חדר 41 במלון הצפון-קוריאני "צ'ונג-יון" היה קודר ואפרורי במיוחד. חשיכה מוחלטת השתקפה מבין חלונותיו הצרים, ורק אור קלוש חדר אל החדר פנימה היישר מתאורת הצללים של המסדרון הארוך בקומה הרביעית. מאיר אלפסי הגיף את החלונות, הסיט את הווילונות, והתיישב לכתוב לעצמו את החוויה הסוערת שעברה עליו בשעה האחרונה, עם נחיתתו בנמל התעופה הבינלאומי הסמוך לפיונגיאנג בירת צפון קוריאה.

השעה הייתה 5:30 לפנות בוקר כאשר מוזיקה מפחידה החלה לבקוע אל תוך החדר. אלפסי התעורר משנתו בבהלה וזינק ממיטתו. "הבוקר אור לתושבי צפון קוריאה", זעקה מערכת הכריזה הממשלתית. "קומו אל עבודתכם, תושבים", השתלבה ההכרזה בין התווים המוזיקליים העולים והיורדים שמרגע לרגע הפכו למפחידים יותר ויותר.

ואז, אחרי שכל התושבים כבר הספיקו להתעורר בוודאות, הגיעה ההכרזה היומיומית הדרמטית: "יחי המנהיג הדגול קים ג'ונג-און, יחי יחי".

מערכת כריזה ענקית

הכלא הגדול בעולם

הצלם והמטייל מאיר אלפסי, בן 40, חסיד חב"ד המתגורר ברחובות, ביקר עד כה ביותר ממאה מדינות ברחבי העולם – החל מאתרי טבע פסטורליים כמו אנטרקטיקה הרחוקה והקפואה, ועד מדינות מוסלמיות שעל הביקורים בחלקן מוטל צו איסור פרסום מטעם מערכת הביטחון. אבל הביקור המפחיד ביותר שלו התרחש בצפון קוריאה, אליה הגיע לפני שמונה שנים.

צפון קוריאה היא מהמדינות המבודדות בעולם ואחת המסוכנות ביותר. במהלך עשרות השנים האחרונות, הפכו אותה השליטים למשפחת קים לדיקטטורה מאיימת ואכזרית. הסיפורים המרתיעים שמסופרים על השליט הנוכחי, קים ג'ונג-און בן ה-41, מהלכים אימים על כל תושבי המדינה. על שמו של הדיקטטור, שעלה לשלטון ב-2011, רשומים מסעות הרג רצחניים, ביניהם גם של בני משפחה ומקורבים לשלטון שהואשמו בבגידה. חלקם מצאו את עצמם מול כיתת יורים, ואחרים סיימו את חייהם בכלוב של להקת כלבים רעבה עם שיניים חשופות. קים עצמו נוהג להשקיף מקרוב על "ההצגה" ולחייך את חיוכו הציני במבט קר ועוין.

בנייה טיפוסית בצפון קוריאה

פולחן האישיות סביב דמותם של השליטים לבית קים ניכר היטב ברחובותיה של המדינה המבודדת. דמויותיהם מתנוססות על תמונות במקומות ציבוריים ובבתים, ולפסלים המייצגים את דמויותיהם סוגדים התושבים בכל עת בה הם עוברים מולם. בצפון המדינה ממוקמים מחנה 14 ומחנה 21, מחנות עבודה ידועים לשמצה בהם כלואים כ-200 אלף אסירים פוליטיים שעוברים מסכת עינויים ורציחות הכוללת גם ניסויים מדעיים. רק חלק מהאסירים שורדים, והם משתחררים מהמחנות פצועים ומתים למחצה, לא לפני שעברו "חינוך מחדש".

סמלה הקומוניסטי של מפלגת הפועלים בהנהגתו של קים ג'ונג-און, על כיכר בקוריאה הצפונית

כמעט מוות

החוויה המפחידה הראשונה של אלפסי התרחשה כבר בנמל התעופה הבינלאומי סונאן, הממוקם סמוך לפיונגיאנג הבירה. לאחר חצי יממה של טיסה מישראל לסין, הוא עלה על מטוס של חברת התעופה הלאומית הצפון-קוריאנית, אייר קוראו, ואחרי שלוש שעות מצא את עצמו עומד מול חיילים צפון-קוריאניים עם נשק דרוך. "שדה התעופה היה ריק", מתאר אלפסי בראיון מיוחד להידברות. "רק כמה מקומיים צעדו בו במהירות כשהם מסתכלים עליי במבט מוזר ותמוה, כי הייתי התייר היחיד בכל השדה. עברתי מול מצלמה רובוטית שצילמה אותי, ואף אחד מהחיילים שמולי אינו מחייך. כולם מביטים עליי במבט קר ומצמרר".

קודם כניסתו למדינה, הונחה אלפסי שלא להכניס אליה ספרי תפילה ותנ"ך. "במזוודה היו מונחים התפילין שלי, וכשהחייל שעמד מולי החליט לפתוח את המזוודה ולערוך חיפוש ידני, התחלתי לרעוד מפחד. בתוך התפילין מגולגלות פרשיות שמכילות פרשיות מהתנ"ך, ואם יגלו אותן – אני אבוד. צפון קוריאה מוגדרת כמדינה חילונית חסרת דת, ולפי חוקי המדינה מי שמבריח לתוכה חומרי דת דינו מוות.

"במשך רגעים ארוכים החייל חיטט בתוך המזוודה, והלב שלי רק הולך וצונח. לפתע הוא גילה את התפילין, שלף אותן מהנרתיק, בחן אותן מכל הצדדים, וסימן לחייל שלצידו: 'לך תביא לי מברג'. הוא רצה לפתוח אותן כדי לבדוק מה מסתתר בהן. התחלתי לשקשק מרוב פחד".

הרכבת התחתית בפיונגיאנג, קוריאה הצפונית

באותם רגעים התחרטת על הרעיון המוזר לבקר בצפון קוריאה?

"אני תמיד מתחרט על הרעיונות שלי. בכל פעם מחדש אני אומר לעצמי 'זהו, זו הפעם האחרונה שאני מסכן את עצמי כך', אבל לאחר מכן ממשיך לטייל במדינות מסוכנות. אני לא יכול לשלוט בתשוקה שיש לי לגלות את כל חלקי העולם", הוא אומר חצי בהומור חצי ברצינות.

הדקות בנמל התעופה הצפון-קוריאני נדמו לאלפסי כמו נצח. "רגע לפני שהחייל חוזר עם מברג, אני קולט את המדריכה שלי מגיעה מרחוק. עד היום אני זוכר את השם שלה, קראו לה לי. כאשר תיירים מבקרים בצפון קוריאה, הממשלה עצמה מצמידה להם מדריך מטעמה. היא הסתודדה עם החיילים והציגה להם את האישורים שלי, וכך הוסחה דעתם והם שחררו אותי".

מעקב צמוד

הלילה הראשון של אלפסי בצפון קוריאה היה ארוך במיוחד. במלון שררה דממה, וגם מחוצה לו היו הרחובות שקטים. את רחובות פיונגיאנג מתאר אלפסי כרחובות רפאים: "עצב רב שוכן בעיניהם של המקומיים", הוא אומר. "כולם הולכים כמו רובוטים, ללא חיוך וללא אף תזוזה מיותרת. כבר בשעות הערב המוקדמות הופכת פיונגיאנג לחשוכה לחלוטין, ללא תאורת רחוב. כל מקומות הבילוי נסגרים מוקדם, והרחובות הופכים לריקים ושוממים".

הסגידה למנהיג המדינה ניכרת בכל מקום

נשמע משעמם. כיצד העברת את הערב?

"אכן, משעמם מאוד. בתחילת הערב יצאתי מהחדר והתכוונתי לעלות במעלית לקומה העליונה בכדי לצפות על פיונגיאנג מלמעלה", מספר אלפסי. "לפתע ניגש אליי מישהו, ועם מבט קר וצופן סוד סימן לי לחזור לחדר. זה היה מחזה מוזר ומסתורי, אבל לאחר מכן בדקתי וגיליתי שבקומה העליונה ממוקם סניף של סוכנות הביון והמודיעין הצפון-קוריאנית.

"נכנסתי חזרה אל החדר, התיישבתי, והתחלתי לכתוב לעצמי את החוויות המפחידות שעברו עליי עד כה בתקווה שכך אצליח לפרוק אותן ואולי להירגע מעט. למחרת בבוקר, כשפגשתי שוב את המדריכה שהוצמדה אליי, היא הביטה לעברי במבט צולב ושאלה אותי מה כתבתי לעצמי בלילה".

האם עקבו אחריך? יכול להיות שהיו מצלמות בחדר?

"בוודאי שעקבו אחריי, השאלה היא רק איך", הוא אומר. "כשנכנסתי לחדר, בדקתי את כל הזוויות שלו ולא מצאתי אף מצלמה. לעולם לא אוכל לדעת כיצד הם גילו מה עשיתי, כאשר הייתי רק אני לבדי בתוך החדר".

בלילה ההוא

במהלך שהותו במדינה, ביקר אלפסי ב"אנדרטה הגדולה" הממוקמת בלב פיונגיאנג. האנדרטה כוללת 229 פסלי דמויות של מהפכנים היסטוריים בתולדות העם הקוריאני, בראשם פסליהם של השליטים הקודמים קים איל-סונג ובנו קים ג'ונג-איל. "המדריכים שהתלוו אליי הורו לי במדויק מאילו זוויות לצלם ומאילו לא. הייתי לחוץ מאוד, ועמדתי בתנוחה שכנראה לא כיבדה את הפסלים. פתאום חטפתי בעיטה חזקה מאחורה. הסתובבתי לאחור וראיתי חייל מביט בי במבט חד וישיר לתוך העיניים. מאותו רגע החלו להשתולל בי פחדים שלא אוכל לתאר אותם".

לאחר הבעיטה, עם אחד החיילים

לפי החוק הצפון-קוריאני, אזרחים ותיירים העומדים מול הפסלים חייבים לקוד מולם. מסביב לאנדרטה מפטרלים חיילים רבים, המשגיחים כי כל המבקרים מבצעים את הפקודה במלואה. "למרות שזו איננה השתחוויה אלא קידת כבוד, ההלכה אוסרת גם את זאת. הייתי בדילמה כיצד עליי לנהוג, כיוון שאם לא אקוד זה יכול להיות הסוף שלי".

"מצאתי פתרון יצירתי. התחלתי לומר בדממה את תפילת 'עלינו לשבח', וכשהגעתי למילים 'שהם משתחווים להבל וריק' השתחוויתי קלות וירקתי על הרצפה. החיילים, שלפני רגע החטיפו לי מכות, הביטו עליי עדיין במבט עוין. התפללתי בכל ליבי שהם לא שמו לב ליריקה הזו. זהו הביזיון הגדול ביותר שיכול להיות לפסלים של מנהיגיהם".

עם רדת החשיכה חזר אלפסי למלון והתכונן למנוחת הלילה. "התהפכתי במיטה מצד לצד ולא הצלחתי להירדם. נתקפתי בחרדה עזה, וכל מה שרציתי היה רק לברוח מכאן. בצפון קוריאה אין קליטה אלחוטית, והתחלתי לזפזפ בטלוויזיה כדי למצוא ערוץ חדשות שאולי ישכיח ממני היכן אני נמצא. הערוץ היחיד אותו הצלחתי לקלוט היה הערוץ הממשלתי KCNA, והשפה הקוריאנית שהושמעה בו רק הגבירה בי את הפחד. המשכתי לזפזפ תחנה אחר תחנה, בכולן הופיע מסך שחור. לפתע קלטתי את ערוץ אל-ג'זירה. למרבה האירוניה, השפה השונה שנשמעה פתאום בחדר הרגיעה אותי מעט".

סגידה למנהיג, גם בבתי הספר

כיצד התמודדת עם הפחד שתקף אותך?

"עבר עליי לילה מסויט מאוד", משחזר אלפסי. "היו לי נדודי שינה, ומרגע לרגע הפחד הלך והשתלט עליי יותר ויותר. קמתי ממיטתי, לקחתי את התפילין וחיבקתי אותן. התעוררתי בבוקר לאחר שינה חפוזה וגיליתי שנרדמתי עם התפילין לצדי".

איום רציני

אלפסי שהה בצפון קוריאה ארבע יממות. הוא ביקר ברכבת התחתית של פיונגיאנג, וכן באזור המפורז הקוריאני (DMZ), המפריד בין צפון קוריאה לדרום קוריאה. "זהו הגבול המסוכן ביותר בעולם", הוא טוען.

בתוכניתו של אלפסי היה להדפיס את ספר התניא בלב המדינה, כפי הוראתו של הרבי מליובאוויטש זצוק"ל לחסידיו להדפיס את הספר בכל נקודה אליה יגיעו בעולם. "זה היה החלום שלי, אבל המדפסות בצפון קוריאה נשמרות בתוך כספות, כך שנמנעה ממני הגישה אליהן. הממשלה עוקבת אחר כל הדפסה, ולו הקטנה ביותר, בכדי למנוע הפצת תעמולה הנוגדת את המשטר או הפצת מסרים דתיים ורוחניים".

חרף החוק האוסר להפיץ במדינה מסרים דתיים ורוחניים, חילק אלפסי לאזרחים הקוריאניים כרטיסיות של שבע מצוות בני נוח. "בכרטיסיות אלו מופיעות שבע המצוות, בהן נצטוו הגויים, עם הסבר קצר על כל מצווה. חילקתי אותן לאזרחים מזדמנים, ויכולתי להבחין בסקרנות המהולה בתימהון שנצפתה מעיניהם העצובות".

אלפסי ברכבת

בלילה האחרון שלו במדינה, קיבל אלפסי צו ממשלתי האוסר עליו לפרסם את התמונות שצילם. בהגיעו לישראל הוא פרסם את התמונות, ואלו עוררו סקרנות רבה בתקשורת הבינלאומית מאחר שמעטים הם התיעודים היוצאים מצפון קוריאה. "לאחר פרסום התמונות קיבלתי מייל רשמי מממשלת פיונגיאנג עם איום מפורש על חיי", הוא מספר. "אבל אני לא מפחד, מסיבה אחת: זו מדינה מבודדת שיש לה מספיק אויבים מכדי לרדוף אחריי".

האם תחזור אי-פעם לבקר בה?

"ביקרתי במדינות מסוכנות רבות, ואולי יום אחד עוד אחזור לבקר בהן שוב", אומר אלפסי לסיום. "אבל דבר אחד בטוח – לצפון קוריאה לא אשוב לעולם".