כתבות מגזין
"המשימה שלי: 'להוציא אנשים מאזור הנוחות ולאתגר אותם'"
חיים כץ, חלוץ טיפולי הרפתקה בציבור החרדי, מוציא אבות ובנים למסעות מאתגרים בטבע, ובטוח כי חוויות משותפות עוצמתיות, כמו טיפוס על גבעות וניווט במדבר, פותחות את הלב ומייצרות שינוי אמיתי. ומה קורה כשההורים והבנים פחות מתחברים לאתגרים?
- מיכל אריאלי
- פורסם כ"ב ניסן התשפ"ה
חיים כץ (צילומים:יוחנן כץ, ישראל כהן, מאיר דרברמדיקר)"אתם יכולים להיות הורים למשפחות גדולות ובעלי ניסיון רב בתחום ההורות, ובכל זאת, כמה פעמים הזדמן לכם לצאת עם הילד שלכם – רק אתם והוא, אל מסע משותף בו תטפסו ביחד על גבעות, תחוו אתגרי אקסטרים, תנווטו את הדרך ותתמודדו עם מכשולים?" את השאלה הזו מציב חיים כץ, העוסק בתחום טיפולי המכונה "טיפול באמצעות הרפתקה ומסע".
בשנים האחרונות עשה כץ צעד משמעותי בציבור החרדי, כאשר הכניס לתוכו תחום טיפולי שמעולם לא הוכר בו. "הבסיס לכל הפעילות שלי מתבטא בשתי מילים: 'חוויה התנסותית'", הוא מסביר. "כמו שיש טיפול באומנות או בבעלי חיים, כך קיים תחום שנקרא 'טיפול באמצעות הרפתקה ומסע'. בעולם כולו הוא נחשב מוכר מאוד, בארץ קצת פחות, ובציבור החרדי אין כמעט כאלו שמתמחים בכך. אני התחלתי להתמקצע בעניין לפני כמעט עשרים שנה וכיום אני מחזיק בשבע תעודות בתחום. אני גם מלמד אנשים אחרים את השיטה, ויש לי קורסים לאתגרי שטח ואף לטיפול באמצעות הרפתקה ומסע, בין היתר מטעם משרד החינוך, כשאני מלמד אנשי חינוך ומורים".
(צילום:יוחנן כץ, ישראל כהן, מאיר דרברמדיקר)
(צילום:יוחנן כץ, ישראל כהן, מאיר דרברמדיקר)
(צילום:יוחנן כץ, ישראל כהן, מאיר דרברמדיקר)"כל ילד זקוק לקשר"
סיפורו האישי של כץ התחיל לפני כשני עשורים, כאשר הוא התגורר בלונדון ועבד בתחום הנוער המתמודד – עבודה יומית, כולל ניהול פנימייה טיפולית, עם הכשרה וליווי מקצועי. "עבדנו עם נערים והיה נחמד וטוב, אך חיפשנו פריצת דרך אמיתית שתוכל להוביל את הנערים לפתיחת הלב ולשינוי אמיתי" הוא מסביר. "ואז שמעתי מהפסיכולוג שליווה את התוכנית את המשפט הבא: 'יש דרך מהירה יותר ללב של הבחורים – חוויה עוצמתית משותפת'. שאלתי: 'איזה סוג חוויה?' והוא השיב לי: 'מסע בטבע'. כך נחשפתי לראשונה לטיפול באמצעות הרפתקה ומסע, אשר בארה"ב קרוב ל-100 אלף בני נוער משתתפים בתוכניות כאלו מידי שנה".
בשנים שלאחר מכן שב כץ להתגורר בארץ, והחליט להתחיל להוציא מסעות משותפים לאבות ובנים. "בתחילה עשיתי זאת דרך מרכז הנוער בבני ברק, וייעדתי את המסעות בעיקר לילדים עם התמודדות או קושי. התוצאות היו מדהימות, ושמעתי אחר כך מיועצים רגשיים שליוו את אותם ילדים, איך שהמסע עשה להם מה שסדרת טיפולים רגשיים לא יכולה לעשות.
"אבל אחרי שהוצאתי כמה מסעות כאלו, הגעתי דווקא למסקנה אחרת – אין זה נכון להתמקד אך ורק בילדים מאותגרים, שכן רוב בני הנוער חווים התמודדות מול ההורים שלהם ברמה כזו או אחרת, בפרט מול האבא, ומסע כזה יכול לחזק את הקשר באופן חסר תקדים. כך עברתי להציע את המסעות לילדים 'רגילים' ממש, מהמשפחות הכי רגילות, עם אבות שחלקם רבנים חשובים או אנשי חינוך, חלקם אנשי עסקים או שכירים, אבל אצל כולם הבנים צמאים לקשר עם האבא, ולשהות משותפת איתו בלבד. מסתבר שרוב הבנים חשים לעתים קרובות שלא מתאפשר להם לקבל זאת מספיק בתוך שגרת היום-יום העמוסה".
אלו דברים נוקבים. הרי הורים משקיעים כל כך הרבה בילדיהם. איך אפשר להגיד להם שהם לא עושים מספיק?
"בוודאי שהורים משקיעים, ואני רואה זאת יותר מכל אחד אחר, אך יותר ממה שחשובה ההשקעה, חשוב הלב. כי הילד רואה איפה הלב של אבא שלו נמצא, ומרגיש אם הוא מגלה עניין בשיחה איתו, או בשיחת טלפון עסקית שהוא עושה. אמחיש זאת בדוגמה שאני נותן לעתים קרובות בסדנאות שלי: מכירים את הרגע שבו אנחנו פוגשים ברחוב אדם שמאוד יקר לליבנו? איך אנחנו מגיבים, ואיך נראה ה'שלום עליכם' שלנו? הרי אנחנו בוודאי עוצרים כל עיסוק אחר כדי לשוחח אתו, להתעניין בו ולדרוש בשלומו. לעומת זאת, כשאנחנו חוזרים הביתה בבוקר אחרי התפילה, ובדיוק הילד שלנו יוצא לבית הספר, ואנו נפגשים איתו בחדר המדרגות – האם יש לנו את אותה הארת פנים ושמחה, או שאולי אנו רק ממלמלים: 'תסדר את הכיפה' או 'תקשור את הנעליים', ו-'למה תמיד אתה מאחר?'" כץ שותק לרגע, ומדגיש: "הילד מרגיש איפה הלב שלנו נמצא, ואם רק נאפשר לו לחוש שאנו חושבים עליו באמת, זה ילווה אותו לאורך כל החיים.
"חשוב לי גם להבהיר דבר נוסף: לפעמים התחושה היא שאנחנו נותנים הכל לילד שלנו, ובכל זאת הוא מתנתק ונעלם. לא צריכים להיבהל, כי זה תהליך טבעי וקורה כמעט אצל כולם, אך כשהבסיס טוב, אין צורך לדאוג, כי הקשר יהיה כמו עפיפון על חוט - לעתים העפיפון מתרחק, הרוח חזקה והיצרים לוהטים, אבל כשיש בסיס טוב, אז מגלגלים בסופו של דבר קצת את החוט, והילד חוזר הביתה. זו הסיבה שהקשר הזה כל כך משמעותי, ובאופן אישי אני מציע לחזק אותו באמצעות תוכניות בשטח".
(צילום:יוחנן כץ, ישראל כהן, מאיר דרברמדיקר)
(צילום:יוחנן כץ, ישראל כהן, מאיר דרברמדיקר)מסע עם אקסטרים
אז איך נראים המסעות שאתה מארגן?
"הרעיון הוא להוציא את הילדים עם האבות לשטח, ולהציע הרבה פעילויות מאתגרות וחוויות משותפות. את הפעילות אני מעביר עם צוות מדריכים ובראשם מאיר דרברמדיקר האגדי שהינו שותף מלא שלי בכל דבר ועניין. כמובן שלפני הכל אנו אוספים את כל המכשירים הניידים אל תוך ארגז, כי כל הרעיון של התוכנית היא לאפשר לילד להיות ב-100% רק עם אבא.
"המסעות מחולקים לטווח גילים, כאשר קהל היעד הראשון אלו ילדים בגילי 11-14. עבורם אנו מייעדים תוכנית של שמונה שעות, שנערכת בדרך כלל ביער או בחווה בעלת שטחים רחבים. אנו מתכנסים עם כיבוד קל, ואז עוברים לתהליך 'שבירת קרח', עם תרגילים מאתגרים בהם מידי פעם נעצרים ומייצרים שיח קטן בין אב לבן, אחר כך יוצאים ליער ומבצעים תרגילי אימון עם מיומנויות קדומות של הישרדות, בניית מחסה בטבע, הליכה בשתיקה על עלים ביער, מעטפה עם שאלות שיש להשיב עליהן, ועוד דברים בסגנון. בסיומן של כמה שעות מאתגרות, אנו מתכנסים יחד לארוחת ערב. בדרך כלל אני מבקש מכל אבא ובן להכין משהו אחר לקבוצה, וכך מתגבשת ארוחה מפנקת מיוחדת בטעמה, ואנו יושבים יחד לשיחה של שעה, לסיכום.
"בנוסף לקבוצת הגיל הזו, אנו מציעים גם תוכנית לאבות עם בנים בגילי שמונה ומעלה. זוהי תוכנית שנמשכת חמש שעות, אך היא מאתגרת במיוחד, עם הרבה אקשן ובלגן. התוכנית מבוססת על 'חפש את המטמון' אישי לכל אב ובן, כשהם מובלים בכיסויי עיניים במסלול ייחודי שאנו בונים עבורם ביער בהתאמה ליכולותיהם. חשוב לנו מאוד שכולם יחושו תחושות הצלחה, לכן אני מקפיד שלא יהיו יותר מ-20 זוגות של אבות ובנים בקבוצה, ואף מביא איתי אנשי צוות מנוסים שמלווים את כולם מקרוב, כדי לסייע בכל מה שנצרך בעת ביצוע המשימות.
"אבל התוכנית הייחודית ביותר היא זו שמיועדת לבחורי ישיבות בגילי 14-19, עבורם אנו מייצרים 24 שעות במדבר, כולל לינה בתנאי אכסניה. זו יממה של חוויה מרתקת מאין כמוה, שמסתיימת לא פעם בהתחבקויות של אבות עם בנים, ובכתיבת מכתבים הדדית, כולל מכתב מהאמא שמצפה לבחור הישיבה".
לא כל האבות מסוגלים לבצע פעולות אקסטרים או ניווט בשטח, לפעמים גם לא כל הבחורים. האם כולם מסתדרים וזורמים?
"ברור שזה לא תמיד פשוט, לפעמים אני רואה את הבחורים או את הוריהם ממש מתקשים בביצוע, אך זה הרעיון שלנו – להוציא אנשים מאזור הנוחות ולאתגר אותם. שינויים לא קורים כשבאים להרצאה נחמדה באולם סביב שולחנות ערוכים. השינויים קורים דווקא כשיש אתגרים, כשהבן והאב הופכים להיות יותר ספורטיביים, כשהם נמצאים באזור שמעולם לא ביקרו בו, ונדרשים לטפס על גבעה ולנווט את דרכם. כשהם מבצעים יחד את הפעילויות האלו נוצר ביניהם שיתוף פעולה, והם לראשונה חווים יחד חוויה שונה ומיוחדת".
ומה עם אלו שלא מצליחים?
"זהו, שכולם מצליחים, וזה בדיוק הדבר היפה כאן, כי הרעיון הוא להעניק לכולם את תחושת ההצלחה. כך למשל אחת מהפעילויות בשטח היא הדלקת אש באמצעים פרימיטיביים, שזו לא משימה פשוטה. כל זוג מקבל מארז עם אמצעי חיכוך וההוראה היא שהבן חייב להדליק בעצמו את הלהבה. יש כאלו שמצליחים באופן מידי, אך תמיד יש את הילדים שמסתבכים, הם רואים סביבם איך שהאחרים מצליחים, ורק אצלם האש לא נדלקת. הילד יושב מזיע וחיוור, כשהוא אינו יכול לעבור לשלב הבא, בו המשימה היא להכין לאבא קפה על גבי האש. בשלב זה בדרך כלל האבא מתערב ורוצה לעזור לו, אבל אני תמיד מונע זאת ממנו, ומבהיר לילד שאם ינסה שוב הוא בוודאי יצליח, ואף עוזר לו מכל הכיוונים, עד שבסופו של דבר האש נדלקת. זו לא רק חוויית ניצחון, אלא גם לימוד חשוב לאבא, כי במצבים רבים בחיים הדבר הנכון הוא לא להתייצב לצד הילד ולגונן עליו, אלא לתת לו לפעול ולהתאמץ, כי רק כך הוא יוכל להצליח".
(צילום:יוחנן כץ, ישראל כהן, מאיר דרברמדיקר)
(צילום:יוחנן כץ, ישראל כהן, מאיר דרברמדיקר)
(צילום:יוחנן כץ, ישראל כהן, מאיר דרברמדיקר)מסע של חיים
לכאורה ניתן היה לחשוב כי בכך מסתכמת הפעילות, אך כץ מציין כי זוהי רק ההתחלה. "כל אבא חוזר הביתה, וכעת מוטל עליו תפקיד לקבל החלטה איך להפנים את הדברים ולהיכן לקדם אותם. אני מקבל לא מעט תגובות שמספרות לי על השפעות לטווח הקצר והארוך. ישנם אבות שמספרים לי כי הם יצאו למסע רק כי 'נשותיהם שכנעו אותם לבוא', אך בפועל גילו עד כמה שזה תרם דווקא להם בעצמם. אבות אחרים מעידים כי במשך תקופה ארוכה הרגישו שככל שהבן שלהם מתבגר, כך הם הולכים ומתרחקים ממנו, ופתאום נוצרה ההזדמנות להיות יחד ולפעול בשיתוף פעולה.
"בכלל, כבר במהלך התוכנית אפשר לשמוע כל מיני משפטים שנאמרים מן הלב, וממש לראות דמעות בעיניים של האבות והבנים, כי הם מגיעים באמת לסיטואציות שמעולם לא חוו קודם לכן.
"באחת הפעמים הצטרף אלינו בחור ממשפחה שיש בה כמה אחים מתמודדים, והאבא בחר לקחת דווקא אותו – בחור שאינו מתמודד ולצרף אותו למסע. אחר כך שוחח איתי אותו בחור וסיפר שהתחיל ישיבה חדשה ומאוד לא קל לו, ואם יש משהו שמחזיק אותו זהו כוח הרצון שלו, כי כשהוא רואה כמה שאביו מקדיש עבורו וכמה שהוא חשוב לו, גם הוא מרגיש שיש לו אינטרס להראות לו כמה שהוא לומד ומשתדל.
"באופן אישי, לאחר סיום המסעות, אני ממשיך לשמור על קשר עם כל המשתתפים ואף שולח מידי פעם רעיונות להפעלה אישית בבית, ועוד הרבה רעיונות למשחקים משפחתיים מהנים שמתאימים לחופשות ולגיבוש המשפחה. כמובן שיש גם אפשרות להשתתף במסע נוסף, מה שמאתגר אותי באופן אישי, כי אני נדרש להחליף פעם בחצי שנה את כל התוכנית, כדי שלא לחזור על עצמי ולאפשר לכולם חוויה חדשה.
"אבל הכי משמח אותי זה לשמוע שאנשים מספרים לי שבעקבות השתתפות חד פעמית באירוע שלנו, הם עשו שינוי עצום, והם ממשיכים בזה גם הלאה. לא מדובר בכאלו שבהכרח משתתפים במסעות נוספים שאני מארגן, אבל הם פשוט מעלים מודעות לחשיבות הדבר, ומוצאים את הזמן עבור הבן שלהם במגוון הזדמנויות אחרות. זה לא תרופת פלא, ואני לא חושב שאני מתקן את העולם, אבל כששומעים את הסיפורים האלו זה נותן הרבה כוחות והבנה שיש דרך לשמור על קשר טוב עם הילדים שלנו, ובעיקר להמחיש להם שהם חשובים לנו יותר מכל דבר אחר בעולם".
