פעמי הגאולה: כשבתי התיאטראות הופכים לבתי מדרש

פעם, לפני עשרים ואחת שנה, יצאתי מבית הקולנוע, וידעתי שלשם אני לא חוזרת, כיוון שהנשמה שלי התחילה לחפש תוכן אחר. מקומות אחרים. הרגשתי שב"ה מצאתי מרגוע לנפשי בכתבי החסידות, בעומקי התורה ובנסתרי דרכי ה' שמתגלים אלינו דרך החוויות שאנו חווים בעולמנו.

התחלתי להסתכל על החיים אחרת. גיליתי את האור.

ופתאום, אחרי כל כך הרבה שנים, מצאתי את עצמי שוב בתוך בית קולנוע – רק שהפעם זה לא היה כדי לצפות בסרט, ב"ה, אלא כדי לדבר על תניא.

כן, תניא. בתוך אולם קולנוע. על הבמה, מול אנשים שישבו בכיסאות המרופדים, שלרוב מוקדשים לבריחה מהמציאות. דווקא שם דיברנו על המהות האמיתית של החיים. על הנשמה, על מאבקי הנפש. על הבחירה בטוב. ובאיזה הקשר? בחיבור מפתיע וכמעט בלתי נתפס, עם אשת תקשורת לא דתיה מערוץ 12, שהחליטה לצאת איתי להרצאה משותפת אחרי שנה של לימוד תניא יחד.

ופתאום זה הכה בי – במסכת סוטה נכתב ש"בתי התיאטראות ובתי הקרקסאות עתידים להיות בתי מדרשות". ופשוט ראיתי את זה מול העיניים. איך המקום שנועד להציג עולמות דמיוניים הופך למקום של חיפוש אמיתי. איך המקום שבו אנשים התרגלו לברוח, הופך לבית של מפגש עמוק עם עצמם.

הכי מדהים, שמנהלת הקניון שבו הופענו הגיעה אלי ואמרה לי שהיא התרגשה כל כך מהתוכן, מאיכות ההרצאה, שהיא למדה כל כך הרבה מושגים חדשים בשעת ההקשבה להרצאתנו.

רק בשביל זה היה שווה החיבור בינינו.

ואיך בכלל קרה החיבור הזה בינינו?

שתי נשים משני עולמות אחרים, כביכול. אחת בתוך תקשורת חילונית, אחת בתוך תקשורת חרדית. אני, שחיה את עולמה של החסידות, והיא, שהגיעה ממקום אחר לחלוטין, אבל למדה איתי תניא במשך שנה – ובסוף החליטה שהיא רוצה שנעביר את זה יחד. למה? כי היא אמרה: "דווקא כי אנחנו שונות כל כך, דווקא כי באנו ממקומות רחוקים כל כך, אנחנו מביאות משהו שהוא דומה כל כך".

וזה קרה. בפעם הראשונה עלינו יחד על במה, בתוך בית קולנוע, והעברנו את ההרצאה. והלב שלי פעם בעוצמה. כי זה היה רגע היסטורי. מבחינתי, זה היה לא פחות מהתגשמות של דברי חז"ל. זה לא היה רק עוד אירוע. זו הייתה גאולה קטנה.

הגאולה היא לא רק שינוי קוסמי עצום, אלא רגעים כאלה, אוסף של רגעי גאולה פרטית, שבהם דברים מתחילים להתהפך. שבהם חושך הופך לאור. שבהם מקום שבעבר היה זר, הופך לבית של קדושה. שבהם שתי נשים עם עולמות שונים מדברות פתאום באותה שפה.

בתי התיאטראות הופכים לבתי מדרשות. זה קורה עכשיו, ממש לנגד עינינו. מי היה מאמין.