כתב את אגרת הנחמה: מי היה רבי מיימון, אביו של "הנשר הגדול"?

עם ישראל זכה במשך הדורות לענקי רוח, שגדולתם היתה בולטת ועצמתית כל כך, שלפעמים קצת האפילה על גדולים אחרים. אחד מגדולי הדורות, ששמו מוכר פחות, אף על פי שהשם מוזכר על ידי כל מי שלומד תורה לפחות כמה פעמים ביום, הוא רבי מיימון, אביו של הרמב"ם. כל מי שמזכיר את הרמב"ם, מזכיר את אביו – "רבי משה בן מיימון", ויש המכנים אותו "מיימוני". רבי מיימון היה מגדולי הדור, ומרבותיו של בנו הגדול, אבל גדולתו הרבה של הרמב"ם והשפעתו לאלף שנים קדימה, גרמה לכך שפחות יזכרו את אביו, שהביא אותו לחיי העולם הזה והעולם הבא.

ידועה ביותר איגרת תימן של הרמב"ם, אך לפני שדרך כוכבו של הרמב"ם בשמי היהדות והעולם בכלל, התפרסמה "איגרת הנחמה" של אביו הגדול, רבי מיימון. הרמב"ם מצטט את אביו בשם "רבי מיימון הדיין", שכן רבי מיימון היה דיין בבית הדין של קורדובה, שהיתה באותו הזמן עיר ואם בישראל. רבי מיימון היה תלמידו של רבי יוסף אבן מיגאש, שנחשב לאחרון הגאונים וראשון לראשונים, והרמב"ם מהלל את יושר מחשבתו ופסיקתו. הרמב"ם ראה עצמו כתלמיד של ר"י מיגאש, עקב התורה שלמד מאביו בשם ר"י מיגאש.

בשנת 1150 בערך, עקר רבי מיימון את מושבו מקורדובה לפאס שבמרוקו, עירו של הרי"ף, רבי יצחק אלפסי, השוכנת מעבר למיצרי גיברלטר. מדוע עשה זאת רבי מיימון? עזב את עיר אבותיו, ואת משרתו הרמה? משום שהוא שמע כי בעיר פאס ישנו מורה מיוחד בשם רבי יהודה הכהן אבן סוסאן. רבו של רבי מיימון, הר"י מיגאש, כבר נפטר, וילדיו של רבי מיימון, משה ודוד, היו צריכים לרב. לפי גודל כישרונותיהם, ובפרט כשרונו המיוחד של משה הצעיר, הבין האב כי אסור לשלוח אותו לבית ספר רגיל. הוא חייב אדם גדול בתורה שיחנוך אותו, לכן עקר רבי מיימון את מושבו לפאס, שם למדו בניו מפי רבי יהודה אבן סוסאן. ואכן, רבי משה עשה חייל, עד שהתפרסם לימים כ"הנשר הגדול", ומשה רבנו של דורו.

עם הגיעו של רבי מיימון לפאס, השתלטה על מרוקו קבוצה איסלמית קיצונית בשם אל מוואחידון. חלק מהאידיאולוגיה שלהם היתה לדכא את כל מי שאינו מוסלמי, ובפרט היהודים. הם נקטו בפעולות קשות נגד היהודים, ופיק ברכיים אחז את יהודי מרוקו בכלל, ואת יהודי פאס בפרט. בראות רבי מיימון זאת, כתב אגרת תמיכה מופלאה בשם "אגרת הנחמה". האיגרת הזו היא בעצם סוג של ספר, המתאר את מעלת האמונה והביטחון בשעות קשות. וכך נפתח הספר: "בשם אל עולם, איגרת ממורינו ורבינו מיימון ב"ר מורינו ורבינו יהוסף זכר צדיק לברכה בעיר פאס, שלחה לאחד מאחיו להשתעשע בה ולנחם נפשות הכואבים על רעות הגלות והמצטערים על ריחוק הישועה וייעודיה והתוחלת ממושכה נגד מה שנקוה ויום ולילה חולפים עלינו נגד רצוננו, וההריגות על קידוש השם ועשיות מצוותיו".

האיגרת אמנם תרמה רבות ליהודי פאס, אבל למרבה הצער, רדיפות המוואחדין התגברו כל כך, עד שלא ניתן היה לחיות יותר בצל השלטון האכזר הזה. היהודים  פשוט ברחו ועזבו. רבי אברהם אבן עזרא, שחי באותו הזמן, ברח לאיטליה, וכתב קינה מפורסמת על שלטון המוואחדון בשם "אהה ירד עלי ספרד". גם רבי מיימון עצמו עזב את פאס ועלה יחד עם בניו לארץ ישראל. רבי יהודה אבן סוסאן נהרג על ידי הרשעים. במשך השנים האלו גדל הרמב"ם בתורה, והתחיל בכתיבת חיבוריו. אביו, רבי מיימון, נפטר בארץ ישראל, והוא קבור בטבריה לצד הרמב"ם עצמו, ואילו הרמב"ם ירד למצרים, ושם התחילה פרשת גדולתו ותפארתו. יהודים חזרו לפאס רק אחרי עשרות שנים, כאשר נפלה שושלת המוואחידון.