מה קרה לרכושו של העשיר? פרשיית ההונאה שהדאיגה את רבני ספרד

חתונה שמחה התרחשה בקהילה היהודית שבעיר אוראן שבאלג'יריה, בערך בשנת ה'ק"ס, 1400, לפני למעלה משש מאות שנים: יוסף עבו העשיר התחתן עם לאה. במשך הרבה שנים לא מצא יוסף את זיווגו. אף על פי שעשה ממון רב בעסקיו, הוא היה שקט ומופנם, ולא הצליח להינשא. עכשיו הוא התחתן במזל טוב עם לאה, בת העיר, שהתאלמנה מספר חודשים קודם לכן. היא ובנה הקטן נכנסו לביתו המרווח של יוסף, וכולם איחלו להם ממיטב הברכות.

עד מהרה התברר כי לאה היא אשה שתלטנית במיוחד. היא הפכה למנהל העסקים של יוסף, יחד עם אמא שלה, חמותו, וגם, פה ושם התגלו אי סדרים...

רבי עמרם, רב העיר אוראן, מתאר בשאלה שהריץ לרבם של יהודי ספרד, רבי יצחק בר ששת, הריב"ש: "יוסף זה, השליט אשתו בשלו, וכל מפתחות ביתו בידה, ומוכרת מסחורותיו בהסתר מבעלה יוסף. ותמיד היה מתרעם, וזורק מרה בביתו, ובשוקים וברחובות, שהוא מוצא סחורותיו חסרות, כמו ארגמן שני פלפל שמן וכל מיני מסחר. ולא היה יכול למצוא חסרונותיו, כי אשתו היתה לה אם, מכסה ומקבלת פקדונותיה, ומוכרת כל מה שהיתה הבת לוקחת מבית בעלה".

יוסף היה ונשאר מופנם ושקט, ואשתו החדשה השתלטה לו על העסקים, הוא לא הבין איך ולאן נעלמות סחורות, אבל המשיך כך, ואף נולדו לו בנים משותפים מנישואין אלו.

לימים חלה יוסף את חוליו, ונטה למות. כאשר נשאל על ידי הרב האם רוצה לכתוב צוואה כיצד לחלק את רכושו, שהיה רב, השיב כי הוא מצפה מבית הדין לברר את הבעלות של כל הנכסים, ולאילו יורשים מגיע מה. לא היו לו כוחות נפש להתעמת עם העוול שנעשה לו, והוא עזב את העולם כשהוא מניח לבית הדין לברר את הדברים.

מיד עם פטירתו ציווה בית הדין לנעול את כל התיבות והמחסנים של יוסף, עד שיתברר הדבר. בני המשפחה ישבו שבעה בביתו והתאבלו כדין. בסיום השבעה ביקשו לפתוח את התיבות והמחסנים כדי לרכז את הרכוש ולבדוק, והנה: הכל ריק...

רבי עמרם הכריז חרם, שכל מי שיודע מה עלה בגורל נכסיו של יוסף, שיבא לבית הדין ויעיד, ואם לא – הרי הוא בחרם חמור!

לאור ההכרזה התקיפה הגיע לבית הדין הנפח, כשהוא מפוחד ורועד, וסיפר כי אשתו של יוסף באה אליו, וציוותה שיכין לה העתק מכל המפתחות של מקומות האחסון. יחד איתו הגיעו אנשים שונים שהעידו על העברות סחורה מסתוריות שנעשו בימי חוליו של יוסף, וגם בימי השבעה! בנה של האישה מנישואין קודמים נראה כשהוא מעביר חבילות סגורות למקומות שונים, בחשאי, באמצע הלילה, על ידי שליחים שונים. נשמעו גם עדויות חמורות על כך שהאישה זלזלה בבריאותו של בעלה יוסף.

האישה, לעומת זאת, הכחישה הכל, ועוד תבעה לעצמה את הכתובה, שעליה התחייב בעלה בזמן הנישואין.

הריב"ש קרא בתשומת לב את הפרוטוקולים של העדויות, והגיב בצורה חריפה מאד. קודם כל, לא יתכן שיוסף באמת נהיה עני ולא השאיר אחריו כלום: "אמנם, אני מתפלא בעניין זה הפלא ופלא. שהרי, העלוב יוסף עבו נ"ע, היה בקי הרבה בטיב משא ומתן, מהיר וזריז ופקח בעסקיו ובסחורותיו, ואיך אפשר שירד מנכסיו כל זה השיעור הנזכר?".

מעבר לכל האנשים שנהגו שלא כשורה, פוסק הריב"ש, כי גם הנפח נושא באחריות: "ובאמת, כי אותו הנפח שעשה לה שני מפתחות בהסתר פנים מן הבעל, ולקח בערכם ממנה כפולה אחת, ראוי ליענש על בלי הגיד לבעל. שכבר היה לו להבין, שלא לחנם רבתה במחיר המפתחות, אלא שהיתה כוונתה לגנוב מנכסי בעלה, והנה הוא מסייע ידיה בזה; דלא עכברא גנב אלא חורא גנב".

הנפח לא היה צריך להיות "ראש קטן". אם אישה באה אליו ומבקשת מפתח  נוסף, בסודיות – ברור שהיא רוצה לגנוב, ולכן גם הוא נושא באחריות.