"גמרא כבר מזמן אינה מיועדת לדתיים בלבד, ובעשור האחרון ניתן לראות עד כמה שלימוד הגמרא קיים בכל המגזרים, אנשים לא נרתעים מכך, אלא להיפך – מחפשים את ההזדמנות לנסות, פשוט באים וטועמים".

הרב מאיר דורפמן אומר את הדברים בביטחון מלא, וללא כל חשש. הוא עצמו, כמי שנולד בירושלים וזכה לגדול בבית המדרש, ראה את עצמו תמיד כאברך שתורתו אומנותו. אך הקרבה המיוחדת שלו לרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל, וההוראה שקיבל ממנו "אתה צריך ללמד גמרא אנשים שלא זכו לזה", הפכו את הרעיון אצלו לאורח חיים.

מאז ועד היום, במשך שבע עשרה השנים האחרונות הוא עוסק רבות בתחום הפצת היהדות, בעיקר דרך "המקום", מרכז תרבות ורוח שהוקם בלב תל אביב, שמצליח לשאוב אליו המונים. "כשאני פוגש ב'המקום' את האנשים שבאים ללמוד גמרא, או סתם כך לשאול ולהתעניין ביהדות, השאיפה שלי היא לפני הכל להעביר להם מחוויית היהדות המקורית, האנושית והקשובה, שמעניקה תחושת שייכות", הוא מבהיר. "עצם העובדה שאנשים מקדישים המון זמן ומאמץ כדי להכיר את יהדותם, מעידה על החשיבות שהם מייחסים לה, ועל הציפייה שלהם לקבל ממנה תשובות גדולות לשאלות של חייהם".

גמרא לכולם

נשמע קצת הזוי ללמד חילונים גמרא, ועוד בלב תל אביב...

"לגמרי לא", טוען הרב דורפמן, "המציאות היא שמהיום בו הוקם 'המקום' אנו רואים שהביקוש ללימודי גמרא הולך ועולה, ויש לכך דרישה גבוהה מאוד. כיום כל קורס שאני פותח מלא תמיד עד אפס מקום, אבל הדבר היפה הוא שהקורס בדרך כלל רק פותח את התיאבון, ואנשים לא מסתפקים בו, אלא רוצים להכיר עוד ועוד את אוצרות היהדות ולהעמיק בהם. בכל פעם אני נדהם לראות את הבעת ה'וואו' המופתעת על פניהם של המשתתפים, ולשמוע תגובות כמו: 'לא חשבתי שהגמרא מתייחסת לבעיות בזוגיות', או 'אף פעם לא קיבלתי הדרכה להתגברות על הכעס שלי בצורה כל כך מסודרת'.

"זה מחזק אצלי את התחושה שדווקא לנו, כציבור שומר מצוות, יש לעיתים קושי בהסברה, שכן קיים פער גדול מאוד בין התורה שאני מכיר וגם מלמד, לבין זו שיהודים מחוץ לבית המדרש שומעים עליה. הרי הגמרא מכילה כל כך הרבה תוכן וחוכמה שרלוונטיים לכל אדם, ורבים מן הרבנים וראשי הישיבות כיום הם אנשים ענקיים בעלי שיעור קומה, שמספיק להיות במחיצתם דקות ספורות כדי לחוש את האהבה העצומה שלהם לכל יהודי ואת הרצון והמאמצים האדירים שלהם להשפיע טוב. אז איך זה שכל הדברים האלו אינם יוצאים החוצה, ושהתקשורת מצליחה שוב ושוב לשבור את התדמית החיובית והאמיתית הזו? זהו דבר שחייבים לחולל בו שינוי".

אבל למה ההתקרבות מגיעה דווקא בזכות הגמרא, מה הסוד שלה?

"יש לכך הרבה תשובות. הנה דוגמה אחת: בא ללמוד אצלי בחור שהוריו עלו מרוסיה, יש לו ראש מצוין והוא התעניין בגמרא. בשלב מסוים נודע לו בהפתעה שהוא לא יהודי, כי אמנם אבא של אימו יהודי, אבל אמא שלה לא יהודייה, וכך הוא עבר תהליך הכנה לגיור. ביום הגיור הוא התקשר אלי בדמעות, כשהוא לא מצליח להגיד כלום מלבד 'זה היום הכי מאושר שהיה לי בחיי'. בשלב מסוים אמרתי לו: 'אתה לא צריך את השיעורים שלי, תתקדם טוב יותר עם חברותא'. כך היה, הוא התחיל וסיים מסכתות. הוא זכה להקים משפחה, ואף סיפר לי שהוא מקפיד לגור ליד ישיבה כדי שתמיד תהיה לו חברותא לגמרא בעיון ולדף היומי. נקודת החיבור של אדם כזה ליהדות מתחילה דווקא מהגמרא".

אבל השליחות של הרב דורפמן אינה מסתכמת במסירת שיעורים. "לעיתים קרובות אני נשאר אחרי השיעורים לשיחות אישות שמסתיימות אחרי שעות ארוכות, ופותחות אותי לעולמם של אנשים שלעיתים חיים בבדידות מוחלטת. מדובר לא פעם באנשים מצליחים וקרייריסטים, כלפי חוץ נראה שהכל טוב והם מאושרים, אך בסופו של דבר חסר להם משהו מהותי, וקיימות אצלם כל כך הרבה שאלות. יש גם כאלו שאולי לא מרגישים שחסר להם משהו, אך הם סקרנים ומחפשים תשובות. החיפוש הוא תהליך שמלווה רבים, ואני משתדל מאוד להיות הדמות הנכונה בדרך.

"כך למשל היה עם בחור צעיר ומוכשר, שיש לו סטרטאפ יפה, בוגר יחידה 8200, חי בתל אביב. הוא היה מגיע לשיעורים שלי, שואל, מחדש רעיונות יפים, אבל הרגשתי שהוא זקוק לקצת חמימות וביתיות. בעקבות כך סידרתי לו אירוח בליל שבת אצל משפחה תל-אביבית תורנית. במוצאי השבת הוא התקשר אלי והודיע: 'יום אחד גם לי יהיה בית כזה!' שאלתי אותו: 'ממה התלהבת במיוחד?' הוא תיאר את האווירה, את הילדים, את הלכידות, את המשפחתיות, את השיח בלי הפרעות רקע של מסכים, את השאלות שהאבא שאל את הילדים והתגובות המחזקות שלו, את השירה שלהם, ובכלל הוא האריך בתיאורים. שאלתי אותו: 'אבל עבורך, מה היה הכי חזק מתוך כל זה?' הוא השיב: 'בכנות? הדמות של האישה המארחת. היא ניהלה את הבית בחוכמה וברגישות שלא ראיתי קודם. אני מניח שהיא בישלה כל היום, והיה לה כוח וסבלנות, היא ידעה מה להגיד לכל אחד, היא הספיקה להתייחס לכולם, היא הייתה בקשב מלא. ראיתי את הפירגון ההדדי שבינה ובין בעלה, שהרגיש לגמרי אותנטי. למרות החששות שלי מראש, הרגשתי הכי נוח שבעולם'.  ואני אמרתי לעצמי: האם מישהו יכול להסביר טוב יותר ממנו את המנהג היהודי של שירת 'שלום עליכם' ו'אשת חיל' שלפני הקידוש?"

מקרה נוסף שבוחר הרב דורפמן לשתף הוא של שחקנית תיאטרון מוכשרת ומצליחה, שנהגה להגיע בקביעות לשיעורים שלו ונשארה לא פעם כדי להתייעץ ולשאול. "בשלב מסוים היא סיפרה לי כבדרך אגב על כך שהיא כבר מזמן חצתה את גיל שלושים, אך אינה בטוחה שברצונה להתחתן ולהביא ילדים לעולם. האמת היא שהייתי קצת בהלם, ידעתי שקיימת תופעה כזו, אך היה לי קשה לפגוש אותה מקרוב. הייתה לנו שיחה עמוקה בה העליתי לא מעט שאלות נוקבות, ניסיתי באמת להבין. עם הזמן היא עברה דירה לאזור מרוחק והפסיקה להגיע לשיעורים. יום אחד, כעבור כמה שנים, נזכרתי בה, הסתקרנתי והתקשרתי לשמוע מה איתה, ולהביע התעניינות. היה זה יום שישי בצהריים. היא אמרה לי: 'איזה יופי שאתה זוכר אותי. אני לא יכולה לדבר עכשיו, חייבת להוציא את הילדים מהגנים, אחזור אליך עוד מעט'. עבורי זה כבר הספיק – המילה 'ילדים' בלשון רבים...".

"חייב לדעת יותר"

אתה רואה שינוי בהתעוררות בעקבות המלחמה?

"בוודאי שיש שינוי. במשך כל העשור האחרון ניתן לראות עד כמה מגמת לימוד גמרא ויהדות צוברת תאוצה גדולה, כאשר אנשים רוצים להתחבר לזהות היהודית שלהם, ואף להעמיק ולהבין אותה. מאז פרוץ המלחמה בשמיני עצרת, ניתן לראות שהתופעה הפכה למקיפה עוד יותר וקיימת בכל העם היהודי בארץ וגם בחו"ל, כאשר כולם רוצים ללמוד ולהעמיק. לא מזמן מצאתי את עצמי עם תלמידים ב'המקום' ממתין לחדר שיעורים שיתפנה. אמנם יש במקום הרבה חדרים, אך כולם היו תפוסים. העוצמה הזאת לא היתה לפני המלחמה.

"שאלתי מישהו מאלה שהתחילו להגיע לשיעורים מאז תחילת המלחמה, מה מביא אותו פתאום לחפש לימודי יהדות, והוא אמר לי כך: 'משמחת תורה שאלתי את עצמי: למה כולם שונאים אותי בגלל שאני יהודי? במה אני שונה מכל האנשים בעולם? מה המשמעות של זה שאני יהודי? איך יכול להיות שמה שאצלי זה בקושי ציון בסעיף 'לאום' וכמה מאכלי חגים, מביא אותם לכזאת שנאה? אני חייב לדעת יותר'.

"אז נכון שחבל שהגענו למצב הנוכחי מתוך משבר כל כך גדול, אבל סוף סוף אנחנו בשלב שבו עוסקים כולם במהות, שואלים מה אנחנו עושים כאן, על מה אנחנו מתעקשים, מהי הייחודיות שלנו, מה המסר שלנו לעולם, מהם התכנים, מה התכלית. לפני שנה וחצי לא היית שומע ברחוב ובכל מקום דיוני מהות. עבורנו זה בהחלט קיומי".

אגב, הרב דורפמן מציין כי כחלק מפעילותו מזדמן לו לפגוש לא אחת דתיים לשעבר, וכפי שמכונים דתל"שים. "אני יכול לומר באופן וודאי שגם אלו שעזבו את הדת מתוך אכזבה וקושי, מגיעים לא פעם לשיעורי הגמרא שאני מוסר, ומסתבר שהם מחפשים ומגששים, רוצים להגדיר את היחס שלהם ליהדות מחדש. הם לא באמת עוזבים הכל, אלא זה פשוט חלק מתהליכי חיפוש.

"כך למשל היה בחור שלמד איתי גמרא בבא מציעא, והתברר שהוא חרדי לשעבר ולמד בישיבה. הוא סיפר לי: 'למדתי את אותה גמרא, ואת אותם דפים, אבל עכשיו אני מוצא בהם טעם אחר לגמרי'. אחרי שהעמקנו בנושא, הוא בעצמו הגיע למסקנה שמה שהיה חסר לו זה לא החיבור לגמרא, אלא האהבה, היחס האישי והקבלה. זו גם הסיבה שאני משתדל, כפי שמורים לי גדולי ישראל שעימם אני מתייעץ, להפגיש את התלמידים שלי עם הדברים הכי יפים ומעוררי סקרנות והעמקה שניתן למצוא בגמרא, כדי שפשוט יכירו ויטעמו".

ומה המטרה מבחינתך? האם אתה מסתפק בכך שאנשים ילמדו גמרא, או שואף שיתקדמו הלאה?

"אני רואה את עצמי בסך הכל משרת, מנגיש את היהדות, עם כל הנועם שלה, למי שלא זכה לכך. ברגע שהאדם שלומד איתי עבר חוויה חיובית עם היהדות שלו, מבחינתי הצלחתי", מבהיר הרב דורפמן. "מכאן והלאה הוא יקח מזה מה שמתאים לו, ולרוב – מתאים לו המון. במבחן המציאות, בסופו של דבר הקשר של תלמידיי עם יהדותם תמיד הולך ומעמיק. רבים מהם בוחרים להפיץ את הדברים גם הלאה, במקומות עבודה, במשפחה ובין חברים.

"כשמנהל בחברת הייטק גדולה מעביר תקציר של השיעור שלי בפרשת השבוע לעובדיו בכל יום חמישי - אני מאושר, כי מבין שהיחס הכללי ללימוד היהדות הולך ומשתנה. אני רואה לעצמי כשליחות פשוט ליצור את המפגש הראשוני שלהם עם היופי של התורה והגמרא, ליצור את התיקון לתדמית השלילית המוטעית. בדיעבד אני מגלה  שכל אחד בכיוון שלו לקח מזה משהו משמעותי מאד לחייו,  ואנשים עשו שינויים לטובה בחייהם בזכות לימודי היהדות".

מהר אהוב

אחרי שנים שבהן הרב דורפמן משיב לשאלותיהם של אנשים שפונים אליו – בכתב או בעל פה, הוא שם לב ששאלות רבות חוזרות על עצמן, וכך עלה במוחו הרעיון לכתוב את התשובות בספר. לפני תשע שנים הוא הוציא קובץ כזה בספר שנקרא "פעמיים באהבה". בעקבות כך הגיעו עוד ועוד שאלות, ובימים אלו הוציאה ספריית בית אל ספר חדש עם שאלות ותשובות, הנושא את השם 'מהר אהוב'.

"בחרתי דוגמית מתוך שאלות שחזרו על עצמן הכי הרבה", הוא מציין, "חלקן שאלות שהופנו אליי מאנשים שומרי מצוות, וחלקן מאנשים שמגדירים עצמם כחילוניים. אני פוגש דרך השאלות את אלו שמחפשים את דרכם בחזרה וגם את אלו שלא, את הביקורתיים ואת הסקרנים, ממש את כל הסוגים, ומשתדל להשיב לכולם.

"חלק מהשאלות לקוחות מהרצאות שאני מוסר למורים בישיבות תיכוניות, באולפנות, במכינות קדם צבאיות ועוד, כך שהגעתי למגוון עצום. מכיוון שאני עוסק גם בחזנות ומגיע לכל מיני קצוות בעולם, מגיעות שאלות גם מחו"ל, חלקן של יהודים מתבוללים שמחפשים את דרכם, וחלקן של יהודים תורניים מאוד".

הרב דורפמן מעניק בספריו הצצה לנושאים מרתקים כמו "היחס האמיתי של היהדות לאישה", או השאלה: "מה יותר קל להיות דתי או 'חילוני'?". הוא  לא חושש גם להעלות שאלות כמו "אולי כל האמונה היא בסך הכל אשליה נוחה?" וכן ישנו פרק מיוחד הדן בשאלה על פוסקי ההלכה וכוחם,  ויש התייחסות לגמישות שקיימת (או לא) בהלכה, ועוד נושאים כמו: זיהוי הזיווג, גירושין, פרידה, אמונה מול מוות וייסורים,  הנחת תפילין אצל נשים, תקווה לחולים במצב קשה. הוא משתף בספרו החדש התכתבויות ענפות בנושאים כמו: הפחד מ"מדינת הלכה שבדרך", צעירה שמתלבטת אם להמשיך באורח חייה הדתי, אמונה מול אירועי הטבח של שמחת תורה, הכמיהה לחיי חופש, פתרון חלומות על פי הגמרא, הבדידות שהולכת תמיד עם עומק, ועוד.

אם השאלות כל כך מגוונות – למי אתה בעצם מייעד את הספר?

"למי לא? הרי השאלות הגיעו מכל גווני הציבור, ואנחנו תמיד משיבים קודם כל לעצמנו. שואלים אותי אם הספר מתאים גם לבחורי ישיבות, והתשובה שלי שאם הם מוצאים בו את עצמם – אז בהחלט כן. החוכמה היא לא לטאטא את השאלות מתחת לשטיח, כי זה עלול רק להזיק, ואילו ההזדמנות להעז לשאול ולקבל תשובות מוסמכות שהתייעצתי עליהן עם תלמידי חכמים, יכולה רק להועיל לכולם.

"חשוב לי להדגיש שהיו לא מעט גדולי ישראל שהעניקו את תשובותיהם, ואף עברו על הספר ונתנו את ברכתם, מתוך אמונה שזוהי דרך ההסברה הנכונה של האמונה וההלכה בדור שלנו. אגב, חלק מהשאלות מופיעות בספר כפינג-פונג ארוך של התכתבויות, שמהווה תהליך עבודה פנימי עם הכותבים. בספר החדש ניתן מקום רב יותר לשאלות ולתגובות של הכותבים. בסוף, בעיניי, ההדגמה של צורת השיח וההקשבה, חשובה יותר מאשר תוכן הדברים".