העולה האחרון מעיראק: "המודיעין של סדאם חוסיין רדף אותי"

שקיעה ירדה על שמי עיראק כאשר בפתח בניין המוח'אבראת, שירות הביון של נשיא עיראק סדאם חוסיין, עמד אימד לוי. הוא הביט לצדדים כה וכה בדריכות, ואז נבלע בתוך אפלולית הערב שהשתלטה על בניין המודיעין החשוך והקודר.

החשיכה ניבטה היטב מבין חלונות הזכוכית הצרים של משרדי המוח'אבראת. מאבטחים חמושים רישתו את המסדרונות הפתלתלים, ואת הקירות "פיארו" תמונותיו של הרודן האכזרי סדאם חוסיין. לוי צעד במהירות, ורגעים לאחר מכן נכנס בדממה לתוך אחד החדרים.

"אני רוצה לצאת מעיראק", הוא לחש לסוכני המודיעין שישבו מולו בחדר. הם הביטו עליו בזחיחות, לוגמים קפה מהביל שניחוחותיו העזים התנדפו להם בתוך החדר. "למה לך לצאת מכאן, יא אימד?", הם צחקו לו בפנים, מציתים לעצמם סיגריה מחניקה. "החיים כאן יפים, לא?".

לוי לא נשבר. במשך תקופה ארוכה הוא הגיע שוב ושוב, וניסה לקבל את האישור המיוחל ליציאה מעיראק. באחת מאותן פגישות, סוכני המודיעין הודיעו לו ברשמיות: "זה לא יקרה, תשכח מזה".

מלחמה של איש אחד

סיפורו של אימד לוי, 60, יליד עיראק וכיום אזרח ישראל, הוא סיפור מיוחד של עצמאות יהודית אישית. מי שבמשך שנים ארוכות היה אחד מהיהודים הבודדים שנותרו בעיראק, הפך לימים לעולה האחרון מהמדינה, כשבסיפורו העוצמתי שזורים רגעים ארוכים של אימה ופחד.

"החיים במדינה היו יפים", מספר לוי. "היו לנו בתים ענקיים, מפוארים, ואווירה ביתית וחמימה. הכלכלה הייתה בשיאה, ותעשיית המזון הייתה זולה מאוד ובשפע רב".

אלא שעם עלייתו לשלטון של סדאם חוסיין, החיים התהפכו בבת אחת: "הוא בזז את רוב רכושה של הקהילה היהודית. האזרחים כולם פחדו ממנו ומהמשטר בראשותו. סדאם היה רשע מרושע, אישיות רעה ואכזרית במיוחד. אפילו המאבטחים שלו היו פוחדים ורועדים ממנו, למרות שהם בעצמם היו פושעים מספר אחת".

בתחילת שנות השבעים לא נותרו יהודים רבים בעיראק. באותה עת נפטר הרב הראשי האחרון, הרב ששון כדורי זצ"ל. מתוך בתי הכנסת הרבים שהיו פזורים בעיראק, נותר פתוח רק בית כנסת אחד ויחיד, "מאיר טוויג", הממוקם ברובע אל-בטאווין שבמזרח בגדאד. "את רוב בתי הכנסת הפך סדאם חוסיין למזבלות", מתאר לוי בכאב. "חלק מהם הולאמו על ידי המדינה, והפכו למרכזי מגורים או לקניונים".

לוי היה האחראי על תפעולו והחזקתו של בית הכנסת "מאיר טוויג", ושמר על סידורו וניקיונו בקביעות. עם השנים, הלכו יהודי הקהילה והתמעטו, כאשר חלקם נפטרו וחלקם עלו ארצה בדרכים כאלו ואחרות. לוי זוכר את התפילה האחרונה שהתקיימה במניין: "לאחר מכן סגרתי את בית הכנסת, והעמדתי בו מאבטח שישמור עליו יום ולילה. רכשתי לו נשק, הנפקתי לו רישיון, ומאז ועד היום הוא שומר עליו באדיקות".

(בית הכנסת ''מאיר טוויג'' בבגדאד (צילום: בני וקסלר

בשביל מה לשמור?

"שלא יבזזו אותו, ושלא יעשו בו כפי שעשו לשאר בתי הכנסת במדינה. בבית הכנסת 'מאיר טוויג' שוכנים ספרי תורה עתיקים, כשהעתיק ביותר הוא בן למעלה ממאתיים שנה. זהו מקום שחייב שמירה ואבטחה אדוקה".

לוי עם אחד מספרי התורה העתיקים בבית הכנסת, צילום מ-1988

רדיפה אישית

לוי עבד בשוק המקומי בבגדאד, ולדבריו כולם ידעו שהוא יהודי. "לעולם לא הסתרתי את הדת שלי, ולכן הם כיבדו והעריכו אותי. כל הסוחרים העדיפו לעשות עסקים עם היהודים בעדיפות ראשונה, כי הם ידעו שהיהודים הם אמיתיים ולא שקרנים".

בין לבין, לוי ארגן יחד עם הסוכנות היהודית מבצעי העלאה פרטיים של יהודים מקומיים. "הכול נעשה בשיתוף פעולה עם השלטונות", הוא מצהיר. "הייתי מקבל בעבורם ויזות רשמיות שמאשרות את יציאתם מהמדינה, ולאחר מכן מטיס אותם לירדן ומשם לישראל או לארצות אחרות".

לא הגיע שלב שרצית לעלות בעצמך?

"הגיע", אומר לוי. "הקהילה שלנו הלכה והתמעטה, ונותרו בה רק גברים שברובם לא היו נשואים. אני עצמי לא נישאתי, כי לא נותרו נשים יהודיות בקהילה. הבנתי שאם אני רוצה להקים משפחה, עליי לצאת מכאן בהקדם ולעלות ארצה".

אז למה לא יצאת?

"כשקיבלתי את ההחלטה לעלות, שירות הביון של סדאם חוסיין רדף אותי באופן אישי. לכל היהודים שהעליתי ארצה הם הנפיקו ויזות, אבל סירבו להנפיק עבורי. הייתי מגיע אליהם שוב ושוב, בניסיון לקבל את הוויזה המיוחלת. ביקשתי, התחננתי ועשיתי הכול כדי שיאשרו לי לעלות – עד שיום אחד הודיעו לי רשמית שאשכח מכך".

למה הם רדפו דווקא אותך?

"כי אני הייתי הדמות הפעילה ביותר בקהילה היהודית, והאחראי על כל פעילות הדת המקומית. הייתי הגבאי של בית הכנסת, השוחט, וגם הקברן שאחראי על תהליך קבורתם של יהודי הקהילה שהלכו לעולמם. מבחינתם הייתי אתגר קיומי, ולהשאיר אותי כלוא בעיראק – זו הייתה הנקמה שלהם בי".

(בית הכנסת ''מאיר טוויג'' (צילום: מוחמד א. עבור יצחק כרמלי

לבד בירדן

במרץ 2003 פלש צבא ארה"ב לעיראק, בשילוב כוחות צבאיים של מדינות נוספות, ופתח במלחמה מול צבא עיראק. בתום שלושה שבועות של לחימה עזה, הופל שלטונו האכזרי של סדאם חוסיין. הרודן נתפס כעבור מספר חודשים על ידי כוחות אמריקניים, הועמד לדין, ובסוף 2006 הוצא להורג בתלייה. זה היה גם סופו של שירות המודיעין העיראקי האימתני.

נוצרה לך ההזדמנות לה ייחלת, לצאת מעיראק.

"נכון", אומר לוי. "אבל המיליציות החדשות שהשתלטו על עיראק היו אכזריות לא פחות, וכנראה שהן ידעו על התכנון שלי לצאת מהמדינה. באחד הערבים הושחל מתחת לדלת הבית שלי מכתב אנונימי ובו נכתב: 'צא מעיראק, ואל תמכור את הבית. אם ייוודע לנו שמכרת – נהרוג אותך'. הם רצו לבזוז את כל הרכוש שלי".

בשנת 2010 קיבל לוי קיבל את הוויזה המיוחלת. הוא הותיר מאחור את כל הרכוש וטס לירדן, כשהתכנון שלו היה לטוס ממנה ישירות לישראל. "זה היה בערב ראש השנה. כשעליתי על הטיסה הייתי בטוח שאת החג אחגוג כבר בישראל", הוא נזכר, "אבל נתקעתי שלושה שבועות בירדן".

לוי מתאר כי הימים והלילות שעברו עליו בירדן הפכו לבלתי נסבלים. "היה עליי להתייצב מדי יום במודיעין הירדני ולעבור חקירה ארוכה וצולבת", הוא משחזר. "המטרה שלהם הייתה לשבור אותי, ובכך להחזיר אותי חזרה לעיראק ולמנוע ממני לעלות לישראל".

מה הייתה העילה לחקירתך ולעיכובך?

"המודיעין הירדני היה בטוח שמדינת ישראל לא תתערב במעשיו, הודות להסכם השלום בין שתי המדינות. הרגשתי שהם מרשים לעצמם לעשות איתי מה שבא להם, מבלי לפחד שהם יצטרכו לתת על כך דין וחשבון".

על לוי עברו ימים ולילות מסויטים. את ראש השנה הוא חגג במלון הירדני, ולצערו גם את יום הכיפורים. "את ה'כיפור' הזה לא אשכח לעולם", הוא אומר בכאב. "לא היה לי סידור, רק טלית שהבאתי עמי מעיראק, וזו הייתה הפעם ראשונה בחיי שצמתי בלא להתפלל את תפילות יום כיפור".

יום העצמאות שלי

לאחר התערבותה של השגרירות הישראלית בירדן, ובהתערבותו האישית של השר לשעבר מרדכי בן-פורת ז"ל – מי שפיקד בעבר על מבצעי העלאתם של יהודי עיראק לישראל מטעם המוסד – קיבל לוי את הוויזה הירדנית באמצעותה עלה לישראל. לוי זוכר כל רגע מיום העצמאות האישי שלו: את המבט האחרון שהעיף לעבר ירדן, את ההמראה והטיסה, ואת הנחיתה המרגשת בישראל. הוא התאקלם במרכז הארץ, נישא והקים משפחה. "זה דבר שבעיראק יכולתי רק לחלום עליו", הוא מתרגש.

מה המסר שלך לסיום?

"בישראל אני מרגיש יהודי", אומר לוי. "גם בעיראק הייתי יהודי כמובן, אבל הייתי יהודי בודד. כאן האווירה היא שונה ומיוחדת: כולם כמו משפחה אחת, ואת המשפחה הזו אי אפשר להפריד לעולם".