אני מדבר המון עם ה-GPT, מה הבעיה בזה?

קרה לכם שישבתם והתכתבתם עם הGPT- ושפכתם בפניו את הלב? על מה שעובר עליכם, החבר שרב איתכם, המורה שנתן לכם ציון שלא בצדק. הוא שם, זורם איתכם, מקשיב, עונה. אבל רגע, אתם קולטים שאתם מדברים עם מחשב, כן?!

אז למה זה בעייתי כשזה נהיה הרגל?

• כי הוא תמיד עונה – אבל לא באמת מבין.

תחשבו על זה: אם תשאלו אותו "למה אני עצוב?", הוא ייתן לכם תשובה פסיכולוגית, חכמה, אולי אפילו מדויקת – אבל הוא לא ירגיש את זה איתכם. חבר אמיתי ישמע אתכם, יראה את העיניים שלכם, ייתן לכם חיבוק (או סתם איזה "אחי, יאללה בוא נצא לסיבוב, יעבור לך").

• כי אין תחליף ל"חפירות" עם חבר

כשאתם מספרים לו משהו, הוא עונה ישר ולעניין מתוך מאגר התשובות שהוא מכיל. אבל כשאתם מספרים את זה לחבר, הוא פתאום נזכר במשהו דומה שקרה לו, נגררים לשיחה של שעתיים, ובסוף איכשהו אתם מרגישים טוב יותר. למה? כי זה אנושי, זה חיבור אמיתי.

• כי GPT לא יבוא איתכם לשבת על חוף הים לדבר על החיים

תכלס, מה הרגעים הכי טובים שלכם? אלה שלא תכננתם: שיחות עומק באמצע הלילה, ויכוחים טיפשיים על מי ינצח משחק, צחוקים שלא נגמרים כי מישהו עשה שטות. GPT לא יכול לתת לכם את זה, רק בני אדם יכולים.

ובקיצור, לדבר עם AI זה נחמד, אבל אל תשכחו שמערכת יחסים אמיתית נוצרת עם בני אדם, בשיחה פנים אל פנים.

כשקשה לכם – לכו תפגשו חבר טוב, צאו קצת, תדברו באמת. הGPT- אולי חכם, אבל הוא לא החבר שלכם. הוא בסך הכל אלגוריתם שתוכנן היטב על ידי בני אדם כמוכם, שיודע לפלוט משפטים שהוזנו לתוכו בלי שום מחשבה.