים דרך המאמץ הפיזי".
אימון באחת מקבוצות נערי הברזל
אימון באחת מקבוצות נערי הברזלבמסגרת הפרויקט, הנערים משתתפים בפעילות כושר אינטנסיבית, שלדברי שאוליאן מאפשרת להם להכיר יכולות שהם לא האמינו שקיימות אצלם: "גילינו שבני הנוער של היום הם הכי עוצמתיים שיש. הם רק מחפשים שמישהו יאמין בהם, יאתגר אותם ויראה להם למה הם באמת מסוגלים. היו פעמים שהגעתי לאימון וראיתי שדורשים מהנערים רף כל כך גבוה, ממש 'קורעים' אותם, עד שחששתי שבשבוע הבא אף אחד לא ירצה לבוא. להפתעתי הם באו, ואפילו עם יותר מוטיבציה".
לסיום, שאוליאן מספר שלאחרונה הוא הוזמן להרצות בפני מנהלות 'בית יעקב' מכל רחבי הארץ על נושא המדיה ואתגריה: "ההזדהות בחדר הייתה מקצה לקצה. המדיה כאן על מנת להישאר, ואנחנו צריכים להיות מודעים וערניים, כדי שלא נזדקק לכבות שריפות מאוחר יותר.
איתי בשיחה לבנות תיכון"המדיה היא ברכה עצומה שהקדוש ברוך הוא הוריד לעולם, אבל אנחנו חייבים לדעת להשתמש בברכה הזו באופן נכון. אפשר לדמות זאת למכונית, המצאה של הדורות האחרונים שהביאה הרבה ברכה אך גם סיכון של תאונות דרכים. היום כולנו מבינים שלא הגיוני לנסוע ברכב בלי כריות אוויר, חגורה, תמרורים ומעברי חצייה.
"אותו דבר בדיוק הטכנולוגיה שנקראת אינטרנט, ודאי כעת, כשהבינה המלאכותית פרצה לחיים שלנו. האחריות שלנו, של הציבור הדתי והחרדי, היא ליצוק גבולות וערכים לתוך העולם הזה. לא יכול להיות שנשאיר את השדה הזה מופקר, ונחכה שאחרים, שאינם שותפים לערכינו, יהיו אלו שיציבו לילדינו את הגבולות".




