את פניהם של תושבי יפן קידמה מודעה בעיתון הבוקר: מי שיש לו ילד בגיל 7 עד 11, חכם ומחונן, יפה ואצילי, מזומן לארמון המלוכה לבדיקת התאמה. הילד שייבחר על ידי הקיסר יהיה לו כבן, והוא יזכה להיות יורש העצר.

ביום המיועד הגיעו שלוש מאות ילדים. הקיסר סיפר להם על כך שאין לו ילדים, ושהוא חפץ ביורש.

"כדי לבחור מי יהיה יורש העצר", הכריז הקיסר "מוטלת עליכם משימה! כל ילד יקבל אגרטל ושקית זרעונים. עליכם יהיה לשתול אותם, להשקות ולטפח, כל אחד כפי כוחו וחוכמתו. בעוד שלושה חודשים תגיעו עם האגרטל, ואז יוחלט מי יהיה היורש".

אחד הילדים, ג'ון שמו, שתל את הזירעונים, אלא שחלפו שבועיים ושלושה, ולא צמח שום גבעול.

ג'ון היה עצוב. אמו הרגיעה אותו ואמרה לו: "אתה את שלך תעשה! ממילא התוצאות אינן בידיים שלך". האם קנתה לבנה אבני חן, והילד השקיע את כל כוחו, מרצו ומוחו בעיטור האגרטל. בכל יום הוסיף עוד אבן ועוד קישוט.

חלפו שלושה חודשים. ג'ון הסתכל בסיפוק על האגרטל המקושט. אכן, הוא יפה, מושקע ומיוחד, אך לפרחים ועלים אין זכר.

כשהגיע עם אביו לארמון, ראה שם את כל הילדים כשבידיהם אגרטלים בעלי פרחים צבעוניים וססגוניים. מרוב בושה, הוא העדיף להשאיר את האגרטל בשקית ולא להוציאו.

הילדים הוכנסו לאולם והתבקשו לשבת בחצי עיגול ולהניח את האגרטל לפניהם. הקיסר עבר ובחן את האגרטלים של כל ילד וילד, והיה נראה שאינו מרוצה.

כשהגיע לג'ון וראה שאין לפניו שום אגרטל, פנה אליו בשאלה: "היכן האגרטל שלך?".

"אני מתבייש בו...", השפיל הילד מבט כפרח נובל.

"זה בסדר", אמר הקיסר, "אני דווקא רוצה לראותו".

ג'ון הוציא את האגרטל במבוכה. הילדים גיחכו לעומתו, אך למרבה התדהמה הקיסר דווקא הראה אותות התלהבות, ומיד הכריז: "ג'ון יהיה יורש העצר שלי!".

לפליאתם של הילדים, הסביר הקיסר: "עשיתי לכם ניסוי. למעשה, כולכם קבלתם זירעונים מפלסטיק. כשראיתם שזה לא צומח, שתלתם זירעונים אחרים. אבל הוא עשה בדיוק מה שביקשתי ממנו. הוא לא חיפש תוצאות, אלא התמקד בפעולהשביקשתי, ולכן בו אני בוחר ליורש".

*

אנו ההורים רוצים בטובת ילדינו וממריצים אותם להצליח, וזה בסדר גמור. אבל בשביל למקסם להם את ההצלחה, עדיף לתת את הדגש יותר על הפעולה, ופחות על התוצאה.

כאשר נמקד את הילד בפעולה ובעשייה – גם אם הוא לא יצליח, הוא לא ישבר ויתייאש.

הגיע אלי יהודי שהחל לעבוד באיסוף תרומות למוסד. המנכ"ל הציב לו יעד חודשי של סכום מסוים. הוא התקשר לאנשים וניסה להתרימם, אך ללא הצלחה.

הצעתי לו לשנות את התוכנית, באופן שהיעד שלו יהיה – חיוג לשלושים תורמים ביום בלבד. להתקשר, לדבר, לשכנע וזהו.

ההצלחה היתה למעלה מהמשוער.

מדוע? כי הוא התמקד בפעולה בלבד, ועשה אותה על הצד הטוב ביותר. היעד לחייג לשלושים אנשים אינו בשמים. הוא לא היה לחוץ, ושידר נינוחות. השיחה זרמה, והתרומות – בהתאם.

דוד המלך בתהילים (ס"ח, כ"א) מגלה לנו מה קורה כשמצפים לתוצאות – "למוות תוצאות".

במקום לדרוש מהילדים תוצאות, נבקש מהם מעשים בהשקעה מקסימלית, ונשבח אותם על המעשים דווקא.

בעזרת ה' הפרחים ילבלבו, והתוצאות מובטחות.