איך נושאים את משא החיים בלי מרירות? הרבנית ימימה מחזקת

אז באמת, איך נושאים את משא החיים האלה

בלי מרירוּת?

אנחנו פוגשים בפרשה את משפחת מְרָרִי.

יש להם עבודה בכלל לא פשוטה,

הם צריכים לשאת את הקרשים של המשכן

ומה עושים עם זה?

איך נושאים?

.

לפעמים מרגישים שהדברים קשים, מנשוא

ופרשת נשא מכירה בקושי הזה.

היא תדבר קודם כל על הנשיאים,

נשיאים שיש להם תפקיד חשוב ומורכב,

והם נושאים בתפקיד היום־יומי שלהם.

ומה עושה הפרשה הזאת, שהיא הארוכה ביותר בתורה?

כותבת בפירוט את החלק של קורבן הנשיאים,

שתים עשרה פעמים, והן זהות לגמרי!

שתים עשרה פעמים לכתוב הנשיא הזה מביא כך וכך...

.

והקב"ה אומר: מה שנראה לכם זהה,

עבודת היום־יום החוזרת על עצמה הזאת, הסיזיפית הזאת,

אצלי זה חדש בכל יום.

אז תשקיעו בזה שמחה.

תשקיעו בזה אהבה.

.

קל לדבר, ימימה. היום־יום שלי רחוק מלהיות זוהר!

זה נכון אצל כולנו. מה לעשות, לא כל יום הוא

עוגת גבינה מפוארת שאפשר להעלות לרשתות

ולגרום לכולם לקנא...

.

וכאן, כותבת פרשת נשא, יש שני תרחישים מאוד מסוכנים.

כשאת כל כך רוצה שיהיה מיוחד,

את יכולה ליפול לאחד משני הכיוונים;

האחד מותר, אבל לא מומלץ.

השני – אסור וחוטא.

.

הצד הראשון: נזירוּת.

את מחליטה שאת סופר קדושה, סופר מנותקת מהעולם.

זהירות! זה מותר, אבל התורה לא ממליצה על אורח חיים

שאי אפשר לשמור עליו לאורך זמן.

.

הקיצוניות השנייה היא האישה הסוטה.

זו שהיום־יום אפרורי לה.

אולי היא לא מקבלת מספיק הכרה ותודה בבית

(וזה אכן גרוע) והיא תרצה לעשות משהו באקסטרים;

להתלבש אקסטרים,

ללכת עם חברות אקסטרים,

לעשות דברים בקיצון.

.

והתורה בפרשת נשא קודם כל מצדיעה לאלה שנושאות

את עבודת היום־יום הזה

בלי לחפש פרצות לגובה או לנוֹמֶךְ, חלילה.

הפרשה מצדיעה לבני מררי שנושאים בסך הכול קרשים.

הקב"ה מכיר בטובתך!

.

כמה זה חשוב.

לפני חג השבועות הלכתי לדבר בבית ספר יסודי.

הבת שלי מורה מחנכת שם, המורה שולי המקסימה,

והתבקשתי לדבר בפני התלמידות על עשרת הדיברות.

וחשבתי לעצמי: על איזה דיבר אדבר? מה לבחור?

.

דיברתי איתן על כיבוד אב ואם.

אמרתי לתלמידות: כשאנחנו מדברות על כיבוד אם, את מי

אנחנו זוכרות כמודל?

את רבי טרפון. אמא שלו לא יכולה ללכת, והוא –

שם את יד ימין שלו מתחת רגל שמאל שלה

ואת יד שמאל שלו מתחת רגל ימין שלה

והיא פוסעת על כפות ידיו.

.

אבל מה קורה כשאמא שלך על עקבים?

אמא שלך עושה קריירה, היא הולכת ובאה,

היא טורפת את החיים, אמא שלך.

היא לא צריכה רבי טרפון!

אנחנו חושבים אוטומטית ש"כיבוד הורים" פירושו

לעזור להם, למלא את מחסורם, לכבד אם חסרת אונים,

שזה בוודאי נכון,

אבל גם את האמא "המצליחנית" צריך לשאול:

"אז איך היה לך בעבודה, אמא? איך היה בשבילך להעביר

שיעורים בליל שבועות? אז איך עבר עלייך היום?"

בכל יום. שאלה קטנה שמכירה בטובתה.

.

מה שנראה לכם כאפרורי

זה עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם, בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ.