הרעיון המבריק של רבי יהונתן אייבשיץ: כך ניצלה קהילה שלמה מטבח

לקראת חג הפסח, הילכו עלילות הדם אימים על כל הקהילות היהודיות באירופה. עלילת דם הייתה עלולה להסתיים בפוגרום אכזרי, בגירוש המוני מהעיר ואפילו בחורבנה של קהילה שלמה. פראג הייתה אחת הקהילות היהודיות העתיקות והמפוארות באירופה, עיר שבה פעלו ישיבות מפורסמות ורבנים דגולים שהותירו חותם בל יימחה על ההיסטוריה היהודית.

אך לצד השגשוג הרוחני והתרבותי, פראג הייתה גם מקום מועד לעלילות דם. שמועות מרושעות, חסרות כל בסיס, צצו חדשים לבקרים, וההצדקה היחידה להן הייתה השנאה העתיקה ליהדות, והרצון העז של הנוצרים לפגוע ביהודים. כל חשד קל, כל שמועה קלושה, עלולים היו להצית זעם נוצרי ולסכן את חייהם של תושבי הגטו.

בשנת 1725 החלה להתפשט שמועה נוראה ברחבי הגטו היהודי בפראג: עלילת דם חדשה הולכת ומתרקמת. החשש מפוגרום עלה בכל פינה. רחובות היהודים התמלאו פחד ודאגה – כולם ידעו היטב כי האשמות מסוג זה עלולות לגרום לזעם המוני ולהביא לאסון כבד. בלית ברירה, פנו בני הקהילה אל רבה המפורסם של העיר, רבי יהונתן אייבשיץ, בתקווה שיוכל להצילם מהגזירה המתקרבת.

רבי יהונתן אייבשיץ היה דמות יוצאת דופן. עוד בצעירותו נודע בגאונותו ובחריפותו יוצאת הדופן, ועד מהרה הפך לאחד מגדולי הדור. מסופר כי עוד כשהיה ילד קטן, היה מסוגל להיכנס לעומקן של הסוגיות הכי מורכבות בתורה, ולתת להן הסברים ייחודיים. רבים מעמי הארץ ומהמלומדים הנוצרים אהבו להתווכח עמו, וניסו להקשות עליו בשאלות פילוסופיות ותיאולוגיות – אך רבי יהונתן היה חריף ומבריק, ובכל ויכוח מצא את הדרך לנצח ולהותיר את בני שיחו פעורי פה.

כששמע על השמועה החדשה המתפשטת ברחבי פראג, ידע רבי יהונתן כי אין לו זמן לבזבז. הוא הבין שעליו לפעול בחכמה, ולא להסתפק במחאה ריקה. כמי שהכיר באופן אישי את שליט העיר, החליט לפנות אליו ישירות, ולנסות לנטרל את הסכנה במילים משכנעות.

רבי יהונתן ניסח מכתב מפורט ומדויק, שבו שילב טיעונים לוגיים ותורניים כדי להוכיח את האבסורד שבהאשמות. הוא פתח בפסוק המפורש מהתורה: "וְכָל-דָּם לֹא תֹאכְלוּ" (ויקרא ז', כ"ו), והסביר כי היהדות אוסרת באופן מוחלט כל שימוש בדם – בין אם דם בהמה, וודאי דם אדם. "אם אנו מחויבים לבדוק ביצה לאור הנר כדי לוודא שאין בה טיפת דם, וכדי להרחיקה כליל מהמזון שלנו", כתב, "האם יעלה על הדעת שנעשה שימוש בדם אנושי?!".

במכתבו הסביר גם כי חוקי הכשרות מחייבים את היהודים להרחיק כל דם מבשרם, ומכאן שכל טענה על שימוש בדם היא שקר מוחלט. מעבר לכך, הזהיר כי מדובר בעלילה שנועדה להסית את העם הנוצרי נגד שכניהם היהודים, וכל מטרתה היא לעורר פרעות ושנאה.

המכתב של רבי יהונתן הגיע אל השליט, וזה קרא אותו בעיון. השליט הכיר את הרב היטב מהוויכוחים הרבים שניהלו בעבר, והתרשם מחריפותו ומההיגיון שבדבריו. לאחר התלבטות, החליט כי אין להמשיך בהאשמות חסרות הבסיס, והורה להפסיק את ההסתה ולמנוע את הפוגרום שעלול היה להתרחש.

כך, בכוח חוכמתו וביכולת השכנוע שלו, הצליח רבי יהונתן אייבשיץ למנוע אסון נורא, ולשמור על שלומם של יהודי פראג.

סיפורו של רבי יהונתן אייבשיץ טומן בחובו לקח חשוב מאוד גם לזמננו היום. הוא מוכיח כי גם בזמנים חשוכים, שבהם אנשים לא מחפשים את האמת, אלא רק את מה שנוח ונעים להאמין בו – עדיין שווה להילחם על האמת. אומץ ושימוש נכון במילים, יכולים להוציא את האמת לאור.

בפראג של 1725, כשהאשמות שקריות איימו למוטט את חייהם של יהודים חפים מפשע, לא היה זה כוח הזרוע שהצילם – אלא חוכמתו של אדם אחד, שידע לנצל את כישוריו ולהעמיד את האמת אל מול השקר.

הסיפור הזה ממשיך להדהד עד היום, ומהווה תזכורת לכך שגם בעידן של פייק ניוז, טענות שקריות ושנאה חסרת בסיס – האמת והצדק יכולים לנצח.