כשמבקרים בסטודיו המרשים של האמן רפאל אבקסיס בנתניה, קשה להתעלם מספרי התהילים המוצגים שם – כולם מעוצבים באופן מרהיב ובכישרון אמנותי יוצא דופן. "ספרי תהילים הם התחביב שלי", הוא מסביר, "ואני משקיע בהם את כל חיי. עיצבתי במשך השנים אינספור ספרי תהילים, כאשר אף אחד מהם אינו זהה לשני, אבל המשותף הוא שכולם מעוצבים בצבעוניות רבה מאוד. זה לא סתם ככה, הגעתי ממרוקו, שם הכל צבעוני, חי ושמח, וגם באומנות אימצתי לעצמי סגנון כזה".

כשהאמנות נכנסת לחיים

בניגוד לאמנים אחרים, אבקסיס לא נולד למשפחה חובבת אומנות, וגם בעצמו לא עסק בכך במשך השנים. "גדלתי כילד למשפחה קשת יום בנתיבות, בבית קטן, מהבתים הראשונים שהוקמו בעיר שהייתה אז עיירת פיתוח קטנה. ההורים בקושי הצליחו לכלכל אותנו, וברור שלא השקיעו בחוגים או בפיתוח כישרונות.

"כשהגעתי לגיל עשרים גיליתי לראשונה את החיבה שלי לאומנות", הוא מספר, "התכוונתי  באותם ימים לצאת לשוק התעסוקה וללמוד את מקצוע החשמלאות, אלא שממש במקרה הזדמנתי לבאר שבע וראיתי שם מבנה גדול עליו רשום 'סמינר למורים לאומנות'. עד היום אין לי מושג מדוע, אבל החלטתי להיכנס לשם. הצגתי את עצמי וסיפרתי שאני רוצה ללמוד. כשמרכז הקורס שאל: 'איפה היצירות והתעודות שלך?' התחמקתי. לבסוף הוא בחן אותי, נתן לי לצייר קצת, ואז אישר את כניסתי לקורס והתחלתי ללמוד".

הלימודים, שאבקסיס שיער בתחילה שיהיו קלים ומהנים, התגלו עד מהרה כתובעניים. "נדרשתי להשלים הרבה מאוד חומר תיאורטי ומעשי," הוא מספר, "אבל בסיומה של אותה שנה הודיע לי רכז הקורס שסיימתי להקיף את כל סוגי הציור, ומעכשיו אני יכול לצייר ככל העולה על רוחי".

לרגל סיום שנת הלימודים, הוטל עליו ועל יתר תלמידי הכיתה להכין עבודת גמר. אלא בעוד שכולם התבססו על אמנות מודרנית, אבקסיס החליט ליצור כתובה מעוטרת.

למה דווקא כתובה?

"משהו בלב משך אותי לשם, למרות שזו הייתה החלטה יוצאת דופן שהצריכה ממני ללמוד כתיבת סת"ם, ואף לעבור הכשרה מיוחדת אצל סופר סת"ם מומחה. אלא שאז, קרה דבר מעניין: הרגשתי שאני נשאב בבת אחת אל עומק היהדות. אמנם היהדות אינה זרה לי, שכן אני מגיע ממשפחה דתית ומשורשים חזקים, אך כמו אצל עולים רבים, במהלך השנים היחס ליהדות קצת התקרר והתרחקתי מעט. אבל כשהתקרבתי אל האותיות הקדושות, הן נכנסו לי לנשמה, הרגשתי שהן ממש מדברות אליי, ופתאום הבנתי שמכל סוגי האמנות אני מתחבר לציורי יודאיקה, ודווקא אליהם".

עוד באותה שנה הספיק אבקסיס לעטר מאות רבות של כתובות, והבין ששם, בציורי היודאיקה, הוא מוצא את ייעודו. "הזדמן לי לצייר גם דברים נוספים, בין היתר כרזות למשרד ההסברה שהיה קיים באותם ימים, שלטים לחנויות ואיורים לעיתונים, ועוד, אבל בסופו של דבר מיקמתי את עצמי בתחום היודאיקה, ומאז ועד היום, קרוב לחמישים שנה, זהו הדבר היחיד שאני עושה – מצייר יודאיקה".

(צילום: shutterstock)

"הרבי אמר: 'חכה קצת'"

באותן שנים התגורר אבקסיס בנתיבות, בסמיכות לבבא סאלי זצוק"ל, ואשתו הייתה בידידות גדולה עם הרבנית אבוחצירא, ואף הוזמנה לביתם לעתים קרובות כדי לתרגם כתבי יד שהגיעו אליהם כהתכתבויות עם הרב. "גם לי הזדמן להגיע לביתו של הבבא סאלי לעתים קרובות", מספר אבקסיס, "וראיתי שם דברים מחזקים מאוד, שהעניקו לי תחושה גדולה של קדושה פלאית, והרבה יראת כבוד".

תחושה זו חזרה על עצמה שוב, כשהוא טס לניו יורק כעבור כמה שנים כדי לבקר במספר תערוכות, וביקר באותה הזדמנות ב-770 בקראון הייטס, מקום מגוריו של הרבי מליובאוויטש זצוק"ל. "כשהגעתי לרבי מליובאוויטש הבאתי איתי חמישים ציורי קלף שציירתי על ספר התהילים", הוא מספר. "השקעתי בפרויקט הזה שנתיים תמימות, כאשר כל ציור מלווה מזמור אחר מהתהילים שנכתב על קלף נדיר ויוקרתי. רציתי מאוד לקבל את ברכתו של הרבי, כדי שאוכל להשלים את הפרויקט ולהגיע ל-150 פרקים".

אלא שההפתעה הגדולה ציפתה לו בעת שנכנס לרבי. "הוא לחץ את ידי ושאל לעיסוקי. סיפרתי שאני צייר ופירטתי על פרויקט התהילים שלי", הוא משחזר, "הרבי שאל: 'אוכל לראות את הציורים?' הוצאתי בהתרגשות את תיק העור, והרבי הגיב: 'אני צריך חודש כדי לעיין בהם'. לבסוף הציורים נשארו אצל הרבי למשך חודש, בזמן שהארכתי את שהותי בניו יורק. לאחר מכן הוזמנתי שוב לביתו, הרבי השיב לי את הציורים, הוא ברך אותי וגם נתן לי כמה הוראות והמלצות על הפרויקט. בין היתר הוא הדריך לא לצייר לדמויות עיניים, כיוון שמדובר בדמויות קדושות. אחר כך הוא ברך אותי בכמה ברכות חשובות שביקשתי, והן אכן התקיימו אחת לאחת. לבסוף הוא בירך אותי שאזכה לצייר בבית המקדש".

לעורר את הדמיון

מאז ששב אבקסיס לארץ מביקורו אצל הרבי מליובאוויטש חלפו להן ארבעים שנה, ובמהלכן הוא ממשיך לצייר ולעסוק ביודאיקה, כאשר יצירותיו מגיעות לכל רחבי הארץ והעולם – לבתים פרטיים, למוסדות, וגם לבתי כנסת ולמבני ציבור.

בשנים האחרונות נכנס אבקסיס גם לתחום נוסף - מגזרות הנייר. "מדובר בעבודת נמלים של ממש שמשלבת אומנות עם גזירה, כאשר אתה חייב לדייק באופן מקסימאלי," הוא מסביר, "כל יצירה נמשכת כמה חודשים של עבודה, אבל נראה שאנשים בהחלט יודעים להעריך את זה, והתחום פורח מאוד. באופן אישי אני אוהב לייצר במגזרות הנייר שלי פסוקים ואפילו מזמורים שלמים מן התהילים – זה מתחבר לתחביב שלי, שאותו לא עזבתי לרגע".

ומה עם הפרויקט שהצגת לפני הרבי מליובאוויטש? הוא בא לידי סיום?

"זה מעניין, כי למרות העובדה שציירתי מאז ספרי תהילים רבים מספור, את הפרויקט הענק הזה שהכנתי על יריעות קלף, לא סיימתי. אין לי הסבר לכך, אבל הוא נותר בתוך תיק העור, שמור וחתום. גם היום אני לא רואה את עצמי מצליח לסיים את הפרויקט".

לאבקסיס יש שאיפה מיוחדת, והיא חורגת מעבר לסטודיו: "אני רוצה להפוך את פרקי התהילים לחלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי – באמצעות איורים שיופיעו על מודעות רחוב, שלטי חוצות ואפילו רכבים. דמיינו אדם בפקק תנועה, קורא פרק תהילים מצויר, או עובר אורח ברחוב ששואב השראה מציור תהילים על קיר. חשבו על לקוח שממתין בתור לבנק או לקופת חולים, ובינתיים שקוע בתהילים. כמה זכויות זה יוסיף לעם ישראל, במיוחד בתקופה שבה כולנו כל כך זקוקים לכך."