"היינו אחרי עשר שנות ציפייה לילדים. לא האמנו שהנס קרה"

"נישאנו צעירים, וכשחלפה שנה מאז החתונה ועוד לא היו לנו ילדים – לא התרגשנו", מספרת זיוה מונסונגו. "שנתיים אחרי החתונה, כשלזוגות שהתחתנו אחרינו כבר היה ילד ולנו עדיין לא – התחלנו להבין שאולי משהו אצלנו מעט שונה מהרגיל. גם בשלב הזה עדיין הייתי רגועה. התחלנו בסדרת בדיקות, ואחרי בירורים שנמשכו שלוש שנים, הרופאים הרגיעו אותנו שאנחנו יכולים להיפקד גם באופן טבעי".

הרב אלרן וזיוה מונסונגו הם כיום תושבי שוהם. הרב אלרן משמש כרב קהילת 'זכור לאברהם' בעיר, זיוה עוסקת בתחום הכתיבה, ובנוסף בני הזוג שותפים לפעילות תורנית בסביבתם. לאחר שנות המתנה רבות הם זכו להיפקד, ובריאיון זה זיוה נעתרה לפתוח צוהר להתמודדות הכואבת וארוכת השנים שעברה עליהם.

הרב אלרן וזיוה מונסונגו

"לעשות השתדלות"

כמה זמן המתנתם לילדים?

"שבע שנים אחרי שנישאנו ועוד לא נפקדנו בפרי בטן, למרות הבירורים האופטימיים, הלכנו להתייעץ עם הרב מרדכי אליהו זצ"ל. הרב בירך אותנו ואמר: 'אתם תעשו את ההשתדלות שלכם ותיגשו לטיפולים, אבל אני אומר שישועת ה' כהרף עין ושלא תצטרכו כלום'". זיווה מוסיפה שהרב אליהו ליווה אותם לאורך התהליך, וחזר על המשפט שוב ושוב. היא גם מציינת שתחום הפוריות בתקופה ההיא, לפני למעלה מ-20 שנה, היה שונה מהמצב כיום, ואחוזי ההצלחה אז היו נמוכים באופן ניכר.

באותן שנים בני הזוג התגוררו סמוך לישיבת קדומים, בה למד הרב אלרן עוד קודם שנישאו. השכונה בה גרו הייתה מאופיינת בזוגות צעירים ומשפחות ברוכות ילדים.

גרתם בשכונה צעירה, מסביבכם זוגות עם הרבה ילדים, ואילו אצלכם המצב שונה. ספרי על התחושות באותן שנים.

"מטבעי אני אדם חברותי, והחברה תמיד הייתה חשובה לי. היו תקופות שחשבתי שעדיף לי להסתגר, אך מהר מאוד הבנתי שהנפש שלי מדוכאת מכך. השתדלנו להיות מעורבים בין הבריות וליצור קשרים חברתיים.

"האתגר היה נושאי השיח. באופן טבעי, אצל אימהות בשלב גידול הילדים השיחות נסובות כמעט אך ורק על תחומים הקשורים לכך, דבר שגרם לי להרגיש תלושה. היום, מהניסיון הקשה שעברנו, למדתי להיות יותר רגישה לנשים אחרות שמתמודדות, בכל מיני תחומים".

זיוה מספרת שאמנם הם היו מוכרים ומעורבים בשכונתם, אך למרות זאת בשמחת תורה, למשל, היא בחרה להישאר בבית. "שמחת תורה הוא חג של ילדים – רוקדים איתם על הכתפיים, מברכים אותם מתחת לטלית ומחלקים ממתקים. בחרתי להישאר בבית כי לא עמדתי בכאב".

איך היו התגובות מצד המעגלים השונים לכך שאין לכם ילדים?

"אני יכולה לכתוב ספר שלם רק על התגובות", זיוה מציינת בחצי חיוך. היא מתארת כי היו בסביבתם אנשים שידעו להגיב ברגישות ולתמוך, אך לאורך השנים הם צברו גם לא מעט אמירות חסרות טקט.

על מנת להעלות את המודעות לרגישות הנצרכת, היא משתפת בכמה מהן: "יש לי במשפחה הקרובה מישהי שמתמחה באפיית עוגות, ונוהגת לחלק מדי פעם עוגות לבנות המשפחה. באותה תקופה ראינו שעוברות השנים ואנחנו טרם קיבלנו. ניסיתי פעם לגשש בעדינות מתי יגיע התור שלנו, אך אחרי התשובה הכואבת שקיבלתי 'אל תבקשי, יחשבו שאת בהיריון' – הבנתי שעדיף לא להעלות את הנושא".

במקרה אחר, כאשר נולד בנם הבכור יהונתן, לאחר שנות ציפייה ארוכות, פלטה מישהי באוזניה: "מזל שיהונתן דומה לבעלך, כך יודעים שהוא באמת של שניכם". לזיוה אין מילים לתאר עד כמה האמירה חסרת הרגישות לא הייתה במקומה.

קרבת אלוקים גדולה

היו לך שאלות או כעס כלפי שמיא בשנים הללו?

"כעס לא היה, אך בהחלט היו כאב עצום ושאלות, למרות שבשכל ידעתי שהכול מדויק משמיים. דיברתי המון עם הקדוש ברוך הוא, סיפרתי לו עד כמה כדאי לו להביא לי ילדים, וכיצד אגדל ואחנך אותם בדרך התורה והמצוות. בתקופות הכי קשות, הייתה גם שתיקה, כזו שמבטאת כאב ברמה כה גבוהה עד שלא נותרות מילים".

הרב אלרן וזיוה עם הילדים בבת מצווה של אחת הבנות

מה היו עוגני הכוח שלך לאורך התקופה?

"היו לי שתי חברות טובות שתמכו בי. הן ידעו לעשות זאת ברגישות המתבקשת, מבלי שהייתי צריכה לשתף בפרטי פרטים. הקשר החברתי הזה חשוב כל כך, כי הקושי בהבאת ילדים לעולם מאתגר לא פעם גם את המרחב הזוגי. בנוסף, הבעל עצמו מוצף בכאב ובתסכול מההתמודדות, ויש צורך בדמות חיצונית בעלת רגישות רבה שתוכל לספק את התמיכה.

"אחת מהחברות הביאה לי יום אחד מחברת יפה ומקושטת, והציעה לי לכתוב בפנים את מה שאני עוברת. זאת הייתה עצה נפלאה. אני ממליצה עליה לכל אדם שעובר התמודדות, בכל תחום. הייתי 'שופכת' בפנים הכול. כל משפט שנאמר לי על ידי הצוות הרפואי, על ידי רבנים או סתם אנשים, לא משנה אם היה מדובר במשפט שלילי, חיובי או נייטרלי – נרשם. הדבר סייע לי למעין ניקיון פנימי".

זיווה משתפת בעוגן כוח נוסף בשנים הללו: "הרבה פעמים הלכתי להתבודדות בטבע, כתבתי שירים והתפללתי. היום אני אומרת שאלו היו שנים של קרבת השם מיוחדת. אני מאמינה שכל אדם שעובר ניסיון, יש לו קרבת אלוקים גדולה באותו זמן. בתקופה כזו התפילות יותר גבוהות, ובכלל – כל המעשים שהוא עושה. אדם בתקופה כזו ממש יכול להרים את עם ישראל, בכל כך הרבה דברים שאנחנו זקוקים להם. כמובן אני נושאת תפילה שאף אחת לא תעמוד בניסיון הזה", היא מסייגת.

הנס קרה

כעשר שנים לאחר החתונה, עברה זיוה פרוצדורה רפואית, בה תכננו הרופאים ליטול ממנה כליל את האפשרות להרות באופן טבעי. "התנגדתי לכך בתוקף. אחרי שראינו שהרופאים לא מבינים עד כמה הדבר קריטי עבורנו, ניגשנו לרופא פרטי. הרופא המדובר הסכים לדייק את הפעולה הרפואית, כך שלא תהיה מעבר למה שהכרחי. זאת למרות שהרופאים סברו שזו טעות, ושעלינו לבצע את הפעולה שהמליצו עליה, ולהביא ילדים לעולם רק בטיפולים".

לאותה פרוצדורה נדרשה פעולת המשך כעבור מספר שבועות. בגלל שחדר הניתוח היה בשיפוצים, הודיע בית החולים לבני הזוג שהטיפול יידחה. וכאן קרה הנס. באותו חודש נפקדה זיוה באופן טבעי בבנם הבכור יהונתן, שנולד לאחר כמעט אחת עשרה שנות ציפייה.

"היינו כחולמים. לא האמנו שהנס אכן קרה. ניגשנו לעוד ועוד בדיקות רק כדי לוודא שאנחנו לא מדמיינים", זיוה מתארת בהתרגשות. יהונתן המתוק היה רק הבכור בתוך שרשרת של חמישה ילדים שבאו לעולם בזה אחר זה, בהפרשים קטנים ובאופן טבעי. "בורא עולם פתח לנו את השער", היא אומרת.

ההתמודדויות, וגם הניסים, לא עצרו כאן. "בגיל 38, לאחר חמישה ילדים, יצאנו שוב למסע בעולם הפוריות. הרצון שלי להביא עוד ילד לעולם היה כל כך חזק, כאילו עוד לא נפקדנו כלל". במשך שבע שנים עברה זיוה מספר רב של סבבי טיפולים שכשלו, וכן ארבע הפלות רצופות.

"כמה ימים לפני טיפול נוסף, כאשר היה ברור לנו שמבחינה רפואית זה יהיה הניסיון האחרון, החלטתי שאני עושה משהו. הלכתי לבית הכנסת, פתחתי את ההיכל ואמרתי לקדוש ברוך הוא: 'כעת הסיכוי האחרון שלנו. הגעתי לגיל בו בית החולים לא מאפשר עוד ניסיונות. שבע שנים שעשיתי כל מה שיכולתי לעשות, אנא ממך – עזור לנו להצליח'. סיימתי את תפילתי במילים 'לעלובת נפש תושיע במהרה'. הרגשתי שאין לי יותר מה לעשות, ואני תלויה רק בו". כעבור מספר שבועות התבשרו בני הזוג מונסונגו שהטיפול הצליח ושזיוה בהיריון.

"באמצע ההיריון התבשרנו שבננו סובל מבעיה לבבית. הרופאים ניבאו לו כמה בעיות חמורות נוספות, ובתוכן תסמונות ועיוותים חיצוניים, והמליצו לנו באופן חד-משמעי להפסיק את ההיריון". זיוה התנגדה לכך נחרצות, למרות התגובות הלא נעימות שקיבלה מהצוות הרפואי על התעקשותה. "שאלתי את הרופאה: 'אם הוא היה נולד, ורק אחר כך הבעיות היו צצות – גם אז היית אומרת לי חלילה להרוג אותו? מבחינתי, בשלב הנוכחי של ההיריון הוא כבר בר חיות'".

הילד נולד בניתוח, מעט לפני התאריך המשוער, והועבר מיידית לטיפול נמרץ ילודים. זיוה מספרת שבעלה הלך לבקר אותו בטיפול נמרץ, וכשחזר היא שאלה אותו: 'תענה לי בכנות, האם הוא מעוות, כפי שהרופאים טענו לאורך ההיריון?'. הרב אלרן השיב: 'ממש לא. הילד יפה תואר'. זיווה מראה לי תמונות של הילד, שכיום כמעט בן שנתיים. בתמונות נראה ילד יפהפה עם פנים מתוקות ועיניים בורקות בשובבות.

בשל הבעיה הלבבית, אושפז הילד במשך שלושה חודשים בבית חולים ועבר ניתוח מורכב בליבו על מנת לפתור את הבעיה. כיום, ברוך השם, הוא ילד בריא, וכמעט תואם לגמרי את גילו מבחינת ההתפתחות. מלבד תרופה שעליו ליטול בקביעות, אין לבעיה עימה נולד השלכות נוספות.

תמונת אילוסטרציה

"תפתחי פתח"

מה המסר שהיית רוצה לומר לאנשים שיש בסביבתם זוגות שמצפים לילדים?

"לפני הכול – הייתי רוצה שאנשים סביבנו יהיו חברים 'רגילים' שלנו, בלי קשר לשאלה האם יש או אין לנו ילדים.

"עוד דבר חשוב – להיות רגישים. לשים לב שהזוגות מרגישים בנוח, ולא להיכנס לפרטים אישיים. אין גם צורך להתערב ולהציע בענייני רפואה. תהיו בטוחים שזוגות שמתמודדים עם האתגר כמה שנים כבר מצויים היטב בנבכי הסוגיה.

"בנוסף, תמיד יהיה נחמד לשלוח ממתק או מתנה קטנה שתראה 'אנחנו פה איתכם'. קיבלנו כאלו במהלך השנים, וזה חימם את הלב. גם כאן, להביא עם המון רגישות ובלי להכביר במילים. פשוט להיות עם יד על הדופק ולראות שהזוג לא הולך ודועך מכאב.

"ולנשים שמצפות אני רוצה לומר: הקדוש ברוך הוא הוא כל יכול. פשוט תראו לו כמה אתן רוצות. על חנה נאמר שפנינה הציקה והכאיבה לה כל כך, רק בגלל שחנה השלימה עם הדין ואמרה 'אם כך הקדוש ברוך הוא רוצה שלא יהיה לי, אז אני מקבלת את הגזירה'. פנינה רצתה להראות לה כמה כוח יש לתפילה, ושלא תרים ידיים כל כך מהר. יש לך כוח רצון ואת רוצה מאוד? תראי לו, לקדוש ברוך הוא, כמה את רוצה.

"דבר נוסף, לפעמים מתייעצות איתי נשים שמתמודדות עם עקרות או עקרות משנית, ואני אומרת להן: 'תתחילי לכל הפחות בהשתדלות בסיסית, אפילו רק תפתחי תיק במרפאה, ותראי שהבדיקות שלך תקינות. תפתחי לקדוש ברוך הוא פתח לברכה – והוא יפתח את השער".

למרות שלל ההתמודדויות, לזיוה חשוב לסיים דווקא במסר הבא: "לפעמים אדם מתפלל על משהו שהוא רוצה מאוד, יש לו ממש יעד מוגדר מה הוא רוצה מהקדוש ברוך הוא. אבל הוא לא מרגיש שהקדוש ברוך הוא אמנם לא נותן לו עדיין את היעד שביקש, אבל נותן לו כל כך הרבה דברים טובים מסביב. אנחנו רק צריכים לפקוח את העיניים ולראות".